אינטרמצו: הזוג מקרון רץ לנשיאות צרפת

 

עלייתו המסחררת של עמנואל מקרון

ילד הפלא של הפוליטיקה הצרפתית, צעיר יפה בעל עיניים כחולות, איש אשכולות שבקי בספרות, פילוסופיה, תיאטרון ומוזיקה, וגם מתאגרף ומשחק כדורגל, הכריז ב-16 לנובמבר האחרון על כניסתו למירוץ הנשיאות בצרפת. עמנואל מקרון הצעיר, שהיה שר הכלכלה במשך שנתיים בממשלתו של פרנסואה הולנד, לא מפסיק לספק סנסציות.  פרישה מתפקידו הרם בממשלתו של הולנד (ב-30 לאוגוסט האחרון), ייסוד תנועה חדשה הנקראת,

,En Marche

("בתנועה"), שראשי התיבות שלה,

, EM

תואמים לאלה של שמו, עמנואל מקרון (ב-16 לאפריל האחרון), הכרזה רשמית על מועמדותו לנשיאות. הגוורדיה הוותיקה מאשימה אותו באינדיווידואליזם, בנרקיסיזם, בבגידה בממשלה ובפרנסואה הולנד, שהעלה אותו לגדולה. מנואל ואלס, ראש ממשלת צרפת ומרטין אוברי, ראש עיריית ליל, לא מסתירים את הסתייגותם מהמטאור החדש. "הגיע הזמן שזה יסתיים", הכריז ואלס בעצבנות על פעילותו של מקרון. "מקרון, נמאס כבר ממנו", פסקה אוברי, בקוצר רוח. וז'אק אטלי, שהציג את עמנואל מקרון בפני פרנסואה הולנד, לא מאמין יותר ביכולותיו של בן טיפוחו. אך זה האחרון מתריס, כנגד כל מתנגדיו, שיש בכוחו לשנות את המצב, שהאינטרסים של המדינה נמצאים בראש מעייניו. השיטה מיושנת, הוא אומר, ראיתי זאת במו עיניי, ומושג המפלגות אבד עליו הכלח. מקרון מזמין בחום את כל מי שמעוניין, בין אם הוא סוציאליסט ובין אם הוא רפובליקני, להצטרף לתנועתו החדשנית שאינה מפלגתית. אבל לא על כל אלה תרחיב את הדיבור הרשומה שתתמקד בזוגיות הלא שגרתית של הצעיר הכריזמטי: עמנואל מקרון, מועמד לנשיאות צרפת, בן 38, נשוי באושר לבריז'יט, מורה לצרפתית, בת 63. עשרים וחמש שנים מפרידות בין בני הזוג שנפגשו לראשונה כאשר עמנואל הבוגר לגילו היה רק בן 15, שמטפחים את יחסיהם כבר עשרים שנה. כאן גרים בכיף…

הפגישה הראשונה

השנה היא 1992. המורה לצרפתית בריז'יט טרונייה מביאה לפני תלמידיה בבית הספר הישועי באמיין את בודלר, מופסאן ומולייר. היא מפעילה גם בלהט חוג לתיאטרון. בריז'יט הכריזמטית, לבושה היטב, בת למשפחה בורגנית עשירה בעלת מותג שוקולד (בית חרושת וחמש עשרה חנויות),  נשואה לבנקאי ואם לשלושה ילדים. בריז'יט היא הצעירה מבין ששת אחיה כשעשרים שנה מבדילות בינה לבין הבכור. להבדל הגילים אין משמעות בעיניה.  חייה נוחים והצלחתה כמורה מרקיעה שחקים. כל התלמידים, בנים כבנות, שותים דבריה בצמא, רוצים למשוך את תשומת לבה. לורנס, אחת מבנותיה של בריז'יט, מספרת לה על "המטורף הזה בכיתה שלה שיודע הכול על הכול". התלמיד עמנואל מקרון מצטרף לחוג התיאטרון שמפעילה המורה בריז'יט וגונב את ההצגה. עמנואל הוא בן לזוג רופאים, מנכבדי אמיין, הבכור מבין שלושה ילדים. עמנואל מבלה זמן רב אצל סבתו האהובה, מנהלת בית ספר, בת להורים אנאלפביתים. הסבתא, שנפטרה בשנה שעברה, גילתה לנכדה את יפיה של הספרות.

שלטון ותיאטרון

שנה לאחר מכן מבקש עמנואל ממורתו לשכתב יחד אתה את המחזה

L'arte della commedia

של מי שכונה "המולייר האיטלקי של המאה עשרים",

.Edouardo de Filippo

כדי שכל חברי החוג לתיאטרון יוכלו להשתתף במחזה, יש להוסיף לו תפקידים. בריז'יט נעתרה לבקשה. היא הייתה בטוחה שעמנואל לא יתמיד במשימה. המורה והתלמיד החלו להיפגש כל יום שישי כדי לעבות את המחזה האיטלקי, שנושאו המרכזי הוא יחסי שלטון ותיאטרון. המחזה עורך עימות בין נציג השלטון ומוקיינים נודדים. מנהל להקת תיאטרון נודד שקרונו נשרף בא לבקש את עזרתו של מושל הכפר. המושל מתייחס בבוז לשחקנים ואמנותם ומשלח את המנהל. זה יוצא ממנו עם רשימת הנכבדים שהמושל מתכונן לקבל. הרעיון מבשיל: מנהל הלהקה ישלח אל המושל את שחקניו שיתחפשו לרופא, לרוקח, לכומר ולמורה. האם יזהה המושל את התרמית? האם יידע המושל להבחין בין אמת לשקר, בין מציאות למשחק? האם ילמד לקח ויבין את חשיבותו הפוליטית של התיאטרון שבא לעזרתם של המושלים באופן בו הוא מציג את העולם?

חוכמתו וכשרונו של עמנואל בעיבוד המחזה מרשימים את בריז'יט שלא עומדת בקסמו. התנגדויותיה נושרות בזו אחר זו. המורה והתלמיד גולשים מתפקידיהם הרשמיים למערכת יחסים לא שגרתית. בריז'יט מבקשת מעמנואל לעבור לפריז ולסיים את שנת התיכון האחרונה שלו בבית ספר אחר. הוריו של עמנואל מנסים לשווא להפריד בין בנם למורתו. עמנואל בן ה-17 מעתיק את מגוריו לפריז אך לפני העזיבה מכריז בפני בריז'יט: "מה שלא תעשי, אחזור ואתחתן אתך!" השניים ממשיכים את הקשר בשיחות טלפון ארוכות.

בריז'יט אהובתי

אמר וקיים. האהבה חזקה מהכול וניצחה את כל המוסכמות, את כל הרמות הגבה. בריז'יט עזבה את עבודתה בבית הספר באמיין, התגרשה מבעלה ועברה ללמד בבית ספר פרטי בפריז. נישואי הזוג נערכו ב-2007. בטקס החגיגי בעירייה הודה עמנואל לילדיה של בריז'יט שקיבלו את הזוגיות הלא שגרתית של אמם. עמנואל המבריק התקדם בלימודים ובקריירה שבמהלכה כיהן, בין היתר, כעוזר לפילוסוף פול ריקר, כמפקח מס, כבנקאי (נעשה מיליונר), כיועץ של הולנד וכשר הכלכלה בממשלתו.

בספרו "מהפכה" שיצא זה עתה ושבו שוטח מקרון בקווים כלליים את תכניתו הפוליטית, הוא מקדיש כמה שורות לתיאור התפתחות יחסיו עם אשתו לעתיד. התלהבות אינטלקטואלית הדדית הפכה לקשר בר קיימא. בריז'יט הפגינה אומץ לב מעל ומעבר למשוער כשעזבה חיים נוחים ומוגנים למען צעיר שעדיין לא היה לו מאומה. אהבה שאינה תלויה בדבר. ועשתה זאת תוך דאגה מתמדת  לשלושת ילדיה שקיבלו את הבעל השני של אמם, בן גילם, אל חיק המשפחה. בריז'יט, ילדיה ונכדיה הם הבסיס האיתן עליו נשענים חיי, מצהיר עמנואל מקרון בסיום פרק ההצדעה לזו העומדת מאחוריו ותומכת בו בנאמנות ללא סייג.

השניים, מורה ותלמיד לשעבר, נשואים באושר עד היום, מתרכזים בהווה ורואים את העתיד יחדיו. שבעה נכדים נולדו בינתיים לבריז'יט (שילדיה הם כיום מהנדס, רופאה ועורכת דין), ועמנואל הוא הסבא של כולם. משפחה מן המוכן. לעמנואל, העסוק בקריירה שלו שבה הוא רואה שליחות של ממש, אין מוטיבציה מיוחדת להוליד ילדים משלו. במשך השבוע הזוג גר בפריז. בסופי השבוע מתאחדת המשפחה בווילה המטופחת בת ארבע הקומות של בריז'יט בצפון צרפת. עמנואל מכריז בכל הזדמנות שאשתו ומשפחתו חשובים לו ביותר, יותר מכול.

פוליטיקה ותיאטרון

בריז'יט התפטרה מעבודתה כמורה כדי להתמסר לקריירה של בעלה. היא עוברת אתו על נאומיו שאותם הוא מקריא באירועים שהוא מארגן באולמות שונים ברחבי צרפת. היא משתתפת בחזרות ההכנה לאירועים ומביימת אותם כמו היו מחזות תיאטרון. כל העולם במה. מקרון רוכש ביטחון. הוא אינו זקוק יותר לטלפרומפטר ומדבר באופן חופשי.

בריז'יט החטובה והחייכנית מלווה אותו בנאמנות, מצביעה על פגמים, משפרת, מעודדת, מחמיאה. אלכימיה מופלאה הקוראת תגר על כל המוסכמות. האביר מצא את היפה ולהפך.

האם יצליח הפוליטיקאי המדובר להשיג את התפקיד הראשי בהצגה היותר חשובה? האם יהיה עמנואל מקרון נשיאה הבא של הרפובליקה הצרפתית?

 

%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%9f 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 2 תגובות

רשומה מס' 48: סכנת הסכין ומחסה הסוכה

המילה סֹךְ במקרא, כמו חברתה סֹבֶךְ, שהוסיפה לה באמצעה את האות בית בניקוד סגול,  פירושה מאורת חיות פרא בעבי היער, בין העצים הסבוכים:

וְנָדַמּוּ [ישתתקו שתיקת מוות] נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף ה'. עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ [מאורתו] כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה [לשממה] מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה [האויב] וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. ירמיהו כה:לז-לח

בפסוקים אלה מתאר ירמיהו את כעס ה' על העמים. שדות המרעה השלווים, שבהם היו הבקר והצאן רועים בבטחה, מוגנים מחיות טרף, יוחרבו. שלוותם תופר ותוחלף בדממת מוות. האויב יעלה על הארץ כמו אריה העוזב את סֻכּוֹ (סֹךְ – מושב האריה), והיא תהיה לשממה מפני חרונו.

  עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ [ממאורתו], וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע, יָצָא מִמְּקֹמוֹ, לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה [לשממה], עָרַיִךְ תִּצֶּינָה [תהפוכנה לצייה, למדבר] מֵאֵין יוֹשֵׁב [עד שתתרוקנה מיושביהן]. עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ  כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף ה' מִמֶּנּוּ [חרון אפו של ה' לא יסור מאיתנו]. ירמיהו ד:ז-ח

בפסוקים אלה מתאר ירמיהו את כעס ה' על יהודה ומשתמש באותו דימוי של אריה העולה מִסֻּבְּכוֹ (סֹבֶךְ – מושב האריה),  כדי לתאר את צבאות האויב, הנתפסים כמכשיר ענישה של האל. חרון אף האריה הוא חרון אף האל.

המילים סֹךְ ו-סֹבֶךְ מציינות, אם כן, מקום סכנת מוות, מושבן של חיות טרף, הקורעות את בשר קרבנן בסיכות טפריהן ובסכיני שיניהן, דימוי לחרבותיו החדות של האויב. והינה אותה מילה מצביעה גם על מקום מקלט ומסתור של ביטחון ושלום – סֹךְ היא גם סוכה, ואף יותר מכך, מקדש ה' הנשגב:

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'  וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלו. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. תהילים כז:ד-ה

סֻכֹּה של ה' מקביל אל סֻכּוֹ של הכפיר. האל, המוצג במקרא כשולח צבא של חיות טרף כדי לכלות את אויביו וכדי להעניש את בוגדיו, הוא גם האל הפורש על ברואיו סוכת מחסה, המעניק להם מסתור והגנה בהיכלו.

המילה סֹךְ מציינת, אם כן, מאורת אריות במעבה היער הסבוך , סמל לתוהו – סֻכּוֹ של הכפיר. אך אותה מילה מציינת גם סוכת ביטחון ושלום – סֻכֹּה של ה' (ה בסוף המילה – סֻכֹּה, במקום ו – סֻכּוֹ).  השורש סכ פירושו דקירה והגנה גם יחד, שתי פעולות סותרות ומנוגדות בתכלית הניגוד.

סיכה וסכין הן מילים המציינות חפצים דוקרים ומסוכנים. הגרעין סכ, שנמצא בהן, נמצא גם במילה סכנה. המילה סכין כתובה במקרא שכין:

כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל [לסעוד עם בעל שררה], בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ [שים לב לכל שנמצא לפניך]. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה [והתנהג כמו סכין תקועה לך בבית הבליעה אם יש לך תיאבון גדול]. משלי א-ב

המילה שכין כוללת בתוכה את הגרעין שכ המביע, כמו תאומו סכ, חדות ודקירה. שֵׂךְ, ברבים שִׂכִּים, הוא קוץ העולה בגבעול או בעלה של צמח:

וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם [אלה שתשאירו מהם]  לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם [לקוצים חדים בעיניכם] וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם [ולעוקצים דוקרניים בצלעותיכם] וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. במדבר לג:נה

בהוראות אלוהים אל העם, לפני מעבר הירדן וההגעה אל ארץ כנען, השׂיכּים (קוצים חדים) משמשים שוב דימוי לפגיעה בביטחון ובשלווה. אם לא יציית העם לדבר ה' שימסור לו משה, תושבי הארץ, שיהפכו ולאויב, ידחקו אותו כקוצים וכעוקצים.  לצר

שֵׂךְ שפירושה, כמו שראינו, הוא קוץ, בשינוי תנועת השין, הופכת ל-שֹׂךְ, ומשמעותה של מילה זו, כמו זה של תאומתה סֹךְ, הוא ההפך הגמור, דהיינו סוכה, מקום גדור ומוגן:

הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל, בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו, וַיֶּרֶב [הרבה, הכפיל]  בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה [יללות וקינות]. וַיַּחְמֹס [השחית]  כַּגַּן שֻׂכּוֹ [סוכתו], שִׁחֵת מֹעֲדוֹ [הרס את מקום ההתכנסויות לכבודו]. שִׁכַּח [השכיח]  ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן. איכה ב:ה-ו

שֻׂכּוֹ (מ- שֹׂךְ) המוגן של אלוהים נחרב בחרון אפו. שֹׂךְ הוא, אם כן, מקום מוגן העלול להיחרב. במקרא מופיעה גם המילה שֻׂכָּה, לא כמילה נרדפת אל סֻכָּה או סֹךְ, מקום ביטחון, כי אם כמילה נרדפת אל שֵׂךְ, קוץ דוקר:

הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ?  איוב מ:לא

האם תוכל למלא את עורה של מפלצת ים בסכינים? שואל ה' את איוב. שֻׂכָּה היא שכין, סכין, חרב חדה.

מאידך, שָׂכַךְ ו-סָכַךְ הם פעלים נרדפים המביעים שניהם אותה משמעות של כיסוי, מחסה וחסות:

וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ [אכסה עליך בכפי כדי שלא תינזק] עַד עָבְרִי. שמות לג:כב

תְּסֻכֵּנִי [תסוכך עליי, תכסה אותי במעטפה מגינה] בְּבֶטֶן אִמִּי. תהילים קלט:יג

דומה שמשחק ההפכים נמשך ללא סוף. המקרא משתמש בניגודי משמעויותיהן של המילים, שהיו מובְנים במערך השפה, כדי להזהיר ולהתריע בפני הידרדרות מוסרית שתביא לחורבן בית. המילים ההפוכות כמו ממחישות את הקלות והמהירות שבהן סוכת ביטחון ושלום עלולה להיות טרף לסכינים וחרבות, לשיני חיות טרף, להפוך לסבך קוצים ועיי חורבות. אך גם ההפך עשוי להתקיים. תקומה וקימה צומחות מלב המהפיכה:

וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן [על כל שטחו של הר ציון] וְעַל מִקְרָאֶהָ [ועל אלה שיתאספו עליו] עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן [ענן מעלה עשן ביום], וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה [ואש להבה זוהרת בלילה] כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה [כי על כל מקום מכובד תיפרש חופה]. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב [וסוכה תהיה לתת צל מפני חום היום], וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם [מסערה] וּמִמָּטָר. ישעיהו ד:ה-ו

לקראת השנה החדשה, פרוש/פרוס עלינו סוכת שלומך!

מילון

סֹךְ/ סֹבֶךְ: מאורת אריות בסבכי יער

סֹךְ/ שֹׂךְ: סוכת שלום

שֵׂךְ, שִׂכִּים: קוץ, קוצים

שֻׂכָּה: שכין, סכין

שָׂכַךְ/סָכַךְ: כיסה, הגן

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , , , | 14 תגובות

רשומה מס' 47: דו משמעותה הניגודית של המילה חֶסֶד

משמעותה של המילה חֶסֶד היא, לפי מילון אבן שושן, טובה מרובה, צדקה, מעשה אהבה ונדיבות לב, חן ונועם, יחס לפנים משורת הדין.

רבות הן היקרויותיה של המילה במובן חיובי זה במקרא, למשל:

ה', ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.  שמות לד:ו

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. ירמיהו לא:ב

וְעַתָּה יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה.  שמואל ב, ב:ו

בתוך כך, אותה מילה בדיוק מביעה גם את ההפך המוחלט. חֶסֶד הוא  חרפה, קלון ותועבה:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד [תועבה] הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא.  ויקרא כ:יז

גילוי עריות בין אח לאחותו למחצה מכונה כאן חֶסֶד, דהיינו, תועבה, פריצת גבולות המוסר. והמקרא אף מביא דוגמה לכך שאיננה אלא מעשו ההרסני של אמנון באחותו מצד אביו, תמר.

השימוש במקרא במילה חֶסֶד ובנגזרותיה במובן זה אינו נפוץ. מופיעות עוד שתי היקרויות של  חֶסֶד במשמעותה השלילית:

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד [בושה, ביזיון] לְאֻמִּים חַטָּאת. משלי יד:לד

משמעות הפסוק היא: צדקה מרוממת עם אך חטאם של לאומים הוא המעטה, נמיכות, ירידה, כתם. חֶסֶד כאן הוא היפוכה הגמור של צְדָקָה.

לפי שימוש זה, שלא נשמר בעברית הדבורה של ימינו, המילה חֶסֶד קרובה אל חסר, חמס  ו-חשד.

בהיקרות נוספת מופיע הפועל חִסֵּד באותה משמעות שלילית, דהיינו, לְחַסֵּד פירושו לבייש, לבוז, לגנות, לחרף:

רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל. פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ [פן יבוז לך השומע אותך] וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב [וכלימתך לא תימחק]. משלי כה ט-י

לְחַסֵּד בארמית פירושו לבייש, לנזוף, להשמיץ, להוציא דיבה. גם בערבית משמעותו של השורש (המופיע בה כפועל וכשם) היא שלילית ומורה על רגשות קנאה עזים.

מכאן שלא ניתן להכחיש את דו משמעותו הניגודית של השורש חסד שמצד אחד מביע יחס יפה ונעים של אהדה, חיבה ואהבה שמקורו ברגשות נעלים של הזדהות וחמלה ומצד שני ובאותו זמן מביע יחס משפיל ומבזה שמוצאו בקנאה ובשנאה ושיעודו להרוס ולפגוע.

המילה חסד פותחת בצירוף חס, שמשמעותו חסות ומחסה ומסתיימת ב-סד, מכשיר עינויים, וכך מובילה היא אותנו מגן העדן להתעללויותיהם של אנשי סדום וחוזר חלילה. ואם נשמיט את אות הסמך באמצעיתה של חסד, נקבל חד, צירוף המעורר מחשבה על השפלה עוקצנית וכואבת, פגיעה ופציעה.

הדוגמות הרבות של מילים זהות או דומות בעלות מובן מנוגד מובילות להשערה שבתחילת התפתחותה של השפה, שימש אותו שורש לציון דבר והיפוכו ורק בשלב מתקדם יותר, חל בידול ונוצרו שתי מילים. באשר למילה חֶסֶד, כבר בתנ"ך כאמור ניכרת העדפת מובן אחד, זה של טובה מוערכת, על פני המובן המנוגד, זה של זדון וקלון. שימוש מועט זה במובן השלילי של המילה עוד הלך והצטמצם במשך הדורות עד שפסק לחלוטין בשפה של ימינו.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , | 6 תגובות

רשומה מס' 46: זוג ההיפוכים קם / מק

קָם פירושו היסודי הוא נִבְרָא, נוֹלַד, הִתְמַמֵּשׁ, הִתְקַיֵּם, נִהְיָה, הָיָה. השורש ק.ו.מ, שממנו קָם, וגם קִימָה, קוֹמָה, מָקוֹם, יְקוּם, תְּקוּמָה, מציין את קימת היקום שמצא לו מקום, את ראשית הבריאה, ובהמשך גם את חידושה. תחילת החיים הינה קימה, התעוררות אל הבוקר מתוך השחור והשחר. בריאה פירושה גם הבראה. תקומה הינה זקיפת קומה לאחר נפילה, הבראה, חזרה אל הבריאה, גאולה. תקומה היא שיקום וקימה לתחייה.

הבוקר שבו קם האדם משנת הלילה הוא דגם מוקטן של שחר הבריאה. הלילה הסתיים, האור בוקע. בכל בוקר ובוקר חייב אדם לראות את עצמו כמו היה עד ראייה לבריאת העולם, ולא זו בלבד, אלא עין בעין, כמו התמזגו עֵינָיו בעֵינוֹת מי הישועה. לקום פירושו לעמוד איתן נגד כל התלאות, נגד כל האויבים, להתחזק, להצליח ולשגשג:

הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
תהילים כ:ט-י

 

חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. שופטים ה:ז

בשורש ק.ו.מ יש כוח: כוחו האבסולוטי של הבורא לברוא ולהשיב עטרה ליושנה, כוח הפעולה של האדם הנובע מכוחו של האל, כמו גם כוח ההולדה, הבטחת המשך קיום השושלת (כל זאת כמובן לפי הנרטיב המקראי):

 

הָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב. ישעיהו מט:ו

 

לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת. שם שם:ח

 

בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. בראשית לח:ח

 

קם פירושו התקיים (ק.י.מ / ק.ו.מ הינם שורשים קרובים):

 

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. ישעיהו ז:ז

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית [אני אומר כבר בהתחלה מה יהיה הסוף], וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ [זמן רב קודם לכן אני אומר את הדברים שעדיין לא נעשו], אֹמֵר [ואני אומר]: עֲצָתִי תָקוּם [תכניתי תתגשם], וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. ישעיהו מו:י

 

כשם שקם היקום, כשם שיצא העץ, מתוך עצת הבורא, מקים היקום, כך נולד האדם וזקף קומתו:

 

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (…).שירים השירים ז:ח

 

יעודו של המקדש, שהוקם, הופל ויוקם על מקום גן העדן של הבריאה, הוא, לפי המקרא,לשמש מרכז לתקומת ישראל וגאולת האנושות. זכות העלייה לרגל וההתקרבות לקדושה מקושרות לחזרה לטוהר הבריאה (בר/ברא):

 

מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?

נְקִי כַפַּיִם  וּבַר לֵבָב (…). תהילים כד:ג-ד

 

והינה, אותו שורש קם, שסימנו הוא בריאה, ברות ובריאות, הזדקפות וקיום, היפוכו, מק, פירושו מחלה וריקבון, איבוד אברים, חזרה אל האין. ק.ו.מ ו-מ.ק.ק הם זוג שורשים אשר קרובים בצורתם והפוכים במשמעותם. פריחה והגשמה מכאן, נבילה, כמישה, התפוררות והמסה מכאן.

וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם: הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו [בשר האויבים ירקיב במהירות גדולה, בעודם עומדים על רגליהם, בעודם בחיים], וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. זכריה יד:יב

 

מק, מאותו שורש מ.ק.ק, קרובו של מ.ו.ק, פירושו ריקבון, נבילה, כמישה, התפוררות, המסה:

שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה (…). ישעיהו ה:כד

 

וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה (…). ישעיהו ג:כד

לא עסיס יעלה מהשורש אלא רקב, זה יהיה עונשם של אלה שמאסו בתורת ה'. ונשות יהודה החוטאת שהתרברבו ביופיין תיפולנה בשבי ובשרן המבושם ירקיב ויצחין. כך תיפול הארץ, נפילה לשם תקומה. תורת ה' היא הבריאה המבושמת, חטאי האלילות הם נמק הפושט והולך.

 

ניחוחותיה המשכרים של הבריאה הצחה, עציה, ניצניה, פרחיה ופירותיה וצחנתו של ים התוהו סחוף הפגרים המרקיבים, המבאישים, אדום מדם הם שני ניגודים שלא מפסיקים להיאבק. תיאורו של ישעיהו את גיא ההריגה שבו ייענשו עמי העולם על חטאותיהם הוא דגם מוקטן של ים התוהו הראשוני:

 

וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם. ישעיהו לד:ג

עונש קוסמי יחשיך את היקום ויחריבו, יפיל שמים לתהום. השמש, הירח והכוכבים ימסו כמו היו נרות דונג, ינשרו כמו עלה גפן או פרי תאנה נבול. השמים ייגללו, יתקפלו, כמו היו מגילת קלף:

 

וְנָמַקּוּ [יירקבו] כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר [יגולגלו כמו מגילה] הַשָּׁמָיִם, וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה [כמו שעלה נופל מגפן, כמו שתאנה נופלת מעץ]. שם שם:ד

קם ו-מק, אכן זוג היפוכים מובהק.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , | 6 תגובות

אינטרמצו: פוסט אורח – סדנה לחיים נכונים ובריאים מאת נורית ניצן

סדנה בת יום לחיים נכונים ובריאים גם בגיל מבוגר

בהדרכת ד"ר שריל סלמן, נטורופתית ונורית ניצן, פסיכולוגית קלינית

לפני כארבע שנים השתתפתי בקורס אינטרנטי ממושך למטפלים בחולי סרטן שהביא את הגישות הטיפוליות החדישות ביותר על פי הרפואה הפונקציונלית והאינטגרטיבית.  את הקורס העביר רופא אוסטרלי שחי בגרמניה.  בשתי פגישות מתוך הקורס, המנחה נתן את הבמה לד״ר שריל סלמן, שדיברה על הבדיקות הנוטריגנומיות והתועלת שעשויים להפיק מהן גם אנשים בריאים וכמובן גם אנשים חולים. התרשמתי עמוקות מהבדיקות האלה ומהידע הרב וצורת ההגשה ואישיותה של ד״ר סלמן כפי שהשתקפה במהלך הרצאתה בשני המפגשים האינטרנטיים הללו.

לפני כשנה בתי בת ה-30 נכנסה למשבר בריאותי רציני.  המיגרנות שמהן היא סובלת כבר 20 שנה התגברו וגרמו לה לחוסר תפקוד ולחוסר יכולת להתחייב לשום יוזמה. עייפות  וחולשה השתלטו על חייה עד כדי התעלפויות.  המשקל, שהתחיל לעלות עוד שנתיים קודם לכן, הגיע לשיא של 25 קילו יותר ממשקלה הרגיל. יעל הרגישה שכך אי אפשר להמשיך יותר ופנתה אליי לבקש עזרה. קול בתוכי הזכיר לי את ד"ר שריל סלמן. הצעתי ליעל לעבור את הבדיקות הנוטרגנומיות שעליהן שמעתי בהרצאה האינטרנטית שלוש שנים קודם לכן. יצרתי קשר עם ד"ר סלמן והזמנו ממנה את הערכה לבדיקה.

לאחר קבלת התוצאות, ד"ר סלמן העבירה לבתי תכנית החלמה ושיקום מפורטת שכללה אורח חיים, תזונה, תוספים.  יעל התחזקה ועלתה על מסלול התחדשות מהיר מאד.  תוך חודשים ספורים היא השילה מעליה את כל המשקל העודף, המיגרנות פחתו הן בעוצמה והן בתדירות. כוחותיה של יעל חזרו אליה והיא עצמה חזרה לחיים.  אני  מעידה שחייה של בתי ניצלו הודות לתוכנית של ד"ר שריל סלמן שהייתה מתואמת למצב הגנום של המטופלת. לאור התוצאות הללו, גם אני ושאר בני משפחתי, וגם חברים ומטופלים, עשינו את הבדיקות האלה, שעזרו לכל אחד ואחד בתחום שבו היה זקוק להחלמה או לשיפור.

מכיוון שד״ר שריל סלמן ואני חולקות אותו הלך מחשבה ואמונות דומות ביחס לרפואת הגוף והנפש, הקשר המקצועי בינינו התחזק מאוד ונוצר גם קשר אישי.  בנוסף, לשתינו חשוב להיות מעודכנות בכל החידושים ובכל המידע המדעי הקיים.  אי לכך, כל תוכנית טיפולית שאנחנו מציעות תהיה מבוססת על מחקר והוכחות מדעיות מוצקות.

כך נולדה התוכנית בדבר הגעת ד"ר שריל סלמן לארץ כדי להעביר סדנאות שמטרתן להביא לידיעת הציבור את הכלים הטובים והיעילים ביותר לרווחת הגוף והנפש.  הדגש בתוכנית שלנו היא ללמד ולתת כלים לאנשים לעזור לעצמם, לאזן את המערכת ההורמונלית שלהם, לכוון את העמדות והאמונות שלהם לכיוון חיובי, לעורר את הקוד הגנטי של עיכוב ההזדקנות בעזרת האפיגנטיקה, להתאים את התזונה והתוספים באופן אישי ולתת דרכים להתמודד עם דלקות ועם מחלות קיימות ופוטנציאליות.  וזאת בעזרת ידע רחב מאד ותכנים מעודכנים, שאת חלקו הגדול הציבור רובו ככולו עדיין אינו מכיר. זוהי הזדמנות פז לקבל מושגים וכלים חדשים ביום אחד שיכולים לשנות חיים ולאפשר בחירה במסלול של החלמה ושמירה על הבריאות.

——————————————————————————————————–

הזדקנות כרונולוגית היא בלתי נמנעת אך הזקנה הביולוגית ניתנת לשליטה. את התיזה הזו, ואת הדרכים והכלים הפרקטיים ליישם אותה בחיינו, תצגנה ותלמדנה בסדנה שתתקיים בחודש מאי בחיפה ובתל אביב ד"ר שריל סלמן  ונורית ניצן.

ד״ר שריל סלמן מארה״ב היא פסיכותראפיסטית, ד"ר בנטורופטיה, סופרת, מרצה בינלאומית,  ובעלת תוכנית אירוח ברדיו. נורית ניצן, שביוזמתה ד"ר שריל סלמן מגיעה לישראל להנחות את הסדנה, היא פסיכולוגית קלינית המשלבת שיטות טיפול אנרגטיות והוליסטיות לבריאות הגוף, הנפש והרוח, מומחית לעיכוב ההזדקנות על ידי שינוי עמדות ואמונות.

אורח החיים והעמדות הנפשיות שלנו ניתנים ללימוד ולשינוי, ולשם זה אנחנו זקוקים לכלים מאד ספציפיים ומותאמים אינדיבידואלית.  בשנים האחרונות התפתח מדע האפיגנטיקה, שמשמעותו, שימוש באורח החיים ובמחשבה כדי להשפיע על הגנים, במובן של מיתון גנים פתלוגייים, מעוררי דלקת למשל, וחיזוק של גנים טובים שמגינים עלינו, גנים של אריכות ימים, למשל, אם הם לא מופעלים.

את הדרך ליישם זאת נלמד בסדנה שתתקיים בחודש מאי בחיפה ובתל אביב. נראה מה הדרך לאזן את המערכת ההורמונלית באופן טבעי, מהם המזונות והתוספים החשובים ביותר להצערת הגוף, איך למנוע סרטן, להוריד סוכר, לשפר יצירתיות ולהגביר את השמחה, המוח, הריכוז והזיכרון. נלמד מהן 5 הבדיקות החשובות להעריך את תהליכי ההזדקנות וכיצד לייטב את התוצאות.  כמו כן, נלמד דרכים לבדוק באופן אישי את רמות הויטמינים והמינרלים מעכבי ההזדקנות, שכל אחד מאתנו חסר וזקוק להם.

פרטים והרשמה

הסדנה היא בת יום אחד, שעות 9.00-15.00, ותתנהל בשפה האנגלית.

תאריכים

חיפה – יום שלישי 17 למאי 2016 בבית אבא חושי, יזרעאליה

תל אביב – ניתן לבחור בין יום שלישי 24 למאי 2016  לבין  יום חמישי 26 למאי 2016

במרכז שלוס לארומתראפיה, התחנה המרכזית החדשה, קומה 5

המחיר הוא 350 שקל

להרשמה ולסדרי התשלום נא להתקשר לנורית ניצן בטלפון או במייל

 0544540180

 nitzannurit@gmail.com

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 8 תגובות

רשומה מס' 45: זוג ההיפוכים שר / רש

שַׂר, מהמילה האכדית שרוּ שפירושה מלך, הוא במקרא איש בעל עמדת כוח, נכבד רם מעלה, שליט, מושל, שופט, מפקד צבא או בעל תפקיד אחראי אחר.

את הצירוף שר ניתן למצוא במילים רבות, מקראיות או מאוחרות יותר:

שְׁרִיר, שָׁרִיר, בָּשָׂר, שִׁרְיוֹן, שְׂרָרָה, מִשְׂרָה, שׁוּרָה, שַׁיָּרָה, רֶשֶׁת, שַׁרְשֶׁרֶת, גֶּשֶׁר, קֶשֶׁר, יֹשֶׁר, עֹשֶׁר, אֹשֶׁר, כֹּשֶׁר, אִשּׁוּר, פֵּרוּשׁ, שִׁפּוּר, אֶפְשָׁרוּת, שִׁירָה, הַשְׁרָאָה, הַשְׁאָרָה, שְׂרִידוּת, הִשְׂתָּרְגוּת…

מילים אלה מעידות כולן על כוח, גלום או ממומש, מכל סוג שהוא, בין אם פיזי, קיומי, רוחני, יצירתי, כוח ביטוי, כוח ראייה, כוח שליטה, כוח לשרוד ולהישאר בחיים, כוח התאחדות, הולדה, התרבות, הסתעפות, הורשה – מסירת החיים וערכיהם הלאה לדורות הבאים…

שר במקרא הוא כאמור אדם בעל שררה, מכל סוג שהיא, למשל:

מְלָכִים וְשָׂרִים ירמיהו יז:כה

שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת מלכים א, כ:יד

שַׂר וְשֹׁפֵט שמות ב:יד

שָׂרֵי הַחֲיָלִים מלכים א, טו:כ

ההיררכיה האזרחית שאבה את כוחה מההיררכיה הדתית. הכוהנים נקראו שָׂרֵי קֹדֶשׁ או שָׂרֵי הָאֱלֹהִים (דברי הימים א, כד:ה).

ומהיררכיה של מטה להיררכיה של מעלה. לכל אומה יש שר, מלאך אפוטרופוס. בפרק י בספר דניאל מוזכרים שַׂר מַלְכוּת פָּרַס והמלאך מִיכָאֵל, אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים (דניאל י:יג), דהיינו מראשי השרים, והוא המלאך שמונה להגן על ישראל. ובראש כל ההיררכיה עומד שַׂר שָׂרִים (שם ה:כח), כינוי לאלוהים.

אלוהים, שַׂר שָׂרִים, הוא הָרֹאשׁ, הוא הַשֹּׁרֶשׁ.

שר, מהמילה רֹאשׁ. האות אלף באמצעיתה מהווה, מתוקף היותה ראשונה, את הייצוג המובהק ביותר של אלוהים. אך ב-ראש, הריש קודמת לשין – רש.

המילה שֹׁרֶשׁ מכילה גם שר וגם רש. והצירוף רש, הנמצא גם ב-ראש וגם ב-שורש, פירושו כמילה הוא עני, נקלה, נחות דרגה וחסר אמצעים:

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ משלי כב:ב

וְלָרָשׁ אֵין כֹּל שמואל ב, יב:ג

וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה שמואל א, יח:כג 

עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ תהילים פב:גּ

האם אין רש ההפך הגמור של שר???

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , | 9 תגובות

אינטרמצו: מסע אל הגיאולוגיה של הנפש

 וילם פרדריק הרמנס / לא לישון לעולם

 Nooit meer slapen / Willem Frederik Hermans

וילם פרדריק הרמנס, 1921-1995, מגדולי סופריה של הולנד במאה ה-20 אם לא בכלל, היה איש רוח חד לשון, דעתן, בעל אישיות חזקה ועצמאית. עמיתיו הסופרים חששו תמידית מחצי לעגו המושחזים. הוא כתב מאמרים לעיתונות, פמפלטים, ביקורות ספרותיות, חיבורים היסטוריים (כיבוש הולנד בידי הנאצים ב-1940 למשך 5 שנים הטביע בו חותם עמוק) ופילוסופיים (הושפע מויטגנשטיין, דה סאד, שופנהאואר, סרטר), שירה, מחזות, סיפורים קצרים ורומנים. במרוצת חייו קנה לו אויבים רבים וקיבל פרסים ספרותיים לא מעטים. בנוסף היה גם מדען, בעל דוקטורט בגיאופיזיקה.

וילם פרדריק הרמנס נולד לזוג מורים בבית ספר יסודי באמסטרדם שטיפחו שאיפות גדולות באשר לעתיד שני ילדיהם ולכן חיו בצניעות רבה כדי לשלוח אותם למוסדות חינוך יוקרתיים.

ב-1950 התחתן עם אישה ממוצא סורינאמי שליוותה אותו עד סוף חייו (סורינאם שנקראה "גיאנה ההולנדית" הייתה מושבה של הולנד מ-1954 עד 1967).

מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הנאצי והמחתרת משמשים כרקע לרומן חדר החושך של דמוקלס שיצא לאור ב-1958 ושהקנה למחברו פרסום רב. גיבור הספר נכנס לשירות המחתרת בעקבות פגישה עם אדם הדומה לו באופן מוזר, מעין תאום משופר, כמו היו שניהם הנגטיב והפוזיטיב של אותה תמונה. הוא מבצע את המשימות הנועזות המוטלות עליו בקור רוח אך בתום המלחמה נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים.

בהקשר לנושא זה יש לציין שבשנות ה-70 השמיע הרמנס את קולו בפרשת ויינרב, מעין מקבילה הולנדית של פרשת קסטנר, בהתייצבו לצד המאשימים. לפי הרמנס, פרידריך ויינרב היה מתחזה, נוכל ובוגד. ויינרב, שלא חדל לטעון לחפותו, הורשע פעמיים על ידי רשויות החוק בהולנד בעוון הונאה ושיתוף פעולה עם הנאצים.

מ-1958, שנת פרסום הרומן חדר החושך של דמוקלס, ועד ל-1973 לימד הרמנס גיאופיזיקה באוניברסיטת חרונינגן. ב-1961 ערך מסע מחקר בנורווגיה ששימש כבסיס לעלילת לא לישון לעולם.

ב-1973 טרק את דלת האוניברסיטה לאחר האשמות נגדו שהגיעו עד לפרלמנט. נטען שהרמנס כותב את כתביו הפרטיים על חשבון הזמן שעליו היה להקדיש לסטודנטים. הוועדה הפרלמנטרית שמונתה כדי לדון בסוגייה זו קבעה לעומת זאת שהרמנס חטא בעיקר בכתיבת ספריו על גליונות נייר שהיו רכוש האוניברסיטה. הרמנס נוקה אמנם מההאשמה הראשית, אך ניצל את ההזדמנות ועבר לגור עם משפחתו בפריז. כעשרים שנה מאוחר יותר עבר לגור בבלגיה אך כשחלה, בחר להתאשפז בהולנד ונפטר באוטרכט בגיל 73.

הרמנס ב-1977

וילם פרדריק הרמנס ב-1977

הדיהם של פרטים אוטוביוגרפיים רבים נמצאים ברומן לא לישון לעולם שבו מדובר על מסע של משלחת סטודנטים לגיאולוגיה לפינמרק, בצפון נורווגיה, על חוקרים אוניברסיטאיים ועל יחסי כוחות בין משפיעים למושפעים. לפנינו יצירת מופת רבת רבדים, מטפורה למסע המפרך של ההתבגרות בפרט והחיים בכלל, המתחבטת בתהיות היסוד הקיומיות, בהומור ובפסימיזם גם יחד.

הרומן כתוב בגוף ראשון: זהו יומנו האישי של אלפרד איסנדורף, סטודנט הולנדי לגיאולוגיה, המצטרף למשלחת של שלושה סטודנטים אחרים, נורווגים, כשלכל אחד מהם מטרת מחקר משלו. אלפרד מעוניין לאמת את השערתו של מדריך הדוקטורט שלו בדבר נפילת מטאוריטים בפינמרק, גילוי מהפכני שיזכה אותו בתהילת עולם.

במשך המסע לא גילה אלפרד מכתשי מטאוריטים. אך בדרכו חזרה, כשיצא מביתה של משפחת הלאפים לעבר הסירה שחיכתה לו כדי להעביר אותו את הנהר, למלון, לתחנת האוטובוס, לעבר התרבות – הוא רואה נצנוץ מסתורי שמצית את השמים ושומע רעם ממושך. האם לא בנפילת מטאוריט מדובר? האם לא טעה אלפרד כשלא זיהה במשך המסע עצמו עקבות מטאוריטים?

יש לציין שסוף הספר – החזרה מהמסע עונה לא עונה, כדרכו האמביוולנטית של הסופר, על לא מעט שאלות שהוצגו בתחילתו – ההכנה ליציאה. זאת ועוד. רמזים הנזרקים כבדרך אגב בתחילת הסיפור יקבלו משנה משמעות בסופו. כמה דוגמות: אלפרד מצהיר שאם ייפול, לא ייהרג כמו אביו אלא יבלום את הנפילה, ואכן בהמשך הוא יפול וייחבל אך יצא מהפציעה בשלום. ועוד דוגמה: הסועד הנורווגי שאלפרד והמרצה הקשיש מאוסלו פוגשים במסעדה מתלונן שאין במסעדות העיר אלכוהול וסטריפטיז. המרצה לא מוצא במסעדה לאכזבתו הרבה את מעדן הסלמון הייחודי שרצה לאכול יחד עם אורחו. בסוף הספר אלפרד יפגוש שנית באמריקאית ששמה דלימה שתציע לו בחדרה המפואר במלון את שלושת המעדנים המדוברים.

אלפרד יוצא למסע כשזהותו מטושטשת, בין חסרון האב ונוכחותה היתרה של האם. אמו לוחצת עליו לטפח קריירה של מדען מפורסם כדי לנקום את נקמת אביו הבוטנאי שנהרג, עלום שם, בגיל 27, במסע מחקר. אלפרד היה רק בן 7 כשאביו מעד, נפל ונהרג. האם עצמה מפורסמת מאוד בהולנד כמבקרת ספרות אך אלפרד יודע, ולזכותה יש להגיד שהיא איננה מסתירה את אופן עבודתה, שמאמריה המתפרסמים בעיתוני ארצה בהולנדית אינם אלא תרגום מאמרים, די שדופים, המתפרסמים בעיתונים אנגליים וצרפתיים.

כיצד יבנה אלפרד את אישיותו ויפלס את דרכו בחיים בעוד שלא צלח כהלכה בגיל הילדות את השלב האדיפלי ולא הגיע לאוטונומיה של בוגר? המסע שבו מתרחק אלפרד מהתרבות וחוקר את אדמת פינמרק בנוף בתולים פראי ועוין יוביל אותו לירידה למעמקי הנפש ולחזרה אחורה בזמן. אלפרד יחווה שוב בזמן המסע ולאחריו מעין פסיכואנליזה שבסופה ישתחרר מכובד משא האב ומטרדת התשוקה אל האם. המפגש הזמני עם שתי דמויות, שתיקרנה בדרכו ושמהן ייאלץ להיפרד בתוקף הנסיבות, יאפשר לו לחוות, על דרך המעבר הפרודיאני, את הרגשות העוצמתיים שהוא חש כלפי אביו ואמו, וכך להתנתק מהתלות בהם ולמצוא את מקומו. רמזים רבים ברומן מאששים קריאה פסיכואנליטית זו, שלא לדבר על שיחות רבות בין גיבורי הרומן (שמצטיינות, אגב, בשנינות משעשעת), הדנות בפירוש בנושאים פרודיאנים מובהקים.

אלפרד פוגש באוסלו מרצה קשיש שאמור היה לספק לו תצלומי אוויר של האזור אך משום מה שולח אותו למכון הגיאולוגי בטרונדהיים, למרצה אחר, שתצלומים אלה כביכול ברשותו. לפני הנסיעה לטרונדהיים, המרצה הקשיש מאוסלו לוקח את אלפרד לטיול וזה האחרון מציין שהוא מרגיש כמו נכד שמוביל את סבו לטיול בשמש. דימוי זה מטרים את פגישותיו עם תחליף האב, תחליף האם ותחליף האחות.

חזרה לילדות

את תפקיד האב ימלא ארנה, אחד משלושת עמיתיו למסע שאתו מצא שפה משותפת יותר מאשר עם האחרים: ארנה האבהי, רק בן 26 אך נראה כבר זקן, ייקח את אלפרד, הצעיר ממנו רק בשנה אך הרבה פחות מנוסה ממנו, תחת חסותו. כמו אביו של אלפרד, גם ארנה ייהרג בתאונה במשך מסע המחקר.

מותו של ארנה, המסמל את מות האב, מאפשר לאלפרד לחוות שוב את האירוע הטראומטי, שחזור שיביא לשחרור. כשאלפרד נפגש שוב עם המרצה הקשיש, הוא מביע את רצונו להמשיך את המחקר של ארנה. פירוש הדבר שאלפרד מתגבר על עוינותו כלפי ארנה וקנאתו בו על ידי הזדהות אתו, בדיוק כפי שנוהג הילד במהלך התפתחות נפשית תקינה לפי פרויד.

את תפקיד האם תמלא דלימה, אמריקאית נשואה, שגילה כמעט כפול מגילו, שעברה מתיחת פנים ועתה הם דומים למסכה. דלימה עדיין מצודדת ומדי פעם היא מפתה צעירים להרפתקאות קצרות. מקצועה דומה לזה של אמו של אלפרד: דלימה היא מבקרת מוסיקה המפרסמת את מאמריה בעיתונות. המפגש בין דלימה המשעשעת וחדת הלשון לאלפרד שחזר מהמסע נקטע ומסתיים ברגע שבעלה של דלימה מגיע באופן פתאומי אל חדרה במלון והיא מסמנת למאהב הפוטנציאלי לעזוב את המקום. היא רק ליטפה את פרק ידו, עוד רמז לחפיפה בינה לבין אמו של אלפרד שתיתן לו מתנה בסוף הספר – כפתורי חפתים חצובים מאבן מטאור. את האבן קנה לו אביו ליום הולדתו ה-7 ואמו שמרה עליה עד עתה והחליטה לעצב ממנה זוג כפתורי חפתים לטקס הדוקטורט של אלפרד.

המפגש עם דלימה מאפשר לאלפרד להתיק את תשוקתו לנשים מבוגרות ולהפנותה לעבר אפיקים שיתאימו לו יותר. אחרי שניצל ממוות דומה לזה של אביו ואחרי שנפרד מדלימה, נפשו משילה את נכויותיה ומומיה, מחלימה, נבנית ומתגבשת, הולכת ומבשילה.

יש להוסיף עוד את הנערה המקומית שהוא פוגש באוטובוס חזרה שמשמשת דמות בבואה של אחותו. וגם ממנה הוא נאלץ להיפרד, רמז שיחסיו עם אחותו יבואו על פתרונם.

הרהוריו של אלפרד בחברתה של אחותו שברצונו לשאתה לאישה מביאים אותו למחשבה שהוא אינו יודע את שמה. אולי שמה דידו? הוא יודע ששמה אינו דידו אבל בכל זאת קורא לה כך. ואם צלם של ליוס, יוקסטה ובנם אדיפוס רובץ על אלפרד בלי ששמם יוזכר בפירוש, הגיבורים המיתיים, אניאס ודידו, מופיעים באורם המלא כשאלפרד נוקב בשמם ומספר את סיפורם. דידו היא, לפי האגדה העתיקה, מלכה פניקית, מייסדת קרתגו שהייתה מאוהבת באניאס, גיבור מלחמה טרויאני, מייסד רומא. אניאס מפורסם בסצנה שבה הוא בורח מטרויה לרומא כשהוא נושא את אביו על כתפיו. ואלפרד מציין שמשא האב על גבו של אניאס כבד יותר ממשא התרמיל על גבו שלו. ואכן כל הקשיים הפיזיים שבהם גדוש הסיפור מהווים גם מטפורה למכשולים נפשיים. זכרון אביו של אלפרד עצמו, המכביד כל כך על נפשו, יושל כאמור בסוף הדרך.

חזרה לפרהיסטוריה

במקביל לחפירה במרבצי הנפש והחזרה לילדות, משיל אלפרד גם את אביזרי הקדמה שבהם הוא מצויד כדי להגיע למצבו של האדם הקדמון שהתמודד עם הטבע הפראי באמצעים מצומצמים בלבד. הוא מאבד את מצלמתו, את המצפן והראי המחובר אליו (מתנה מאחותו) ואת השעון (מתנה מאמו). ארנה נהרג ושני האחרים פרשו עוד קודם לכן לדרכם. למרבית הפלא אלפרד הבודד מגלה תושייה רבה, דג דגים, מבשל, אוכל ומתרחץ, מנווט דרכו בהצלחה, במרחב ובזמן. כמדען לעתיד הוא מתמצא בשטח בלי כלים ובלי עזרת עמיתים. כשם שהשיל את התלות באב ובאם, כך השיל את תלותו בקדמה. ואחרי שהוכיח שביכולתו להתמצא בשטח בכוחות עצמו בלבד ואחרי שהתבדל מאביו, אמו ואחותו, אלפרד מצויד באוטונומיה פיזית ונפשית המכשירה אותו לחזור. וכך, במצבו החדש, הוא מוכן לעבור מן הטבע הפראי אל התרבות, אל המשפחה והחברה בכללותה, כדי להתמודד מחדש עם תלאות החיים ואתגר מיצויים.

מילד לבוגר, מסטודנט למדען

יש לציין שאיבוד חפצי הקדמה קשור להתפתחות הנפשית. כבר בתחילת הסיפור, בעודו במלון באוסלו, שוטח לפנינו אלפרד את תיאוריית שלושת השלבים העיקריים בתולדות האנושות. בשלב הראשון אין לאדם, כמו לחיה, שום דימוי עצמי. בשלב השני, שבו מגלה נרקיס את השתקפותו, יש חפיפה מוחלטת בין האני לדימויו. בשלב השלישי, שבו הומצא הצילום, מעומת האדם עם דימוייו החיצוניים הנמצאים לעתים קרובות בסתירה לדימויו העצמי וגורמים לו לחשוש מדעתם של האחרים.

המסע מוביל אם כן את אלפרד, שמאבד במהלכו את המצלמה והראי, לרגרסיה טוטלית שמסתברת כירידה לצורך עלייה. כבר בנקודת הפתיחה ראייתו של הגיבור מטושטשת. הוא מסתכל על העולם דרך זכוכיות, זגוגיות, חלונות ומראות. הדמויות שהוא רואה מתחברות ביניהן באורח מבלבל, שמות חלק מהן לא ברורים לו והוא עצמו נאנח אנחת רווחה כשאיננו חייב לרשום את שם משפחתו, שם האב, במלואו. הארץ הזרה ושפתה שאינו מבין, תנאי השטח העוינים, חוסר השינה באזור שבו אין גבולות ברורים בין יום ולילה, וכתוצאה מכך גם בין מצב ערות לחלום, כל הגורמים האלה יפעלו דווקא, לאורך זמן, לטובתו. הוא מגיע לבית אמו חבול, פצוע, מחורר מעקיצות היתושים, אך בטוח בהחלמתו.

הרומן לא לישון לעולם הוא סיפור על צעיר ה"קובר" שוב את אביו המת, שלא יישן יותר לעולם (המתים אינם ישנים), כדי להתחיל לחיות את חייו שלו. זהו רומן חניכה ריאליסטי-פסיכולוגי-פילוסופי, כתוב ובנוי ביד אמן. לכל פרט ופרט בו יש משמעויות עשירות ועמוקות המתגלות ונחשפות עוד ועוד בקריאה שנייה ושלישית ועוד מבלי שהרבדים הרבים יפגעו בעונג חוויית הקריאה.

.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , | 2 תגובות