?רשומה מס' 8: לביא וליש, אפעה ושרף מעופף – מה עושה הנחש אצל האריה

בפרקים ל-לא בישעיהו מוכיח הנביא את מנהיגי העם על שמפחד אשור בקשו עזרה ממצרים. הנביא שם ללעג את ההחלטה חסרת התוחלת לשלוח משלחת נושאת מנחות יקרות למלך מצרים:

 

מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב, בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה, לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף, יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵיהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם, עַל עַם לֹא  יוֹעִילוּ. (ישעיהו ל:ו)

 

בעיירים וגמלים עמוסי מתנות יורדים השליחים לארץ אריות ונחשים, מכניסים את עצמם ואת עמם לאותה מלכודת שממנה חילץ משה את אבותיהם. מהלך תמוה שאין בו היגיון. אין הנביא מצר רק על טעות מדינית כי אם גם על שגיאה מוסרית ואמונית חמורה ביותר. ירידת שליחי ישראל למצרים כמוה כהידרדרות לעבר התוהו שאותו מייצגת האלילות. לָבִיא וָלַיִשׁ, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף (מדלג וקופץ במהירות כה רבה עד כי נראה ממריא), דהיינו, אריות ונחשים ממינים שונים, מהווים סכנה מוחשית ליורד למצרים. אך לא רק סכנה לגוף. אריות ונחשים, כאלוהויות מרכזיות בפולחן המצרי, מאיימים על הנפש. רבים האלים המצרים, הלובשים דמות אריה או נחש. נזכיר, לדוגמה, כמה מהם: סֶחמֶט, אלה בעלת כוחות ריפוי והשמדה, אלת המלחמה, האש, המדבר והמגפות הינה בעלת ראש לביאה. בֶּס, אל פריון והגנה ביתי, שצלמיותיו הונחו על המזבח בחדר השינה וקמעות בדמותו היו נפוצות מאוד, מתואר כאריה בתחילה וכגוץ בעל ראש אריה בהמשך. האריה והנחש מאוחדים בדמותה של הקוסמת וֶורֶט-הֶקָאוּ, אלה-לביאה המופקדת על כתר האוריאוס אותו חובש פרעה. במרכז הכתר ניצב אוריאוס, נחש קוברה נקבי, טעון ונפוח, דרוך ומוכן לזנק ולהכיש באש ארסו את אויביו של המלך. דומה שהכינוי שָׂרָף מְעוֹפֵף בו משתמש הנביא מתאים להפליא לאותו אוריאוס זריז, הזורק להב מפיו, סמל לעוצמה הבלתי מובסת בה התפארו שליטי מצרים. לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף. אריה ונחש כאויבי ה' נזכרים בנשימה אחת גם בתהילים:

 

עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. (תהילים צא:יג)

 

הבוטח באלוהים ידרוך על שחל ופתן, ירמוס כפיר ותנין, כמו הבורא בעת ההיא, אֵם כל הזמנים, כאשר מחץ את מפלצת התוהו (ישעיהו נא:ט-י). ומיהי זו אם לא שטן מרובה הפנים, שמאז חטאם של אדם וחוה, מגיח ומופיע כל פעם בלבוש אחר, לעיתים נחש (=פתן ותנין), לעיתים אריה (=שחל וכפיר).

 

התוהו ובוהו הוא ים פתנים ותנינים או לחילופין, מדבר לביאים וכפירים, נחשים ושרפים. רשת הקבלות מסועפת מאחדת את כל חלקי הקוסמוס על רכיביו השונים, חי, צומח, דומם. מעבה היער ממנו מגיח האריה המשחית (ירמיהו ד:ז) מקביל ללב התהום, מושב התנין הגדול (יחזקאל כט:ג), פסגת הטומאה. חֹר האריה (נַחוּם ב:יג) או לחילופין, חֹר הפתן (ישעיהו יא:ח) הוא סמל למקום אלילות, גילולים ותועבה (יחזקאל ח:ז-יד). בְּחֹרֵי עָפָר וְכֵפִים, בערוצי נחלים טמאים שכנו גם בני הבליעל, ממשיכי דרכו ועושי דברו של שטן, אויביו של איוב (איוב  ל:ו). המילה שחל, מכינוייו של האריה, קרובה ל-נחש.

 

מלב טומאה שחוחה זו, התוהו ובוהו, נולדה וזקפה ראש, הבריאה, לב הטוהר. שליחת נציגים עמוסי כסף וזהב למצרים כמוה כהתרחקות מהאור האלוהי, מהבהיר, כמוה כהפניית עורף לגאולה, כרגרסיה לעבר התוהו, כהתחברות אל רהב, התנין האפל:

 

וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ, לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת [יושבת ואינה נוקפת אצבע וסופה שתושבת ותחדל מלהתקיים]. (ישעיהו ל:ח)

 

מצרים מכונה רַהַב, בשם נחש הים מתרהב שמרד בבורא, ושבדרכיו הולכים בני ישראל, כאדם וחוה באותו רגע מר ונמהר:

 

כִּי עַם מְרִי הוּא, בָּנִים כֶּחָשִׁים, בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת ה' (ישעיהו ל:יא)

 

המכחש בה' (ירמיהו ה:יב) כמוהו כלָבִיא וכלַיִשׁ, כאֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף: בנים כֶּחָשִׁים הם בנים נחשים (קרבת כחש ל-נחש לא תכחיש…). ובאשר ללביא ולליש, השוואתה של עיר הכחש, צמאת הדם, נינווה, למאורת אריות, מדברת  בעד עצמה:

 

אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים, אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה, לָבִיא, שָׁם גּוּר אַרְיֵה, וְאֵין מַחֲרִיד [היכן היא מאורת האריות והיכן הוא המקום שבו ניזונים האריות הצעירים, לאן פרשו האריה, הלביא והגור כדי להלך באין מפרע]. אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו [טורף טרף כדי להשביע דיים את גוריו] וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו [חונק טרף ללביאותיו] וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה. הִנְנִי אֵלַיִךְ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ [אעלה באש את מרכבותייך עד כי יעלה מהן עשן], וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב. וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה [שליחייך]. הוֹי, עִיר דָּמִים, כֻּלָּהּ כַּחַשׁ, פֶּרֶק [גזל, בזיזה, חמס] מְלֵאָה, לֹא יָמִישׁ טָרֶף [לא יחדל בה שוד ורצח]. (נחום ב:יב-יד, ג:א)

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על ?רשומה מס' 8: לביא וליש, אפעה ושרף מעופף – מה עושה הנחש אצל האריה

  1. יונה סוקולובסקי הגיב:

    ומה עושה אריה במדבר?
    נחשים שורצים במדבר. אך אריות אין מקומן במדבר.
    נדמה לי שיחזקאל מתעב את המצרים יותר מכל נביא אחר. עליהם הוא אומר: "זרמת סוסים זרמתם".

    • liebermanorna הגיב:

      בתקופה ההיא היו אריות במצרים. כך קראתי במאמר מלומד באתר דעת המכובד. קראתי גם במקום אחר שהיו אריות בתקופה ההיא גם בישראל אבל מה שעניין אותי עבור הרשומה הזאת היא העובדה שהיו אז אריות במצרים
      לצד פירוש קונקרטי של ארץ שבה היו אריות ונחשים "על באמת", קיימים הרבדים הסמליים העמוקים שנולדו מהמפגש עם המציאות וההתבוננות בה

    • liebermanorna הגיב:

      לחיזוק דבריי הקודמים הרי קישורית על האריות במצרים העתיקה שהסתובבו במדבריות ובאיזור הדלתא של הנילוס

      http://www.thelionshrine.com/pharo.htm

      והרי קישורית על האריה בכלל ועל הימצאותו בארץ ישראל עד המאה השתים עשרה

      http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=766

  2. יונה סוקולובסקי הגיב:

    מצרים נמצאת ביבשת אפריקה. אין תימה שהיו בה אריות.
    בארץ התגלו שריגי אריות ואפילו שרידים של בהמות. (היפופוטם). השרעדעם נמצאו בבקעת ים המלח והם שייכים לתקופה הכלקוליתית. כלאמר לפני ששת אלפים שנה.
    היפופוטם אינו חי במים מלוחים ולכן נשללת האפשרות שהיפופוטם חי בים המלח אלא אם כן מימיו היו תפלים.
    אם בודקים את החלטתו של לוט להתישב בסדום משום שהכיכר היתה כולה משקה לפני מהפכת סדום הרי ניתן לאמר שבימיו היו מימי ים המלח תפלים וטובים להשקיה ושתיה.
    הגיאולוכים מדברים, כמובן, על היווצרות הבקעה (שבר-סורי-אפריקאי) לפני מאות אלפי שנים ועל מהפכת סדום אינם מדברים כלל. אבל ממצאים כמו שרידי אריות, פילים והיפופוטם דוקא באזור זה מלמדים על קשר יבשתי בין ארץ ישראל לאפריקה בתקופה שאינה עולה על ששת אלפים שנה.
    כל זה אינו שעעך לרשימתך ואני פשוט נסחפתי לכך כדי להשיב לדבריך.

  3. יונה סוקולובסקי הגיב:

    סליחה על טעויות הקלדה.
    שריגים צריך להיות שרידים. השרעדעם צריך להיות השרידים. שעעך זה שייך.
    אנא קבלי את התנצלותי.

  4. Itzik Sivosh הגיב:

    הביטוי 'שרף מעופף' מזכיר לי את תג חטיבת הצנחנים המתאר נחש בעל כנפיים.

    יש לציין גם את המובן האחר בו נזכר 'השרף' בספר ישעיה ככתוב 'שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד: בשניים יכסה פניו (מפאת הנוכחות האלהית) בשתיים יכסה רגליו (מאותה סיבה) ובשתיים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו'. מקווה שלא שיבשתי את הכתוב, עפ"י הזכרון ההולך ודוהה. קשה להאמין כי הנביא ישעיה "מדביק" לאלהים משמר כבוד המכיל נחשים תחת מלאכים… מה דעתך? ארנה

    • liebermanorna הגיב:

      שרפים מעופפים: לפי מדרשים יהודיים רבים, הנחש היה בעל כנפים, ידים ורגלים לפני שנענש. חוקרים סוברים שישעיהו ינק ממסורת זו כאשר הוא מתאר שרפים, דהיינו נחשים מכונפים, החברים בפמלייה האלוהית. לפי המסורת הנוצרית, לוציפר, "נושא האור", היה ארכימלאך שמרד באלוהים והודח, הושלך ארצה והפך לשטן. פתן, בשיכול אותיות, נותן נופת, ב-צפע יש צוף, רמז לעידן המשיחי שבו לא תהיינה עוד מרידות באלוהים וארס הנחשים יהפוך לדבש.

  5. liebermanorna הגיב:

    יפה, איציק. בזכותך למדתי על תג השפיפון. אני רואה, באתר הצנחנים, שתג היחידה עוצב לראשונה בשנת 1951
    על פי הפסוק בברכת יעקב:"יהי דן נחש עלי דרך, שפיפון עלי אורח, הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור." (בראשית מט:יז). נזכיר שבברכת משה גבורתו של דן מקושרת לאריה: "ולדן אמר: דן גור אריה, יזנק מן הבשן (דברים לב:כג). שמשון בא משבטן דן. אין זו הפעם הראשונה שהאריה והנחש מקושרים במקרא. בערך חטיבת הצנחנים בויקיפדיה מוזכר פסוק נוסף שעל פיו עוצב תג השפיפון: אל תשמחי פלשת כולך כי נשבר שבט מכך, כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף." (ישעיהו יד:כט). מוסבר שם שדוד בן גוריון ציטט את הפסוק הזה באוזני מפקדי גדוד הצנחנים הראשון כהמחשה לדרך שבה על הצנחנים לפעול, באופן תחבולני המנצל נקודות תורפה.

    ואם בצבא עסקינן, אני מבשרת לגולשים על צאתו לאוויר של ספרו הייחודי והמטלטל של איציק סיבוש, באנגלית, שכותרו הוא: שיחות עם קאפו (רישיון להרוג), שם חלופי: האודיסיאה של ז'אק בלום.
    קישורית לספר:
    http://www.amazon.fr/Dialogs-Kapo-License-Kill-ebook/dp/B00B7JRYLQ

    אלדד שידלובסקי, בבלוג הנקרא מחשבות על ספרים, פותח כך את רשומתו על היצירה: "שיחות עם קאפו מתאר את דמותו של יקי קצין ישראלי פצוע קשה בשדה הקרב, שנמצא במצב של ספק חלום ספק הזייה, איבד את תחושת הזמן." קישורית לפוסט במלואו:
    http://eldadshidlovsky.blogspot.fr

  6. liebermanorna הגיב:

    קיבלתי קטע מעניין מחוקר התנ"ך אבנר רמו הקשור באופן הדוק לרשומה זו ואני מפרסמת אותו כאן, ככתבו וכלשונו:

    On gods and snakes

    Avner Ramu

    The history of the religion of ancient Egypt indicates that there was a gradual process of unification of the gods’ worship and even an identity fusion among their many gods, in particular among those that had similar or complementary functions. Most common were the divine triads such as those of Osiris, Isis and Hours of Abydos, of Ptah, Sekhemet and Nefertem of Memphis, or of Amun, Mut, and Khonsu of Waset (Thebes).

    Many of the Egyptian gods were represented by specific species of animals, among them lions and snakes.

    It appears that of all the major biblical personalities, it was the Prophet Isaiah who had the most extensive knowledge about Egypt, which he apparently acquired during the three years that he roamed through that country (Is 20:3). It is not unlikely that during this period Isaiah also acquired certain knowledge about the religious practices of the Egyptians and the animals that represented their gods.

    In his prophecy against Philistia Isaiah said:
    אל-תשמחי פלשת כלך, כי נשבר שבט מכך: כי-משרש נחש יצא צפע, ופריו שרף מעופף.
    “Rejoice not, O Philistia, all of thee, because the rod that smote you is broken: for out of the snake's root shall come forth a basilisk, and his fruit shall be a flying serpent” (Is 14:29).

    The Greek translator of this verse does not translate here צפע (tsepha’) to “basilisk.” When צפע (tsepha’) appears in Is 11:8 and 59:5 the Greek translator wrote “asp” (but not so in Jer 8:17 or Pro 23:32). On the other hand the term: אפעה (ephe’h) – “viper” in Is 59::5 was translated by the Greeks as: “basilisk.” This inconsistency suggests that צפע (tsepha’) may be a letter-substitution error of אפעה (ephe’h) or vice versa.

    In the Book of Isaiah we also read:
    משא בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף,
    “The burden of the beasts of the South. Through the land of trouble and anguish, from whence come the lioness and the lion, the viper and flying serpent” (Is 30:6).

    The Greek translator wrote here: “thence also” but the more accurate translation of מהם (mehem) is: “of them” (Is 44:15; 57:8; 66:19, 21). However, here מהם (mehem), even as “of them” does not make sense. It is possible that the מהם (mehem) here is a scribal “grammatical correction” of מהן (mehen) – “of them (for female).” It is possible that this scribe, as well as the translators, did not realize that מהן (mehen) is an Egyptian name of a mythological snake-god: Mehen.

    Such an understanding suggests the אפעה (ephe’h) and שרף מעופף (saraph meo’pheph) are also Egyptian snake-gods. אפעה (ephe’h) may be a variant transliteration of the evil Egyptian snake-god Aapep (in hieroglyphs: In Greek: Άποφις = Apophis).

    A major Egyptian snake-goddess was Wadjet (in hieroglyphs: ). Wadjet is often described as a flying snake-goddess

    A gold amulet of Wadjet (from Tutankhamun’s tomb, ca 1320 BC)

    In one “Book of the Dead” we read: “I live according to my will, for I am Wadjet, Lady of the devouring flame, and few approach me” (Carol Andrew, Raymound O. Faulkner. The Ancient Egyptian Book of the Dead. University of Texas Press. 1990. P. 49).

    These features of Wadjet explain her description as a שרף מעופף (saraph meo’pheph) -“a flying fiery serpent.”

    This new insight suggests that in verse Is 30:6 (as in verse 14:29) the Prophet relates to a triad of Egyptian god-snakes: Mehen, Aapep, and Wadjet.

  7. Chen הגיב:

    אורנה שלום רב, אני סטודנטית בבר אילן, וכרגע עובדת על סמינריון בנושא משלים. מתמקדת ב"משלי שועלים" של רבי ברכיה הנקדן (תקופת ימה"ב), ואני מחפשת חומר על האריה המקראי. ראיתי שפרסמת את הקישור הבא
    http://www.snunit.k12.il/lions/new/mic4.html
    אך איני מצליחה להגיע לדף, כנראה שמחקו אותו כבר.
    תוכלי לפרסם קישור מעודכן? אשמח לקרוא, אני חושבת שזה יעזור לי מאוד בסמינריון.

    תודה רבה מראש בכל מקרה,
    נהניתי לקרוא את דברייך.
    חן לוי אוליאל.

  8. liebermanorna הגיב:

    היי חן
    חן חן לך
    שמחתי לשמוע שנהנית מדבריי
    הקישורית הזאת באתר סנונית איננה פעילה, זה היה מאמר על אריות במקרא.
    לעומת זאת כתבתי עוד כמה מאמרים שעוסקים באריה, ביחוד המאמר הזה הנקרא

    מה מתוק מדבש ומה עז מארי
    http://www.e-mago.co.il/magazine-455.htm

    http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-79499-00.html

    באתר ניוז 1 את יכולה למצוא את מרבית מאמריי המקראיים, אגב אני עוסקת גם הרבה בספרות צרפתית, הבנתי שאת סטודנטית בחוג לצרפתית. באתר אימגו מופיעים כמה ממאמריי על ספרות צרפתית…

    בספר שפרסמתי “שפת התנ”ך כבבואת סיפור הבריאה” בהוצאת סלע, זמין גם בגרסה אלקטרונית, בהוצאות מנדלי ועברית, יש גם קטעים על האריה וסמליותו

    אם אין לך הרבה זמן עכשיו, אני מציעה לך להתמקד, במה שקשור לכתביי, במאמרי המצוטט לעיל

    בהצלחה בעבודה הסמינריונית
    אורנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s