רומא, רומא, רומא, עיר הנצח
התלהבותו של קלינגר מזולא והנטורליזם הלכה ופחתה. קלינגר מיצה את "הדו"חות העיתונאיים", כלשונו, ושאף לעבור לאומנות סובייקטיבית יותר, המביעה השקפת עולם. מתוך הסבל והכיעור על האמן להוציא יופי והרמוניה. תורו של הסימבוליזם הגיע. יעדו הבא של קלינגר הייתה רומא. בסוף יולי של שנת 1887 עזב את פריז.
בדרך לעיר הנצח עצר קלינגר בקרארה. מחצבות השיש, הזהב הלבן, שהוליד אלפי יצירות מופת. קלינגר נחוש להיות פסל והקלסיקה נחוצה לו, הרנסאנס האיטלקי קורץ לו. מקרארה הגיע קלינגר לרומא שבה שכר דירה מול הקוליסאום והתפעל מיופיה של העיר ואנשיה תוך שהתבונן גם בעוני ובזוהמה.
ברומא צייר קלינגר דיוקנים רבים, ביחוד של נשים. שם נולדה תמונתו המפורסמת ביותר, "השעה הכחולה" (1890, המוזיאון לאמנויות יפות בלייפציג), ציור שנראה ממבט ראשון ריאליסטי אבל יש בו, למעשה, יותר מהחלום מאשר מהמציאות. קלינגר יוצא אמנם מהתבוננות בקיים אך שוקע בדמיון. האור בתמונה האקסטטית-מיסטית לא שייך לעולם הזה.
לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה 