מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: נספח 3

מקורות

Georg Morris Cohen Brandes,Moderne Geister: Literarische Bildnisse aus dem neunzehnten Jahrhundert, FRANKFURT ^A/M. LITERARISCHE ANSTALT, Rütten & Loening
1901

Ursula Brekle, "Enorm talentvoll ist er" – Max Klinger,  Leipzig-Lese, Bertuch Verlag, 2003-2020

Die Klingergedenkstätte in Großjena

Die Beethoven-Skulpturen in Leipzig

Max Klinger, le sculpteur du nu, Documentaire de Christoph Goldmann et Leif Karpe , ARTE, le 22 Mar2020

Kevin C. Karnes, A Kingdom Not of This World: Wagner, the Arts, and Utopian Visions in Fin-de-Siecle Vienna, OUP USA, 2013

Marsha Morton, “Impulses and Desires“: Klinger’s Darwinism in Nature and Society, Nineteenth-Century Art Worldwide, a journal of nineteenth-century visual culture, 2003

Max Klinger and Wilhelmine Culture: On the Threshold of German Modernism, Routledge, 2014

שלומית שטיינברג, סימפוניית המוות של הצייר ארנולד בוקלין, בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, אוקטובר 2010

Elizabeth Tumasonis, Klinger's "Christ on Olympus": The Confrontation between Christianity and Paganism, RACAR: revue d'art canadienne / Canadian Art Review, 1993

Richard Warren, Sex, Symbolists and the Greek Body, Bloomsbury Academic, 2019

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: נספח 2

השפעות אמנותיות

האמנים שהשפיעו על מקס קלינגר

Jan van Eyck 1390-1441

Luca Signorelli 1450-1523

Leonardo da Vinci 1452-1519

Albrecht Dürer 1471-1528

Raphaël 1483-1520

Rembrandt  1606-1669

Francisco de Goya 1746-1828

Honoré Daumier 1808-1879

Adolph von Menzel 1815-1905

Puvis de Chavannes 1824-1898

Arnold Böcklin 1827-1901

Gustave Doré 1832-1883

Félicien Rops 1833-1898

Alfred Sisley 1839-1899

Auguste Rodin  1840-1917

Odilon Redon  1840-1916

Karl Gussow 1843-1907

Émile Wauters 1846-1933

Christian Krohg 1852-1925

Richard Caton Woodville 1856-1927

Otto Greiner 1869-1916

Paul Horst-Schulze 1876-1937

האמנים שהושפעו ממקס קלינגר

Ernst Barlach 1870-1938

Max Beckmann 1884-1950

Edvard Munch 1863-1944

Käthe Kollwitz 1867-1945

Paula Modersohn-Becker 1876-1907

Georg Kolbe 1877-1947

Alfred Kubin 1877-1959

Emil Nolde 1867-1956

Paul Klee 1879-1940

Ernst Ludwig Kirchner 1880-1938

Giorgio De Chirico 1888-1978

Max Ernst 1891-1976

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: נספח 1

קיצור חייו של מקס קלינגר דרך תחנותיהם הגיאוגרפיות

1857 מקס קלינגר נולד ב-18 לפברואר, בלייפציג, בכתובת 48 Petersstrasse

1868 משפחת קלינגר עברה לגור בווילה שבנתה בפרבר של לייפציג, פלגוויץ, בכתובת Karl-Heine-Strasse 2, Plagwitz

הווילה נפגעה בהפצצות מלחמת העולם השניה, שוחזרה ומשמשת כיום כמתחם תערוכות

1874 לימודים באקדמיה לאמנויות יפות של  קַרְלְסְרוּהֶה

1875-1878 לימודים באקדמיה של ברלין

1879 בריסל

1880 מינכן

1881-1883 ברלין

1883  מקס קלינגר עיצב את ביתו של השופט יוּלְיוּס אַלְבֶּרְס בשְׁטִיגְלִיץ, פרבר של ברלין

1883-1887  פריז

1887  ברלין

1888-1893  רומא

1891  קלינגר פרסם לראשונה את המסה החשובה שלו "ציור ורישום", תערוכת יחיד ראשונה בגלריה במינכן

1893-1895 לייפציג וברלין

1894 "ברהמס פנטזיה"

1893-1895  נסיעות ליוון בחיפוש אחר שיש פוליכרומי, נסיעות לאתונה, הולנד, לונדון, פריז, אלזס, סיציליה, דרום איטליה, נפולי, בחיפוש אחר השראה. קלינגר הקדיש עצמו בתקופה זו ביחוד לפיסול

1894  קלינגר הצטרף כחבר לאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של ברלין,  הקים יחד עם עוד ציירים, ביניהם מקס ליברמן, את חבורת ה-11 Gruppe XI, כמשקל נגד לאיגוד האמנים של ברלין Verein Berliner Künstler, שנחשבו בעיניהם כקונסרבטיביים ושקועים באקדמיזם 

1895-1920  לייפציג

1895  קלינגר בנה בית וסדנה מאחורי אחוזת הוריו בפלגוויץ

1897  קלינגר הצטרף כחבר לתנועה האמנותית שנקראה "זצסיון" Sezessionsstil, "פרישה", בעברית, בווינה. התנועה הייתה קרובה אל האר נובו ומטרתה הייתה לפרוש מהאקדמיזם ומהמסחריות כדי להתמקד באמנות לשמה. באותה שנה קיבל קלינגר משרת פרופסור באקדמיה המלכותית לאמנויות הגרפיות בלייפציג

1898  מקס קלינגר פגש את אלזה אָזְנִיחֶף, פגישה שהתפתחתה לקשר רומנטי, אינטלקטואלי ואמנותי שנמשך חמש עשרה שנה

1900-1901 פריז, אלזה ילדה בחשאי את הבת דֶּזִירֵה, מקס קלינגר פגש את אוגוסט רודן, פגישה שהולידה ידידות ארוכה

1902 קלינגר הציג את פסלו המונומנטלי "בטהובן" בתערוכת הזצסיון בווינה

1903 קלינגר השתתף בהקמת "הליגה של האמנים הגרמנים" Deutscher Künstlerbund, בווימאר, שמטרתה הייתה לחדש את האמנות ולקדם אמנים צעירים

1903 קלינגר קנה בית כפרי בגְרוֹסְיֵינָה Großjena, ליד העיר נאומבורג Naumburg

1905 קלינגר קנה ושיפץ, יחד עם המו"ל גיאורג הירצל Georg Hirzel, לבקשת "הליגה של האמנים הגרמניים" ובתמיכתה, בית ענק עם פארק ליד פירנצה, "וילה רומנה", שיעודה לארח ולקדם אמנים גרמנים צעירים. כיום מארח המעון אמנים מכל העולם כולו

1910 קלינגר פגש את גרטרוד בוק Gertrud Bock, יפהפיה בת 17, והקשר הרומנטי-אמנותי נמשך עד שהמוות הפריד ביניהם

1916 אלזה אָזְנִיחֶף עזבה את גְּרוֹסְיֵינָה

1919 קלינגר נשא לאישה את גרטרוד בוק

1920 מקס קלינגר נפטר ב-4 ליולי, בגיל 63, באחוזתו בגְרוֹסְיֵינָה ולבקשתו נקבר במקום

1922 ב-18 במאי, נשא ידידו של מקס קלינגר, הפסל יוהנס הרטמן Johannes Hartmann, לאישה את גרטרוד קלינגר.

1926 לידת בתם של גרטרוד ויוהנס הרטמן, וַיְילְטְרָאוּטֶה Waltraute

1932 גרטרוד הרטמן נפטרה משחפת בגיל 39

1941 אלזה אָזְנִיחֶף נרצחה על ידי הנאצים בבית מחסה בברנסדורף. בת 74 הייתה במותה

1952 יוהנס הרטמן נפטר בגיל 83, אלמנתו אלה הרטמן, אחותה של גרטרוד, נפטרה שלוש שנים אחריו

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: סיום

חתימה (אישית)

מקווה שאהבתם את האמן ונהניתם מהכתבה, כפי שאני נהניתי מהעבודה הארוכה עליה (כמה חודשים), מהמחקרים ומהכתיבה. את הרעיון והדחף להעמיק בנושא קיבלתי אחרי שצפיתי במקרה בסרט תיעודי על מקס קלינגר בערוץ ארטה. שקעתי באירועי חייו ונהייתי מקס, אלזה, גרטרוד, יוהנס, אלה, וַיְילְטְרָאוּטֶה, גרתי בלייפציג ובגְרוֹסְיֵינָה. ביחוד בגְרוֹסְיֵינָה, בבית האוכרה המעודן שהיה בעבר בית כורמים ובית רועים. השתתפתי בהלוויה של מקס קלינגר. אבן הכבידה על לבי כאשר מת. נרטבתי בגשם, נבהלתי מהרעם ומהברק, הזלתי כמה דמעות.

כעסתי על מקס קלינגר האמיד, רב הנכסים, על שלא תמך כספית באלזה אָזְנִיחֶף אחרי פרידתם, על שהניח לה להידרדר ולהפוך לאחת מגיבורות המלודרמות שמספרות סדרות התחריטים שלו. והוא עצמו הפך לאחד מדמויותיהן. הוא היה אמן רדיקלי אבל איש בורגני. הוא הוקיע את הבורגנים ביצירותיו אבל היה אחד מהם בחייו ומהגרועים שבהם.  

כעסתי על אלזה שהייתה כה אנוכית ונטשה בן ובת רכים אחרי שילדה אותם אבל גם נמלאתי חמלה על שהפכה להומלסית חסרת אונים שנרצחה בידי הנאצים יחד עם שאר דרי בית המחסה. היא, שלא דאגה לאף אחד חוץ מלעצמה, נענשה בעונש שדמה לחטאה, קיבלה את גמולה, יגידו אחדים, כשאף אחד מבני משפחתה, לא האם, לא הבן, לא הבת, לא שתי האחיות, לא נחלץ לעזרתה.

תורת הגמול והאירוניה של הגורל – אין דוגמה מובהקת יותר להמחשתן מאשר חייה של אלזה. הגורל התגלה אירוני באופן אכזרי ביותר כאשר חצב את הפער בין רעיונותיה ופעילותה הפמיניסיטיים לבין תלותה בגבר העשיר, מקס קלינגר, שנטש אותה לאנחות. המצליחנית הזוהרת, מלכת הסלונים התרבותיים של לייפציג, שהתיימרה להורות את הדרך לנערות צעירות, נפלה בבור העמוק שהכשיל כל כך הרבה נשים בתקופתה.

אבל בתוך הכתבה עצמה לא שפטתי אף אחד. הבנתי בכל זאת את כולם ויותר מכול הערצתי את דרכו של מקס קלינגר, את הלהט ליצור עוד ועוד, לחפש עוד ועוד דרכי ביטוי חדשות שתחברנה ענפי אמנות שונים, את הנאמנות למורשת הגרמנית יחד עם הפתיחות והצורך לינוק מתרבויות אחרות, את הידידויות עם אמנים ואנשי תרבות גרמנים וזרים, את התמיכה בהם, בלי שמץ של קנאה, את הדאגה לדור העתיד ואת החיים הטובים בכפר, את העשייה ואת הלמידה, את הכישרון למצות את החיים עד תומם, לא לוותר ולהתחדש בלי הרף, להשאיר ירושה וביחוד מורשת. נמלאתי געגועים לגְרוֹסְיֵינָה, לבית האדום, לטרסה,לחצר, לכרם, לשדה גידול תפוחי האדמה, לתנורי האריחים הירוקים עם הדמויות הלבנות, לאחוזת הקבר ששני מגדלים, מקס וגרטרוד, שומרים עליה מכל משמר, לדורי דורות, לנצח. בסופו של דבר, האם לא ניצח מקס קלינגר את המוות שכה הרבה לעסוק בו ובהופעתו?

ברבות השנים התמסמסה במקצת ראיית השחורות של קלינגר. מפסימיזם בנוסח שופנהאואר, מהתודעה שהמוות אורב לבן האנוש ועלול לתקוף במפתיע, מהיאוש הקודר הבוקע מהתחריטים עבר קלינגר במרוצת הזמן לאמונה האופטימית יותר שבכוחם של יחידי סגולה, גאונים ואמנים, אנשי רוח, סופרים, משוררים, ספורטאים להתעלות מעל מגבלות מצבם הרעוע ולהאציל מגדולתם על  אלה הנמצאים בקרבתם וחוסים בצלם. זה, כנראה, מה שילחשו לנו מקס וגרטרוד, המפוסלים בשיש, אם נתקרב אליהם עוד ועוד, עד כמה שאפשר, ונביט ממושכות בפניהם.

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק יט

אלזה, צניחה איטית במדרונות הגיהנום

הפרידה מקלינגר ב-1913 הפכה את אלזה לאישה בודדה, חסרת בית וחסרת כול. מהרגע שבו עזבה את גְרוֹסְיֵינָה, לא פסקה אלזה מלהידרדר במדרונות הגיהנום בשלבים איטיים, במשך שלושים שנה עד שמצאה את מותה בנסיבות דרמטיות במיוחד.

מלחמת העולם הראשונה שמה לאל את המשך תכניותיה הספרותיות של אלזה וקטעה את קשריה הענפים עם הסופרים והאמנים המובילים של גרמניה. אלזה נותרה בודדה לחלוטין, בלי שום קשרים – לא עם אימה בווינה, לא עם שתי אחיותיה, האחת בלינץ והשנייה בסרייבו, לא עם בנה ולא עם בתה.

אחרי מותו של קלינגר תבעה אלזה בבית המשפט את חלקה בבית בגְרוֹסְיֵינָה אך נדחתה. כתביה לא נמכרו יותר ולא הניבו לה רווחים. ידועה רק כתובת פרטית אחת שלה של דירת מגורים בבניין ראוי במרכז לייפציג, Dufourstraße 18, ולאחריה, מסתבר מחקירות ביוגרפיות, החל מ-1917, התגלגלה אלזה מפנסיון זול אחד למשנהו.

ב-1921 הוכרזה רשמית כאדם חסר יכולת לנהל את ענייניו ואושפזה במוסד פסיכיאטרי. לשווא טענה שהיא סופרת גדולה, לשווא הצליחה עוד להוציא לאור כמה קובצי שירה. אלזה התגלגלה ממוסד למוסד. יצירות האמנות בעלות הערך שהיו ברשותה נגזלו, חפציה האישיים וטיוטות כתביה נגנבו או אבדו.

ב-1941 הוציאו הנאצים להורג את דרי בית המחסה לחסרי בית בברנסדורף, ליד פרייבורג. אלזה אָזְנִיחֶף בת ה-74 הייתה ביניהם. ב-2007 הוקמה לזכרם אנדרטה בבית הקברות המקומי.

מקס קלינגר, "אוגוסט רודן גרמני", אלזה אָזְנִיחֶף, קאמי קלודל וינאית?

אחרי תריסר שנות האושר הפוריות כבת זוגו של מקס קלינגר, ידעה אלזה אָזְנִיחֶף גורל טרגי, שלושים שנה של אשפוז כפוי בבתי מחסה עד שהאירועים ההיסטוריים שלחו אותה אל מותה. גורל בלתי צפוי זה מזכיר לא מעט  את גורלה של בת זמנה, קאמי קלודל, שאחרי תריסר שנים מאושרות, פוריות וסוערות עם אוגוסט רודן, אושפזה בכוח במוסדות לחולי נפש במשך שלושים שנה עד מותה מתת תזונה עקב אותו רקע היסטורי.

מקס קלינגר – אוגוסט רודן גרמני, אלזה אָזְנִיחֶף – קאמי קלודל וינאית? בשני המקרים הובילה הפרידה מהאהוב להידרדרות טרגית במחצית החיים עד הסוף המר. המעוניינים להמשיך ולראות קווי דמיון וקווי שוני בין סיפורה של אלזה אָזְנִיחֶף, ביחס למקס קלינגר לבין סיפורה של קאמי קלודל, ביחס לאוגוסט רודן, מוזמנים לקרוא את כתבתי על קאמי קלודל באתר "פרנקופילים אנונימיים":

הזהב והטיט: סיפור חייה של קאמי קלודל ומסלול טיול בפריז בעקבותיה מאת ד"ר אורנה ליברמן

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק יח

גְּרוֹסְיֵינָה – מוזיאון לזכרו של מקס קלינגר סוף סוף

קלינגר ביקש מתלמידו וידידו, הפסל יוהנס הרטמן, להציב אחרי מותו את הפסל הענק, העשוי ברונזה, "האתלט", מאחורי הקבר. בפסל זה,  שעוצב ב-1901, בממדים טבעיים לפי מודל של ספורטאי מקצועי, ביקש כנראה קלינגר לבטא את מאמצי ההתעלות של האמן, אם לא את להט מאבקיו בעצמו ובחברה.

האתלט (מקור צילום: ויקיפדיה)

מקס קלינגר השאיר את כל הונו, נכסיו ויצירות האמנות שהיו ברשותו, שלו ושל אמנים אחרים, לאשתו גרטרוד. לבתו דֶּזִירֵה ציווה קצבה שנתית בסך 7000 מרקים. לידידו הפסל יוהנס הרטמן הורה לסייע לאלמנה בתפקיד האחראי על העיזבון.

ב-1921, לבקשת האלמנה, עיצב יוהנס הרטמן שתי דמויות משיש, האחת בדמות פניו של מקס והאחרת בדמות פניה של גרטרוד. כך ניצבים בני הזוג, בפתח אחוזת הקבר, שומרי סף, מגדלי שמירה, מנציחים את הקשר ביניהם מעבר למוות. ב-1932 תצטרף גרטרוד אל מקס. עשרים שנה לאחר מכן, ב-1952, יצטרף יוהנס אל מקס וגרטרוד. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1955, תצטרף אלה אל יוהנס, גרטרוד ומקס.

פסליהם של מקס וגרטרוד קלינגר בפתח אחוזת קברם בגְרוֹסְיֵינָה

(מקור צילום: ויקיפדיה)

הרטמן, שהתאלמן גם הוא, לא אחר לשאת את גרטרוד לאישה. באביב 1922, חודשיים אחרי מותה של אשתו של יוהנס הרטמן ושנתיים אחרי מותו של מקס קלינגר, גרטרוד קלינגר הפכה לגרטרוד הרטמן. בשנת 1926 נולדה לגרטרוד וליוהנס הרטמן בת, וַיְילְטְרָאוּטֶה Waltraute.

גרטרוד חלתה בשחפת. מצבם הפיננסי שלה ושל יוהנס היה בכי רע. הוצאות הריפוי הקשו עליהם עוד יותר. באין ברירה מכרו מיצירותיו של קלינגר. אחותה של גרטרוד, אלה,  נפרדה מבעלה ובאה להתגורר בגְרוֹסְיֵינָה, כדי לסייע, לסעוד את החולה ולטפל בילדה. שהותה של גרטרוד בעיר המרפא דאבוס, בתחילת שנת 1932, לא הועילה. באפריל חזרה לגְרוֹסְיֵינָה ובמאי נפחה את נשמתה. כד אפרה הושם בקברו של מקס קלינגר.

בדצמבר נשא האלמן בפעם השנייה יוהנס הרטמן את אחותה של גרטרוד, אלה. דֶּזִירֵה, בתם של מקס ואלזה, תבעה בבית המשפט את חלקה בירושה אך לאחר מאבק ארוך הושבה ריקם. כל בתיו של קלינגר בלייפציג נהרסו בהפצצות. נשארה האחוזה בגְרוֹסְיֵינָה כמו גם אוסף היצירות של קלינגר שכלל עבודות של אמנים מפורסמים, ביניהם אדולף פון מנצל, אלפרד סיסלי, אוטו גריינר, פאול הורסט-שְׁלוּצֶה (שלושת האחרונים היו ידידיו), כמו גם עבודותיו שלו.

גרטרוד הייתה היורשת היחידה ולאחר מותה עברו הנכסים אל בעלה השני יוהנס ואחותה אלה. הזוג החדש, יוהנס ואלה, טענו שיצירותיו של קלינגר כבר לא באופנה וכתוצאה מכך איבדו מערכן. בית המשפט קיבל את טיעוניהם, אלא שהזוג יוהנס ואלה מצאו את פרנסתם ממכירת אותן יצירות שכביכול לא היו שוות דבר. הם גם הדפיסו שוב ושוב את תחריטיו של קלינגר ומצאו להם קונים.

יוהנס הרטמן נפטר ב-1952 ואשתו ואלה הצטרפה אליו ב-1955. כדי אפרם נטמנו באחוזת הקבר של מקס קלינגר. אחרי מותו של הזוג הזניחה עיריית נאומברג את האחוזה בגְרוֹסְיֵינָה. שלטונות מזרח גרמניה לא חשבו אפילו להשקיע כספים ומשאבים במורשתו של אמן בורגני. פועלים שכירי יום לנו לעת מצוא במקום. האחוזה הידרדרה, נהרסה, אוסף היצירות העלה עובש, נזרק על הרצפה, נרקב. ספריו של קלינגר, כתביו ומכתביו, נפגמו. מסמכים, ציורים והדפסים נשארו חשופים לפגעי מזג האוויר, מוטלים בוורנדה, חלקם התעופף ברוח ונעלם.

ב-1959, כשהגיעה וַיְילְטְרָאוּטֶה, בתם של גרטרוד ויוהנס לגְרוֹסְיֵינָה, חשכו עיניה. לפי ההסכם שחתמה עם העיריה, התחייבה זו לשפץ את האתר ולהקים בו מוזיאון לזכרו של מקס קלינגר. במקום זאת, שוד ושבר! הבת הקימה שערוריה. וכמו לא היה די בכך, גילתה המשטרה שלמעלה מאלף פריטים, בעיקר מסמכים אבל גם יצירות, נגנבו על ידי ארכיונאי של העירייה במטרה למכרם. ביתו של קלינגר נשדד. השלטון הקומוניסטי לא היטיב, בלשון המעטה, עם ירושתו ומורשתו של קלינגר.

ב-1967 החלו סוף סוף עבודות השיפוץ ונערכה רשימת מלאי. אחרי החלפת הגג, הרטיבות חלחלה לבית דרך הרצפה והשתלטה על כולו. רק ב-2006, אחרי, אם כן, תהפוכות רבות הפך, סוף סוף, הבית בגְרוֹסְיֵינָה למוזיאון לזכרו של מקס קלינגר שבו ניתן לקבל סקירה מקיפה על חייו ויצירתו של האמן הגדול. גולת הכותרת היא שני תנורי החרסינה המרשימים, האוצרים בתוכם את רוחו. בביתו של מקס קלינגר נערכות גם סדנות אמנותיות וניתן ללמוד בו את אמנות ההדפס ולהדפיס את היצירות במקום.

קישור לאתר המוזיאון

https://www.mv-naumburg.de/klingers-grab

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק טז

כותש ושמו מוות

המוות העסיק לא מעט את מקס קלינגר בחייו וקיבל יצוג הולם באמנותו, ביחוד בסדרה "על המוות", שכפי ששמה מעיד עליה, מוקדשת כל כולה לנושא:

https://mv-naumburg.de/objekte/632-max-klinger-vom-tode-i

בסדרה "חוה והעתיד" Eva und die Zukunft, מ-1880, המשקפת את המיתוס התנ"כי בראי הדרוויניזם, נקרא הלוח השישי "חוה והעתיד". לוח זה מצייר את המוות בדמותו של שלד בעל פאלוס ענק, הדומה לקרדום שבו הוא כותש את ראשי החוטאים כדי לרצף בהם את רחובות הגיהנום. אדם וחוה נכנעו לפיתויי היצר, המגולם באבר המין הענק ומקושר להיותם בני תמותה. מין ומוות, חטא ועונש דומים זה לזה בסיפור התנ"כי. את ההשראה לסצנה המקברית, הממשיכה את הגירוש מגן העדן, קיבל קלינגר מהרומן של ז'אן פול "הספרוס". 

מה ראה מקס קלינגר כשהכריע אותו הכותש בעת שישב בטרסה הנעימה שבאחוזתו בגְרוֹסְיֵינָה? שני התקפים חווה האמן כשהאחרון בהם ניתק אותו סופית מהאושר לו זכה בכל ימי חייו וביחוד בעשורם האחרון. קלינגר ידע להתחדש בלי הרף אך ליקוי בריאותי עוד מגיל צעיר החיש את סיום חייו.

הלוח "העתיד השלישי" מתוך הסדרה "חוה והעתיד"

ב-12 לאוקטובר 1919 לקה קלינגר באירוע מוחי שהשאיר אותו משותק בצדו הימני. הזמן דוחק, בת הזוג זקוקה להגנה. ב-22 לנובמבר נשא בטקס חירום פרטי את גרטרוד לאישה. זו, שהייתה בת זוגו מאז כעשור וסעדה אותו עד הסוף, זכתה למעמד רשמי. באומץ רב המשיך האמן לשפץ את אריחי החרסינה של מתקן החימום השני באחוזתו כשהוא משתמש בידו השמאלית. ב-1 ביולי 1920 נסע שוב לזאלפלד כדי לאפות אותם בתנור. נסיעתו זו הייתה האחרונה. ב-4 ביולי 1920, נמצא מת בוורנדה שקירותיה זכוכית, שרוע על כיסא נוח. אירוע מוחי נוסף הכריע אותו הפעם סופית.

ב-8 ליוני נקבר מקס קלינגר, לפי בקשתו, באחוזתו האהובה. סופת רעמים וברקים עזה פרצה באותו אחר צהרים, סימפוניה שהרעידה את אמות הסיפים של היקום. מפלי מים ניתכו, אחר כל פרץ רעם, משמים קודרים. אמפורות היין האיטלקיות ששימשו לאגירת מי גשם עלו על גדותיהן. המים, שהציפו את הקבר, נשאבו.

הסערה שככה מעט עת הגיע ארונו של המאסטרו אך ענני עשן אפלים עלו מהשריפות שפרצו סביב בעקבות הברקים. הכומר של גְּרוֹסְיֵינָה נשא את הספדו בו הילל את האמן הגדול, שנהנה ממתת האל. לא רק הקרובים לו איבדו אדם יקר, אלא כל אחד ואחד מאיתנו. זרי פרחים ענקים וענפי דקלים, שביניהם בלטו צבעי העיר לייפציג, כחול וצהוב, מונחים על הדרך המובילה אל הקבר.

טפטוף גשם ורעם עמום נשמעו כשארונו של המאסטרו הורד אל הבור. נציג אוניברסיטת לייפציג, שקלינגר קישט את אולם האודיטוריום שלה בציור ענק, נשא נאום ארוך למדי, בו שיבח את האדם, החבר, המלומד צמא הדעת והאמן ששקד על אמנותו בכוח רצון אדיר וללא ליאות. האיש הגדול הלך בטרם עת. ינוח לו על משכבו, בצל מגדלי הכנסיה שבה שוכנים אוצרות ימי הביניים, באדמה שבה בחר, ואנחנו מודים לו על תרומתו וקשורים לעד אל נשמתו. העיר לייפציג בוכה על אחד מגדולי בניה ומגיניה וגאה בו. יצירות המופת שלו ישארו לעד ויפארו לא רק את עירו וארצו כי אם גם את כל העולם כולו.

חברים, ידידים, אמנים, אינטלקטואלים, פוליטיקאים, נכבדים מכל התחומים, עברו בסך והניחו זרים. אקדמאים, מבקרי אמנות, נציגים ממעון האמנים בפירנצה, המון מעריצים הגיע לגְרוֹסְיֵינָה לחלוק כבוד אחרון למקס קלינגר. עיתונאים וצלמים מלייפציג, מינכן, ברלין ווינה, סיקרו את הלוויה. במוזיאון שהוקם בביתו של קלינגר בגְרוֹסְיֵינָה ניתן לראות את הסרט המתעד אותה.

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק טו

גרטרוד, גרטרוד, גרטרוד, מוזה חדשה

מקום חדש, אישה חדשה, חיים חדשים, התחדשות היצירה. קומת הקרקע של הבית הפכה לסדנה רחבת ידיים שבה חזר מקס לאהבת נעוריו, תחילת דרכו – ביצוע הדפסים. אמנותו של מקס המזדקן ינקה מעלומיה של גרטרוד הקורנת וקיבלה תנופה יצירתית בלתי צפויה. מקס קלינגר נולד מחדש. ציוריו מתקופה זו שופעים חיוניות ואירוטיות. גרטרוד היפהפיה הייתה המודל של רוב יצירותיו, עד יום מותו שלא אחר, עם זאת, לבוא. ברישום פחם מ-1910, למשל, מתגלית גרטרוד במלוא הדרה (Museum Kunstpalast, דיסלדרוף):

עירום נשי

בתחריט מ-1915, דוגמה נוספת, מסתתרת גרטרוד מאחורי דמותה של ונוס העולה מהמים:

http://www.artnet.com/artists/max-klinger/venus-anadyomene-meereszug-H_nPoD6IpYPsFiSiUdzdsw2

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק יד

גְּרוֹסְיֵינָה, חיים חדשים 

אחרי שסיים את מיזם "וילה רומנה", השתקע מקס קלינגר בגְרוֹסְיֵינָה והשקיע משאבים רבים בטיפוח האחוזה. החל מ-1909 פתח קלינגר בעבודות הרחבה ושיפוץ של הבית הכפרי הצנוע שהפך לאחוזה נוחה ומעודנת, בסגנון יוגנסטיל (אר נובו) טיפוסי. קלינגר חידש בעזרת אומנים מהעיר את שתי קומותיו של הבית. בית הכורמים בקומת הקרקע הפך לסדנה רחבת ידיים ושטופת אור, עם נוף מרהיב אל נהר הזאלֶה, אל יובל האוֹנְשְׁטְרוּט הנשפך אליו ואל הנוף העירוני. בית הרועים בקומה הראשונה הפך לחדרי מגורים נוחים.

קלינגר שיפץ גם  את הגן והכרם, בנה ורנדה תחומה בזכוכית לישיבה רוגעת וחנייה למכוניתו. הוא היה גאה ביין, אדום ולבן, שהפיק ובתפוחי האדמה שגידל. ומעל לכול, בשני תנורי האח, העשויים אריחי חרסינה ירוקים, מתקני חימום שטיפסו מהרצפה עד הגג, שאותם החל לשפץ במו ידיו. קלינגר נסע לעיר הסמוכה זאלפלד כדי לאפות את האריחים בתנור. הדמויות הלבנות שעיטרו אותם היו יצירה מקורית, מעשי ידיו. בינתיים סיים את התנור הראשון.

התנורים בביתו של קלינגר שהיום הוא מוזיאון (מקור צילום: ויקיפדיה)

בית הכפר, שנועד בתחילה לשמש כמקום מרגוע ונופש בסופי שבוע, הפך להיות בית הקבע של האמן המפורסם. מ-1903 ועד מותו, שבע עשרה שנה לאחר מכן,  ביצע קלינגר בבית זה יצירות רבות, תחריטים, רישומים, ציורי מים ושמן למכביר וגם תווי ספר (אקס ליבריס). איזה תענוג לאכול ארוחת בוקר מתחת לעץ האגס ולהתבונן בנוף הציורי, להמשיך ליהנות ממנו בטיולים רגליים ארוכים תוך תכנון היצירות הבאות! כדרכו חיפש האמן השראה חדשה.

מקס התמקם בקומת הקרקע בעוד שאלזה, שהפכה עם השנים רגזנית וממורמרת, תפסה את הקומה הראשונה. היחסים בין השניים הלכו והידרדרו. צעירות בנות עשרים, ששימשו לאמן כמודלים, פקדו את הבית והתהלכו בו עירומות. קנאתה של אלזה עוררה מריבות בינה לבין מקס.

ב-1910, אם ושתי בנותיה, גרטרוד ואלה בוק, עלו לרגל לבית האמן המפורסם מלייפציג. מקס בן ה-53 נפעם מיופיה ועלומיה של גרטרוד בוק Gertrud Bock, בת ה-17, ואימץ אותה כבת לוויה, כמודל וכמוזה. במהרה שיכן אותה בבית בגְרוֹסְיֵינָה. אלזה המושפלת, בעשרים וחמש שנה מבוגרת מזאת שתפסה את מקומה, עזבה את גן העדן, שהפך עבורה לגיהנום, כשש שנים לאחר מכן.

הבית-מוזיאון כיום (מקור צילום: ויקיפדיה)

מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק יג

וילה רומנה

מקס קלינגר עייף מחיי החברה הבורגניים בלייפציג וב-1903 רכש בית כפרי עם כרם בגְרוֹסְיֵינָה Großjena, ליד העיר נאומבורג Naumburg. עם זאת, היה פעיל מאוד בזירת האמנות של ויימאר ונמנה על מייסדי "הליגה של האמנים הגרמנים" בעיר, עמותה שמטרתה הייתה לחדש את האמנות ולקדם אמנים צעירים. במסגרת פעילויות הליגה, קנה ושיפץ ב-1905 אחוזת ענק ופארק ליד פירנצה, "וילה רומנה" – ארבעים חדרים על שתי קומות כשישה מהם שימשו כסדנות.  

אמנים גרמנים צעירים, שנבחרו על ידי הליגה לפי כשרונם, קיבלו מילגות והתארחו במקום הפסטורלי תוך שעסקו באומנותם וספגו את התרבות האיטלקית. המטרה הייתה להמשיך ולחבר בין קלסיציזם איטלקי למודרניזם גרמני. האורחים הראשונים היו מקס בקמן ו-קתה קולביץ. "וילה רומנה" אפשרה כבר למאות אמנים צעירים להשתקע בה לתקופות ארוכות ולהתמסר לאומנותם בתנאים אידיאליים, ללא דאגות. המקום ממשיך להוות חממה לאמנים, לא רק מגרמניה, מכל העולם כולו ומשמש כמרכז תרבותי חשוב. למרות תהפוכות ההיסטוריה, קשיים שנבעו ממלחמות העולם אליהם נוספו קשיים כספיים, מפעלו של קלינגר חי וקיים, עד היום, משגשג להפליא.  

קישור לאתר הרשמי של "וילה רומנה":

https://www.villaromana.org/front_content.php?idcat=12&lang=1

סרטון על "וילה רומנה":