רשומה מס' 6: תוהו ובוהו – בעבועים, הדים, שדים ורוחות שאינם אלא הבל, ריק, אין ואפס

מיתוס מצרי קדום מספר על מאבק עז המתרחש כל לילה בין נחש הכאוס אפופיס לאל השמש רע. רע עושה יום יום את מסלולו ממזרח למערב, בשמים. את חלקו הנסתר של מסע זה, מהשקיעה ועד הזריחה, עושה אל השמש מתחת לאדמה, בעולם תחתון ודמוני, חשוף לתקיפותיו של אפופיס, נחש השאול. כוונתו של אפופיס היא לבלוע את השמש, להשליט חושך על העולם, להחריבו ולהחזירו אל התוהו. בבוקר ובערב נצבעים השמים בדם פצעיו של אפופיס שנדקר ובותר בחרבם של עוזריו של רע. בין בעלי בריתו של אל השמש נמצא גם אל-נחש מיטיב, מחן, הכורך עצמו סביב הספינה ומגן עליה בגופו בפני אויבה, אפופיס. 

המקרא אינו מבדיל בין אלים טובים, הנלחמים למען השכנת הצדק והסדר ומגינים על האדם, לבין אלים רעים, המאיימים לפגוע בו, להורגו ולהחזיר את היקום לכאוס שממנו בא. אפופיס ורע – היינו הך. אפופיס ומחן – אותה גברת בשינוי אדרת. בעיני המקרא, כל האלים הזרים בכללותם, אלילי מצרים, בבל, כנען וכל האחרים, מייצגים את כוחות התוהו ובוהו. כל האלים כולם מזוהים עם אותו ים-תנין קדמוני, מרובה ראשים, שאותו ביתר אלוהים, רוצץ ופורר כדי לברוא מגופו שמים וארץ:

אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם, לְצִיִּים. (תהילים עד:יג-יד)

אחד משמותיו של הים-תנין-נחש הקדמוני הוא רהב – המתרהב, המתייהר, המורד, קשה העורף, זה שהרהיב עוז לריב עם אלוהים:

אַתָּה דִּכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב, בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ. אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא [כשיינשאו, כשייתפחו] גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם [תשטחם, תשפילם]. (תהילים פט:י-יא)

 

נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם. (…). אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ [לא יחזור בו מחמתו], תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ  עֹזְרֵי רָהַב. (איוב ט:ח, יג)

 

בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם [אלוהים הכריע בכוחו את הים] ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ) מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה [ברוחו התבהרו שמים], חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ [בידו דקר את נחש הבריח]. (איוב כו:יב-יג)

 

עוּרִי, עוּרִי, לִבְשִׁי עֹז, זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים! הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת [המפלחת] רַהַב, מְחוֹלֶלֶת [מבתרת] תַּנִּין! הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים! (ישעיהו נא:ט-י)

 

רהב היא איפא כינוי ל-ים, תנינים, לוויתן ו-נחש בריח. כינויים אלה כולם מתארים את התוהו בוהו הראשוני שמרד בבורא. סגידה לנחשים, תנינים ותנים, נציגיהם של  המפלצת המורדת, פירושה הצטרפות למחנה אויבי האל הבורא, פירושה חיקויָם של אותם כוחות כאוס שטניים שהתנגדו לבריאה: רהב/נחש/תנין=ים התוהו=אלילות/פולחן נחשים ותנינים. מכאן נבין מדוע מופיעה המילה תֹּהוּ ככינוי לאלילים:

 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ. אַתֶּם עֲשִׂיתֶם [אומנם] אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת [עזיבת ה' ועבודת האלילים] אַךְ [מעתה והלאה] אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם. וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה [ואל תפנו עוד אל אלילי התוהו וְהָאַיִן שאין בהם שום תועלת ולא יביאו שום הצלה כי אין הם אלא תוהו וריק]. (שמואל א, יב:כ-כא)

 

הליכה בדרך הלא נכונה, סגידה לאלילים, לא רק שאין בה ערך ולא תועיל במאומה, אלא גם תביא להרס ולחורבן. מתוהו (מוסרי) אל תוהו (מוחשי). הדרך (אנרכיה) וסופה (כאוס) מסומנים באותה מילה – תוהו – רמז לתורת הגמול. ההולך בתוהו לא דרך, הטועה במישור המוסרי ומסרב לתקן דרכיו, סופו שיתעה במדבר ויפול לתהום. לים התוהו המבעית מקביל מדבר ישימון, מלא ביללות מקפיאות דם:

 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁימֹן. (…). ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ  וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. (דברים לב:י,יב)

 

לתנינים ונחשים, התגלמות שדי הים, מקבילים תנים ובנות יענה, התגלמות רוחות המדבר. המקרא מנגיד את טוב הבריאה – אור, צדק, אמת, חוקי המוסר בכללותם – לרוע התוהו ובוהו – חושך, אכזריות, כזב, עיוות דין, פריצות על כל גילוייה. הטוב מגולם על ידי האל הבורא וסולם ערכיו הנעלים, הרע מגולם על ידי אלי נכר וערכיהם המגונים. הליכה בדרכי אלוהי ישראל פירושה בחירה בטוב, עבודה זרה פירושה אימוץ הרע. חיקוי תנינים, נחשי אפעה וצפעים, שליחיו של אפופיס, יביא להשתלטותם של הכוחות הדמוניים שהתנגדו לבריאה. אלה ינשלו את בני האדם ממקומות יישובם, יורידום אל התהום, ישתקעו בנחלותיהם החרבות – ים מדבר או שממת ים ויתרווחו בהן, להנאתם. מפני התנהגות שלילית, לפי דגם התוהו, הרע, ערכי האלילות, זו שתגרור תוהו, זעזועים, גלות, חורבן, מזהירים הנביאים:

 

אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפַּט בֶּאֱמוּנָה. בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא, הָרוֹ עָמָל [הגו רעה] וְהוֹלֵיד אָוֶן [בצעו פשע]. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ, וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ. הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה [והשובר ביצה, יצא ממנה אפעה]. (…). דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם. נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם [הלכו בדרכים עקלקלות], כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ, לֹא יָדַע שָׁלוֹם. (ישעיהו נט:ד-ח)

 

המשמעות הראשונית של תוהו ובוהו היא ים מלא בעבועים ושאון, הדים ורוחות, ים הכאוס הראשוני. או לחילופין, מדבר שממה שבו השתכנו ומצאו מרגוע שעיר ולילית. ים או מדבר, אזורים דמוניים בלתי מיושבים על ידי אדם -היינו הך. ומכאן המשמעות השנייה: אזורים פראיים כאלה, חשוכים ואפלים או לחילופין, צחיחים ומסנוורים, ריקים מאדם, מה ערכם? מה שמלא בדברים ריקים, כמוהו כריק. תוהו ובוהו פירושו לכן הבל ואין.

 

נכתב בהשראת רשומתו של אורן צור (כולל תגובות). שם הרשומה: תוהו ובוהו. שם הבלוג: מדע בזיוני

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על רשומה מס' 6: תוהו ובוהו – בעבועים, הדים, שדים ורוחות שאינם אלא הבל, ריק, אין ואפס

  1. שלום ארנה, כיף לקרוא אותך. באיזו הוצאה יצא הספר שלך ואיפה אפשר להשיג אותו?

  2. liebermanorna הגיב:

    שלום מרית, כיף לקבל תגובה כזאת. הספר שלי, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, יצא בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת וכמו כן בחנות הספרים הדיגיטליים – עברית. הרי הקישוריות:

    http://mendele.co.il/?wpsc-product=sfathatanach

    http://www.e-vrit.co.il/%D7%A9%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A0_%D7%9A_%D7%9B%D7%91%D7%91%D7%95%D7%90%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94-details.aspx

  3. hagai hoffer הגיב:

    אהבתי את המעגליות של מתחיל בתהו – נגמר בתהו. כמו אדם שמתחיל ונגמר בעפר. וכמו – מיכה א7: "וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו"

  4. liebermanorna הגיב:

    תודה, חגי. הסבת את תשומת לבי לעובדה שחרגתי ממנהגי הפעם ולא סיימתי בטון האופטימי הרגיל, מתוהו לבריאה,מהתרהבות להתבהרות, שלא לדבר על עידן הגאולה שבו יועצם אור החמה שבעתיים. נסחפתי כנראה עם הסבר התוהו ובוהו…

  5. Itzik Sivosh הגיב:

    קיים קושי לוגי מסויים עם התיזה 'רהב היא איפא כינוי ל-ים, תנינים, לוויתן ו-נחש בריח. כינויים אלה כולם מתארים את התוהו בוהו הראשוני שמרד בבורא.' בהנחה שהכל יציר הבורא, מדוע עשאם מרדנים? ומדוע לא נבראו טובים, כפי שרוצה שיהיו… שאלה שאינני מצפה ממך להשיב לה, כמובן

    ושאלה נוספת, שאולי תדעי לחפש לה תשובה: השם 'אפופיס' נשמע יותר יווני ממצרי, האם ידועה השפעת גומלין בין השפות? והאם המלה אפופיס השפיעה על מקור המילה אפעה, צפע? בתודה מראש איציק סיבוש

    • liebermanorna הגיב:

      מיתוס זה מיתוס זה מיתוס… זאת תשובה לשאלה הראשונה. ובאשר לשנייה, המילה אפופיס במצרית עתיקה דומה אכן ל-אופיון, נחש ביוונית. יכול מאוד להיות שיש קשר בין אפופיס, אופיון, אפעה וצפע. על מיתוס יווני עתיק סביב הנחש אופיון – במאמרי הבא ב"מראה", מגזין בענייני מדינה, חברה ותרבות.

      • Itzik Sivosh הגיב:

        ומן הסתם קשור גם לשמו של אפיון האלכסנדרוני, רטוריקן ממוצא יווני שתקף את היהודים ככלל ואת ספרו של יוסף בן-מתיתיהו 'קדמוניות היהודים' בפרט, וזכה לתשובה בספרו
        ויכוח עם אפיון (Κατά Απίωνος)

    • liebermanorna הגיב:

      משערים שמיתוס הים המורד נולד ממראה פגיעות ברק בים. אנשי התקופה הסבירו לעצמם את התופעה בדמיינם קרב עז בין אל הסערה (האל הבורא) השולח חיצי אש לעבר יריבו, אל הים המורד (אל הכאוס). הגלים הגבוהים והמקציפים שמשו עדות לזעמו של אל הים. המיתוס ביטא את חרדת האנשים בפני כוחות ההרס של המים. סיפור נצחון הבריאה על הכאוס נועד להסביר ולהרגיע.

      • liebermanorna הגיב:

        שמו של אפיון המדקדק, סופיסט יווני-מצרי, שונא יהודים, נגזר, לפי אתר האנציקלופדיה היהודית, משם האל המצרי המפורסם אפיס (המתואר כשור) אבל מי יודע, יכול להיות שיש קשר בין אפיון-שור לאופיון-נחש

  6. Itzik Sivosh הגיב:

    כן, וגם המלצה לבלוג של מרית בן ישראל, שנחשפתי אליו מקריאת התגובות כאן (אולי בחזקת 'מצווה גוררת מצווה'?), וטרם מצאתי זמן להתעמק בו אך רק מעיון מהיר בתוכן החוזי שבו אפשר להסתפק בתגובה הראשונית 'וואו'! שאפשר ולא תהיה האחרונה

    • liebermanorna הגיב:

      לבלוג של מרית בן ישראל התוודעתי הודות להצטרפותי לפרוייקט "רשימות" שאני חברה חדשה בו. וגם אני התפעלתי מהמקוריות ונחשפתי לגילויים מרתקים

  7. liebermanorna הגיב:

    ועוד על הזיקה בין שור ונחש

    גב, אל האדמה המצרי, "אב הנחשים", מתואר גם כשור וכאיל

    • Itzik Sivosh הגיב:

      מיתוס הים המורד ואל הים הכועס לא בהכרח מקורו ביהדות "היבשתית" בעיקרה, כי אם בתרבויות ועמים שהיו יורדי ים כדוגמת הפניקים והיוונים, אשר חזו בספינותיהם נטרפות ואנשיהם באים אל קרבו. תגובת ההשלכה וטכניקת ההאנשה היו שתי הדרכים המיידיות לנסות להתמודד ולרצות את זעמו, בכדי שיירגע ויחדל מלכלות את ספינותיהם וחייהם. 'סקילה וחריבדיס' שתי מפלצות ים "זוללות" חיי ספנים נזכרות באודיסיאה של הומרוס, וצליל המילים המזכיר 'סקילה' ו'חורבן' מרמז על אפשרות השפעה הדדית של השפות היוונית והשמיות (עוד בתקופות שקדמו לכיבושי אלכסנדר הגדול) דרך המסחר הימי של הפניקים היוונים.

      • liebermanorna הגיב:

        אין שום מחלוקת בין החוקרים על כך שאפוס הים המורד נולד אלפי שנים לפני היהדות. מוטיב הים הסוער כישות מיתית משותף להרבה עמים: השומרים, הבבלים, האמורים, החיתים, החורים, המצרים, הפרסים, ההודים, היוונים ועוד. היטיב לתאר אותו החוקר מירצה אליאדה בספריו הרבים. תודה על התוספת המעניינת בנוגע לאודיסיאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s