מקס קלינגר, האמנות מעל הכול: חלק טז

כותש ושמו מוות

המוות העסיק לא מעט את מקס קלינגר בחייו וקיבל יצוג הולם באמנותו, ביחוד בסדרה "על המוות", שכפי ששמה מעיד עליה, מוקדשת כל כולה לנושא:

https://mv-naumburg.de/objekte/632-max-klinger-vom-tode-i

בסדרה "חוה והעתיד" Eva und die Zukunft, מ-1880, המשקפת את המיתוס התנ"כי בראי הדרוויניזם, נקרא הלוח השישי "חוה והעתיד". לוח זה מצייר את המוות בדמותו של שלד בעל פאלוס ענק, הדומה לקרדום שבו הוא כותש את ראשי החוטאים כדי לרצף בהם את רחובות הגיהנום. אדם וחוה נכנעו לפיתויי היצר, המגולם באבר המין הענק ומקושר להיותם בני תמותה. מין ומוות, חטא ועונש דומים זה לזה בסיפור התנ"כי. את ההשראה לסצנה המקברית, הממשיכה את הגירוש מגן העדן, קיבל קלינגר מהרומן של ז'אן פול "הספרוס". 

מה ראה מקס קלינגר כשהכריע אותו הכותש בעת שישב בטרסה הנעימה שבאחוזתו בגְרוֹסְיֵינָה? שני התקפים חווה האמן כשהאחרון בהם ניתק אותו סופית מהאושר לו זכה בכל ימי חייו וביחוד בעשורם האחרון. קלינגר ידע להתחדש בלי הרף אך ליקוי בריאותי עוד מגיל צעיר החיש את סיום חייו.

הלוח "העתיד השלישי" מתוך הסדרה "חוה והעתיד"

ב-12 לאוקטובר 1919 לקה קלינגר באירוע מוחי שהשאיר אותו משותק בצדו הימני. הזמן דוחק, בת הזוג זקוקה להגנה. ב-22 לנובמבר נשא בטקס חירום פרטי את גרטרוד לאישה. זו, שהייתה בת זוגו מאז כעשור וסעדה אותו עד הסוף, זכתה למעמד רשמי. באומץ רב המשיך האמן לשפץ את אריחי החרסינה של מתקן החימום השני באחוזתו כשהוא משתמש בידו השמאלית. ב-1 ביולי 1920 נסע שוב לזאלפלד כדי לאפות אותם בתנור. נסיעתו זו הייתה האחרונה. ב-4 ביולי 1920, נמצא מת בוורנדה שקירותיה זכוכית, שרוע על כיסא נוח. אירוע מוחי נוסף הכריע אותו הפעם סופית.

ב-8 ליוני נקבר מקס קלינגר, לפי בקשתו, באחוזתו האהובה. סופת רעמים וברקים עזה פרצה באותו אחר צהרים, סימפוניה שהרעידה את אמות הסיפים של היקום. מפלי מים ניתכו, אחר כל פרץ רעם, משמים קודרים. אמפורות היין האיטלקיות ששימשו לאגירת מי גשם עלו על גדותיהן. המים, שהציפו את הקבר, נשאבו.

הסערה שככה מעט עת הגיע ארונו של המאסטרו אך ענני עשן אפלים עלו מהשריפות שפרצו סביב בעקבות הברקים. הכומר של גְּרוֹסְיֵינָה נשא את הספדו בו הילל את האמן הגדול, שנהנה ממתת האל. לא רק הקרובים לו איבדו אדם יקר, אלא כל אחד ואחד מאיתנו. זרי פרחים ענקים וענפי דקלים, שביניהם בלטו צבעי העיר לייפציג, כחול וצהוב, מונחים על הדרך המובילה אל הקבר.

טפטוף גשם ורעם עמום נשמעו כשארונו של המאסטרו הורד אל הבור. נציג אוניברסיטת לייפציג, שקלינגר קישט את אולם האודיטוריום שלה בציור ענק, נשא נאום ארוך למדי, בו שיבח את האדם, החבר, המלומד צמא הדעת והאמן ששקד על אמנותו בכוח רצון אדיר וללא ליאות. האיש הגדול הלך בטרם עת. ינוח לו על משכבו, בצל מגדלי הכנסיה שבה שוכנים אוצרות ימי הביניים, באדמה שבה בחר, ואנחנו מודים לו על תרומתו וקשורים לעד אל נשמתו. העיר לייפציג בוכה על אחד מגדולי בניה ומגיניה וגאה בו. יצירות המופת שלו ישארו לעד ויפארו לא רק את עירו וארצו כי אם גם את כל העולם כולו.

חברים, ידידים, אמנים, אינטלקטואלים, פוליטיקאים, נכבדים מכל התחומים, עברו בסך והניחו זרים. אקדמאים, מבקרי אמנות, נציגים ממעון האמנים בפירנצה, המון מעריצים הגיע לגְרוֹסְיֵינָה לחלוק כבוד אחרון למקס קלינגר. עיתונאים וצלמים מלייפציג, מינכן, ברלין ווינה, סיקרו את הלוויה. במוזיאון שהוקם בביתו של קלינגר בגְרוֹסְיֵינָה ניתן לראות את הסרט המתעד אותה.

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים, כותבת ביקורות ספרותיות ומאמרים על תרבות צרפת, לומדת מדי פעם איטלקית, בקיצור, חוקרת תרבות
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s