רשומה מס' 20: הלך למצוא אתונות, נמצא עולה לרגל לסעודת זבח וחזר עם מלוכה

שאול יוצא מעירו, גבעה, לחפש את האתונות שאבדו לאביו. מסע החיפוש מסתיים בעירו של שמואל הנביא, רמה. ברמה מגלה שמואל לשאול את היבחרותו כמלך ומושח אותו לנגיד בקצה העיר. משם יוצא שאול למסע החזור. המלך המיועד מפנה שכמו לשמואל וצועד לעבר עירו גבעה אך ככל שהוא מתרחק פיזית משמואל, כן עולה וגוברת, באופן פרדוקסלי, קרבתו הנפשית אליו. היפרדות שכמוה כחותם של איחוד. השכם, מקביל ללב ומסמל אותו, בעת ובעונה אחת:

וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר, וַיָּבֹאוּ כָּל-הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא. (שמואל א, י:ט)

שאול, שעליו נאמר פעמיים מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה (שם, ט:ב, י:כג), הוא גם, נכון לעכשיו, גם מלבו ומעלה. שאול נבחר משום היה מורם מעם, חיצונית ופנימית, משום שהיה גם יפה וגם טוב ומשום שהיה ביכולתו לבצע את השינוי הפנימי שנדרש מנגיד-מלך-מצביא-מנהיג-מושיע.

המתח שיוצר הסיפור המקראי במסע ההלוך נשמר גם במסע החזור וזאת הודות לאמצעי שלושת האותות. לאחר ששמואל מושח את שאול משיחה סודית בקצה העיר ונושק לו, הוא שולח אותו לביתו תוך שהוא מציין בפניו שלושה אירועים העתידים להתרחש בדרכו מהעיר רמה, עירו של שמואל, לעיר גבעה, עירו של קיש, אביו של שאול. שלוש פגישות צפויות לחוזר, בשלושה מקומות שונים, ככל שיתקדם בדרכו, שלושה אותות שישלימו בהדרגה את תהליך הכשרתו לתפקידו החדש. בחינה מדוקדקת של האותות בדרך חזרה תראה לנו את הקבלתם לאירועים שארעו בדרך ההלוך, הקבלה המסייעת לשמור את מתח הסיפור בקרשנדו כפול, הולך וגובר.

האות הראשון:

שאול יפגוש, סמוך לקבר רחל, בגבול בנימין, שני אנשים אשר יבשרו לו שהאתונות נמצאו ועתה חדל אביו לדאוג להן והוא דואג לאלה שיצאו לחפשם – לבנו שאול ולעוזרו הנער. זה האות הראשון. שני האנשים שירגיעו את שאול בדבר האתונות משמשים כבבואות לשאול ואחד מעוזרי אביו שיצאו יחדיו למסע החיפוש:

וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ: קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת. (שמואל א, ט:ג)

אחד הנערים, שלכאורה אינו שונה מהיתר, אחד מני כמה, מתגלה באופן פרדוקסלי כאחד ויחיד, מיוחד, הנער. בהא היידוע. נער זה יודע יותר משאול. זה האחרון, רועה בשירות אביו, לא שמע בכלל על הרואה שמואל היושב בארץ צוף. הנער, עוזר זוטר, יודע יותר מבנו של הפטרון, שאגב, הוכחה נוספת שאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ (שם, שם:ב), נוהג בו כאח. ולא זו בלבד. עצות ותושיות לרוב באמתחתו של הנער. בעוד ששאול מוכן כבר לחזור הביתה בידיים ריקות, הנער יועץ לו לסור לעירו של איש האלוהים ששאול שומע עליו כאן כאמור בפעם הראשונה. שאול שואל את הנער מה יש בידיהם כדי להביא לאיש האלוהים וברגע ששמע את התשובה, המניחה את דעתו, הוא נחפז לשמוע בעצת נערו, לצאת לפגוש את הרואה. בחילופי דברים מהירים אלה בין שאול לנערו, רומז לנו הכתוב ששאול כמו פוגש כאן את אחד מהנערים, שהוא עתה נערו, פגישה מחודשת, מגלה אותו באור חדש של יועץ ומורה דרך.

דברי שני האנשים שיפגוש שאול באות הראשון יחזרו כהד על דבריו שלו לנערו:

בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ, וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי. (שמואל א, י:ב)

הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ: לְכָה וְנָשׁוּבָה, פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָנוּ. (שם, שם:ה)

הנער שהציע לשאול לסור אל עירו של הנביא ולשאול בעצתו מקושר לשני האנשים אשר יפגשו בו ליד קבר רחל, אמו של מייסד שבט בנימין, ויבשרו לו על פתרון הבעייה שהציקה לאביו, קיש הימיני – אובדן האתונות. שני האנשים בגבול בנימין מקבילים לשאול ולנערו אשר משימתם מולאה ומשמשים להם כמעין בבואות.

דברי האנשים אל שאול יחזרו כהד גם על דברי שמואל לשאול כאשר נפגשו בפעם הראשונה:

וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ, הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם, כִּי נִמְצָאוּ (…). (שם, ט:כ)

האות השני:

שאול יפגוש שלושה עולי רגל אשר לאחר שישאלו לשלומו, יתנו לו מנחה:

וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים, בֵּית אֵל. אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן. וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם, וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם, וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם. (שם, י:ג-ד)

עולי הרגל נושאים בידיהם גדיים, לחם ויין, לסעודת זבח שהם מתעתדים לערוך במקדש בית אל ובכך מקושרים הם לנערות שפגש שאול בדרך הלוך אשר מכוונות את דרכו לפגוש בשמואל המתעתד לערוך עוד מעט, גם הוא, סעודת זבח.

שאול ונערו עולים לעירו של שמואל וכאן מתרחשת הפגישה השנייה עם נערות אלה, היוצאות לשאוב מים, שמנחות את הזרים אל המפגש עם איש האלוהים בהוראות שנשמעות כנוסחה ריטואלית המזרזת עולי רגל לסעודת קרבן ומשמשת לה כמאמר מקדים. הנערות מכווינות את שאול ונערו לעבר הכניסה לעיר שבה יפגשו את שמואל בדרכו לסעודת זבח שהוא מתעתד לערוך בבמה.

תשובת הנערות לשאול, המעוצבת כהקדמה לריטואל, מקבילה לדברי עולי הרגל לשאול אשר ישאלו לשלומו. ולא זו בלבד. הנערות מזמינות את שאול ונערו להשתתף בזבח שעומד לערוך שמואל וגם עולי הרגל, בהעניקם לשאול שתי ככרות לחם, כמו משתפים אותו בזבחם שלהם.

הפגישה עם שמואל המתרחשת אכן לפי דברי הנערות ושמואל מזמינם לעלות אתו לבמה ולהשתתף בזבח.

האות השלישי:

שאול יפגוש בחבל נביאים המייצגים את בניו הרוחניים של שמואל:

אַחַר כֵּן, תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים; וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר, וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה, וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה, וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר. (שם, י:ה-ו)

אם שני האנשים סמוך לקבר רחל משמשים כבבואות לשאול ולנערו שמבוקשם ניתן להם, אם שלושת מקריבי הקורבן בבית אל מייצגים את הנערות הקוראות לשאול ולנערו לסעודת הקרבן ברמה, הרי חבל הנביאים בגבעה מסמל את שמואל הוא עצמו. רמזים לשוניים מאששים הנחה זו. על שמואל נאמר: וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה (שם, ט:יד), וגם הנביאים, אשר יֹרְדִים מֵהַבָּמָה (שם, י:ה), מתוארים באופן דומה: וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ (שם, שם:י).

קרבת שאול לשמואל מועצמת עוד ועוד באות שלישי זה אשר מציג את שאול כבנו הרוחני של הנביא באמצעות חוויית ההתנבאות וההיטמעות בקרב חבל הנביאים (חבר, חבורת נביאים מאוחדים, המחוברים זה לזה כמו בכבלים/חבלים של קדושה).

שאול הינו משכמו (חיצוניותו) ומלבו (פנימיותו) ומעלה, תוכו כברו, והפגישה עם שמואל ובניו הנביאים מסייעת לו להעלות את מעלותיו הסמויות אל האור ולממש אותן בעלייה הדרגתית, הולכת וגוברת, במעלות הקדושה. קדמו לה הפגישות עם הנער מבית אביו והנערות מעירו של שמואל – מלאכי קדושה בדרכו אשר העלו אותו על דרך המלך, דרך אלוהים. בזאת נגמר תפקידם, הסתיימה שליחותם. הנער והנערות חוזרים לאחורי הקלעים, יורדים מהבמה, מותירים את שאול, הגיבור הראשי, בקדמתה. המשחק בידיו.

כשפגש שאול את שמואל, היה זה בדרכו לעלות אל הבמה, מקום הפולחן (שם, ט:יד). כשפגש שאול את חבל הנביאים, היו אלה בעיצומה של ירידה מהבמה (שם, י:ה). ירידה ועלייה, התרחקות והתקרבות מאבדות מייחודן, נבלעות זו בזו, באיחוד הפכים המאפיין את האלוהי והמרמז על עידן אחרית הימים שבו הרע יידמה לטוב ושאותו אמור שאול להביא.

מהמלך בכוח יידרש עוד מעט, לאחר פרק זמן מסוים שבו ימשיך עוד בחייו הקודמים, לבצע בפועל את לידתו מחדש ולנתק את חבל הטבור הקושר אותו עדיין לבית אביו. בנו של קיש יהיה לבנו של הנביא שלהוראותיו יהיה חייב לציית במלואן, מבלי לסטות מהן כהוא זה. משאול נדרש להתקרב מכוח עצמו אל תאומו, אביו-אחיו, שמואל, שאותו עזב, באופן זמני, פיזית, לסיים ולהשלים את הכשרתו בפרק הזמן העומד לרשותו עדיין בבית אביו שבו ימשיך לרעות את עדריו.

ראינו אם כן ששלושת האותות בדרך חזרה מרמה לגבעה, ששיאם הוא בפגישה עם חבל הנביאים, מקבילים לשלושה אירועים בדרך ההלוך מגבעה לרמה, ששיאם הוא בפגישה עם שמואל. ההדרגתיות במסע ההלוך מן הקל (האתונות), דרך סעודת הזבח, אל הכבד (המלוכה), שגולת כותרתו היא הלינה בבית שמואל ומשיחת שאול, נשמרת גם במסע החזור שבו משחזר שאול שנית את עלייתו בסולם הקדושה עד הפגישה והאיחוד עם שמואל המסומלים בתנבאותו בקרב הנביאים והפיכתו לאחד מהם. אך בעוד שבדרך ההלוך לא ידע שאול דבר וחצי דבר על מטרתו האמיתית של המסע, בדרך חזור הוא נושא בלבו את דבר המלכות שניתנה לו, מודעות שהולכת, מתעגנת ומתחדדת עד המבחן הראשון, חיסול איומו של נחש העמוני, שבו יעמוד בהצלחה.

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על רשומה מס' 20: הלך למצוא אתונות, נמצא עולה לרגל לסעודת זבח וחזר עם מלוכה

  1. liebermanorna הגיב:

    לבקשת חגי הופר אני מוסיפה סכימה של הדרך הלוך והדרך חזור. בסכימה אפשר לראות סיכום של ההקבלות, שלושה אירועים בדרך הלוך מקבילים לשלושה אירועים בדרך הלוך

    הדרך הלוך:
    1. נערו של שאול מציע לו ללכת לעיר של שמואל כדי לשאול איך למצוא את האתונות
    2. נערות שואבות מים מזמינות את שאול ונערו לסעודת זבח שעורך שמואל
    3. שאול פוגש את שמואל הנביא

    הדרך חזור:
    1. שני אנשים מבשרים לשאול שהאתונות נמצאו
    2. שלושה אנשים עולים להקריב קרבן ונותנים לשאול מנחה מסעודת הזבח
    3. שאול פוגש חבל נביאים ומתנבא אתם

    • liebermanorna הגיב:

      אגב לפי פירושי לאותות אפשר להסיק שהנערות שואבות המים מספרן היה שלוש בהקבלה לשלושת עולי הרגל. כמו כן אפשר להגיד גם שחבר הנביאים המקביל לנביא שמואל מסמל את המצב הרצוי אך לא מצוי בינתיים שכל האנשים ולא רק תלמידי בית הספר לנבואה יגיעו לרמת נבואה ויראו בשמואל אידיאל הזדהות, אב רוחני. ולכן כל ההדגשה הזאת ששאול אביו לא היה נביא שמראה שכל אחד יכול להיות בן נביא או לפחות לשאוף לכך גם אם אביו אינו נביא

      • liebermanorna הגיב:

        שכללתי את הסכימה וקראתי לה נספח, והרי היא בנוסחתה הסופית

        נספח: סיכום ההקבלה בין הדרך הלוך לדרך חזור
        הדרך הלוך:
        1. נערו של שאול מציע לו ללכת לעיר של שמואל כדי לשאול איך למצוא את האתונות.
        2. נערות שואבות מים מזמינות את שאול ונערו לסעודת זבח שעורך שמואל.
        3. שאול פוגש את שמואל הנביא.

        הדרך חזור:
        1. שני אנשים מבשרים לשאול ולנערו שהאתונות נמצאו. שני אנשים אלה מקבילים לשאול ולנערו.
        2. שלושה אנשים עולים להקריב קרבן ונותנים לשאול מנחה מסעודת הזבח. שלושה אנשים אלה מקבילים לקבוצת הנערות שואבות המים. מהקבלה זו ניתן להסיק שמספרן שלוש.
        3. שאול פוגש חבל נביאים ומתנבא אתם. חבל הנביאים מקביל לשמואל הנביא. בהקבלה זו טמונה התקווה לעתיד שבו כל האנשים יראו בשמואל אידיאל וישאפו להיות בניו (נביא: אבי+בן).

  2. hagai hoffer הגיב:

    תודה, זה עוזר מאוד לדעתי

  3. Nurit Nitzan הגיב:

    אורנה, תודה רבה על המאמר המאלף. נראה לי שבפעם הראשונה אני נתקלת בחיבור שבין הדרך הלוך והדרך חזור, ובהבנת המשמעות והסימנים שנקרים בדרך. זה מחבר אותי למשהו שאני חיה אתו וזה לקרא את הסימנים שהיקום מזמן לנו באופן תמידי. אני מאמינה שאין דברים מקריים, ולמעשה אנחנו רק צריכים להתחבר ולהבין מה הרמזים שהיקום מציע לנו ובעזרתם מכוון אותנו. כל מפגש, כל אירוע, כל מה שקורה מסביב במיוחד בתזמון (סינכרון) זמנים מסוים, יכול להאיר לנו את הדרך ולאפשר לנו לקרא את מפת הסימנים. דרך המאמר שלך התברר לי שזה אכן נמצא וכתוב במקרא., והפרשנות שלך תומכת במה שאני חושבת ומרגישה.
    נושא "הדרך" ומה שקורה בדרך הוא מאד משמעותי. הדרך מובילה אותנו לאנשהו, ליעוד שלנו. רואים את זה יפה יציאה למסעות בספרות. כל מסע גם בספרות הוא בעצם תהליך של התפתחות, של התקדמות המודעות וגדילה שיכולה לקרב אותנו ליעוד ולתובנות גבוהות יותר. אין חוזרים מהמסע כמו שיוצאים אליו. ואת זה את מאירה כל כך יפה כשאת משווה את הדרך הלוך והדרך חזור של שאול, שיצא למסע לקראת יעודו, ללא מודעות, ובדרכו חזרה מהמסע הוא מודע ומבין את מה שהוטל עליו. הוא יצא אינקוגניטו וחזר מלך.

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה. אם הבנתי נכון, הקושי הוא בפירוש הסימנים שהיקום שולח לנו ומכאן שמפרש המקרא של ימינו מקביל למטפל או למדריך שמסייע לאדם המתקשה בדרכו למצוא את אתונותיו…
      תיאוריות מודרניות רבות ניצניהן אם לא יותר מכך נמצאים כבר במקרא. למשל הפירמידה של מאסלו.
      הפסיכולוג הידוע אברהם מאסלו פיתח את נושא שאיפת ההגשמה העצמית לתיאורית צרכים בעלת חמישה שלבים הקרויה "הפרמידה של מאסלו", או "מדרג מאסלו". לפי פרמידה זאת כדי לממש צרכים רוחניים נעלים יותר, חייבים קודם להתמלא הצרכים הפיזיולוגיים והבסיסיים, המצויים בבסיס הפירמידה. זהו ציטוט מהויקיפידיה ואפשר לקרוא שם בהרחבה על התיאוריה. ובכן המדרג הזה מצוי כבר בתנ"ך המדגיש את העלייה הרצויה מביטחון פיזי לסיפוק התעלות רוחנית וקראתי על זה כבר כל מיני רעיונות שאפשר לפתח אותם עוד ועוד.

  4. hagai hoffer הגיב:

    נראה לי מעניין בעיקר שלב ב': המפגש עם אנשי-ביניים במהלך המסע. אצטרך לחשוב עוד על מה זה אומר. נראה לי בינתיים שהאפיון של עצירת הביניים הזו היא לצורך אישוש הגוף, אבל אני לא בטוח. מאידך, גם יוסף פוגש בדמות האיש-המלאך המתווכת בדרכו לאחיו. גם יהודה פוגש אנשים בדרכו לעיניים, האומרים לו "לא הייתה בזה קדשה". אולי זה סוג של מלאכים-שליחים, מעין "אנשים טובים באמצע הדרך".

    • liebermanorna הגיב:

      כן, האנשים שגיבורי התנ"ך פוגשים בדרכם, לכל אחד מהם יש משמעות.
      במאמר על שאול, ערכתי השוואה בין נערו של שאול וחירה העדולמי, עוזרו של יהודה. וכן בין הנערות שואבות המים מסיפור שאול ותמר מסיפור יהודה. אני מצטטת את עצמי: נערו
      של שאול והנערות מדקלמות נוסחת הקודש, אשר מובילים את שאול למפגש עם שמואל, משמשים כשליחי אלוהים על דרכו של גיבור סיפורנו ומסייעים לו בהתפתחותו, בצמיחתו ובהתעלותו, דפוס עלילה הניתן לזיהוי גם בסיפור יהודה ותמר. יהודה נעזר בידידו חירה העדולמי ובתמר שישבה בפתח שתי עיינות מים כמו שאול שנעזר בנערו ובנערות שואבות המים. חירה ותמר מכווינים את יהודה אל הדרך הנכונה כדי שיוכל למלא את תפקיד הנהגת אחיו שיועד לו לאחר מכן, ובדומה לכך, מסייעים הנער והנערות לשאול לעלות על דרך ה' כדי שיהיה באפשרותו למלא את תפקיד המלוכה.

  5. hagai hoffer הגיב:

    הייתה לי הרגשה שכבר כתבת על זה…

    • liebermanorna הגיב:

      כתבתי לך את זה כתשובה על תגובה שלך למאמר שלי על שאול חלק ג באתר הניווט בתנ"ך. זה היה אז כטיוטא ועכשיו הכנסתי את הרעיון כפסקה למאמר החדש על שאול חלק ד

      קראתי גם פירוש שמשווה את הנערות שואבות המים לפגישה של יעקב ורחל ליד הבאר. והוציאו מזה מסקנות ששאול לא היה רודף נשים. אבל לדעתי המסקנה הזאת לא רלוונטית בכלל. מה שרלוונטי פה שיש דפוס ולדפוס הזה נכנסות נערה או נערות שקשורה לבאר והבאר היא באר הבריאה, הישועה. במקרים מסוימים הנערה נעשית אשת הגיבור, במקרה של יהודה יש רק פגישה למטרת הריון ובמקרה של שאול הקטע הזה בכלל לא קיים. שאול צריך קודם כול להביא ישועה צבאית .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s