מקס קלינגר, האמנות מהעל הכול: חלק ט

"ברהמס פנטזיה"

מקס קלינגר העריץ את יוהנס ברהמס, שהיה מבוגר ממנו בעשרים וארבע שנה, הערצה ללא סייג. מ-1894 ועד 1900 ביצע מקס קלינגר סדרה מרשימה ומרהיבה, המונה ארבעים ואחד תחריטים, לפי שש  פרטיטורות של מלחינו האהוב.

התחריטים של אמן ההדפס קלינגר משלימים את קטעי המוזיקה של הקומפוזיטור ברהמס תוך שהם משלבים את שתי האמנויות זו בזו. הצופה שומע את המוזיקה ומתבונן בתמונות בעת ובעונה אחת. כל חושיו ערים ודמיונו פעיל.

"ברהמס פנטזיה" Brahmsphantasie, פנטזיות של קלינגר על יצירות של ברהמס, נחשבות בעיני המבקרים המומחים כיצירת מופת ייחודית. תחריטיו של קלינגר לא מאיירים את המוזיקה כי אם מנהלים אתה דיאלוג ונושאים אותה אל עבר מרחב האינסוף שבו מתאחדות שתי השפות, זו הפונה אל העין וזו הפונה אל האוזן.

ידידות בת עשרים שנה עד המוות

ההתחלה לא הייתה מעודדת במיוחד עבור קלינגר. ברהמס התייחס בספקנות רבה למיזם כשקיבל את התחריטים הראשונים, אך אט אט שינה דעתו מן הקצה אל הקצה. התלהבותו הלכה וגדלה עד שהגיעה לשיאה. אחרי תשע שנות עבודה, ב-1893, הגיש מקס קלינגר את היצירה הגמורה, כרוכה בכריכת עור, כמתנת יום הולדת למלחינו הנערץ בן השישים, עם ההקדשה: "ליוהנס ברהמס ממקס קלינגר, ברגשי כבוד והוקרה".

במשך עשרים שנה ארכה ידידותם של ברהמס וקלינגר. שנה לפני מותו של המלחין, ב-1896, הקדיש לידידו הצייר יצירה בשם "ארבעה שירים רציניים" Vier ernste Gesänge, אופוס 121, מחווה תחת מחווה. את היצירה הזאת, מדיטציה על המוות, שאותה חיבר ברהמס עוד בהיותו צעיר, העניק לקלינגר כתשורת תנחומים לרגל מותו של אביו של הצייר.

מספרים שברהמס נהג לעתים לחבר מוזיקה בעודו מביט בתחריטיו של קלינגר. וכך כתב לו באחד ממכתביו:

"אני רואה את המוזיקה… רישומיך סוחפים אותי, בלא יודעין, אל עולמות אחרים; אני מביט, מתבונן בהם והמוזיקה כמו ממשיכה להדהד בי בלי סוף, מבטאת כל מה שרציתי לומר, באופן ברור יותר מאשר אמרתי במוזיקה ויחד עם זאת באותו מסתורין ובאותו חזון.

לעתים אני מקנא בך שהיית מסוגל להיות כה ברור בעפרונותיך, לעתים אני שמח שאינני מסוגל להיות כה בהיר כמוך. אך, בסופו של דבר, דומני שכל סוגי האמנות משתווים זה לזה, באים לידי ביטוי באותה שפה." (5).

בביצוע סדרת התחריטים המקורית הוכיח עצמו מקס קלינגר כאמן מולטי מדיה שהקדים את זמנו. מוזיקה והדפס אך גם שירה. מדובר למעשה בשלושה מדיומים, לא רק שניים, כיוון שברהמס כתב את שש הפרטיטורות לפי שירים שנכתבו עוד קודם לכן.

"אהבה ישנה"

נתבונן בתחריט הראשון ב"ברהמס פנטזיה", הנקרא "אהבה ישנה":

Ketterer Kunst, Art auctions, Book auctions Munich, Hamburg & Berlin

"אהבה ישנה" מתוך "ברהמס פנטזיה", אופוס 72, מספר 1

בתחריט נראה בחור, שרוע על רצפת מרפסת, כשלפניו ערמת מכתבים שהוציא מקופסה. מכרה זהב או תיבת פנדורה?

התחריט בוצע לפי קטע מוזיקה של ברהמס שנכתב לשיר של קרל אַגוּסְט קַנְדִידוֹס Carl August Candidus, משורר גרמני שנולד ב-1817 ונפטר ב-1872.

נקרא את מילותיו של השיר במקור בגרמנית ובתרגומו לאנגלית (6):

Alte Liebe op. 72 no.1

Poem by Karl August Candidus

Es kerht die dunkle Schawlbe
Aus fernem Land zurück,
Die frommen Störche kehren
Und bringen neues Glück.

An diesem Frühlingsmorgen,
So trüb’, verhängt und warm,
Ist mir, als fänch’ ich wider
Den alten Liebesharm.

Es ist als ob mich leise
Wer auf die Schulter schlug,
Als ob ich säuseln hörte,
Wie einer Taube Flug.

Es klopft an meine Türe
und ist doch niemand draus;
Ich atme Jasmindüfte
Und habe keinen Strauß.

Es ruft mir aus der Ferne,
Ein Auge sieht mich an,
Ein alter Traum erfaßt mich
Und führt mich seine Bahn.

Old Love

The dark swallow returns 
From the distant land,
The faithful storks return
And bring new happiness.

On this spring morning,
so dull, overcast and warm,
It seems as though I find again
The old love-sorrow.

It seems as though someone
lightly touched my shoulder,
As though I heard a rustle,
Like that of a dove’s flight.

There is a knock at my door,
But no one is outside;
I breathe the Jasmine scent,
yet have no bouquet.

There is a call to me from the distance,
An eye gazes at me,
An old dream takes hold of me
and leads me on its path.

נאזין לביצועה של ברנרדה פינק Bernarda Fink:

שיר זה, "אהבה ישנה", משמיע את קולו של בחור בודד, הנזכר בכאב בימים עברו ומקונן על אובדן אושרו. הסנוניות והחסידות חוזרות בבוקר אביב זה, אך, שלא כמוהן, אהבתו שלו הייתה חד פעמית. או אולי אפילו רק אשליה. זכרונות ודמיונות, צער ואושר כרוכים יחדיו.

דומה שהאפלה גוברת על האביב, הניגוד בין חזרת העונות לאובדן האהבה מחריף, אך בסוף השיר אומר הבחור שמישהו קורא לו מרחוק, עין מביטה בו וחלום ישן אוחז בו ומוביל אותו בדרכו. התחדשות צומחת מההחמצה, משהו קורה כאן. אין אף אחד אך מישהו דופק על הדלת, אין פרחים אך ריח יסמין מורגש באוויר.

ברהמס כתב את המוזיקה למילות השיר של  קַנְדִידוֹס וקלינגר ביצע את התחריט לפי הפנטזיות שהתעוררו בו כשקרא את הטקסט של קַנְדִידוֹס וכשהאזין למוזיקה של ברהמס.

נתבונן שוב בתחריט. צעיר שרוע על רצפת מרפסת. מעבר לקיר, שחלקו אטום וחלקו שבכה, מתפרס נוף העיר במין הבטחה. אור וצל מחברים בין הצעיר המתבונן במכתבי העבר לבין מלאך השקוע בהם גם הוא. מבט אל פנים הבית יגלה פסנתר בחדר עם חלון, עוד הבטחה. אפשרויות רבות גלומות בפנים ובחוץ.

המתח בין החוץ, התחדשות הטבע באביב לבין הפנים, יאושו של הצעיר שאהבתו אבדה, מתבטא בתנוחתו בין שני עולמות, בהימצאותו במרפסת. המילה מרפסת מורכבת מ-פס ו-סף. המרפסת היא  סף הפנים, סף החוץ. גם חוץ וגם פנים, לא חוץ ולא פנים. הבחור השרוע, כפילו של מקס קלינגר, נתון, כדרכו, בין שני עולמות. רגל אחת נעולה, רגל שנייה נחלצה. זרוע אחת זקורה, זרוע אחת מקופלת. חלק מהכתבים נשמטו מהתיבה, חלק אחר בתוכה. עבר והווה,  אור וצל, מגבלות והתעלות. המלאך מורה את הדרך.

האם תבוא גאולתו של הבחור מהמילה הכתובה, מקלידי הפסנתר, מהתמונה בדמיון שתעלה על הלוח? האם יוליך אותו המלאך וירים אותו מעבר למגבלותיו האנושיות ולכאבו הארצי? הבטה נוספת בתחריט תגלה דמיון בין תנוחות המלאך לבחור. למרות שהבחור שרוע והמלאך יושב, שניהם תומכים ביד אחת בצדי הפנים וידם השניה שמוטה באצבעות פרושות. הבעת פני שניהם מהורהרת. ללא כל ספק מצוי הבחור בחסות מלאכו המגן, כפילו המדריך, מורה הדרך.

גורלו של איש בודד

חציה הראשון של היצירה "ברהמס פנטזיה" מוקדש לגורלו של איש אחד בודד. חלק ראשון זה כולל חמישה שירים שהולחנו על ידי ברהמס ונבחרו על ידי קלינגר. השירים מביעים קשת של רגשות כשמצב רוח אחד מוביל למשנהו: זכרון אהבה אבודה, געגועים לאישה אהובה, קינה  מרירה על בגידה, הרהורים על מוות, זעם על החברה. שני תחריטים תוחמים  חלק זה, האחד נקרא "אקורד" והשני "העלאת דמיונות":

אקורד

העלאת דמיונות

בתמונה הראשונה, "אקורד", נראה שוב בחור, קלינגר עצמו, מנגן בפסנתר בסלון בורגני, המרחף מעל ים סוער. דומה שהבחור עזב את המרפסת והתיישב בסלון כדי לנגן. צלילי הפסנתר פותחים שביל אל עולם הדמיון ומציפים את הסלון בגליו. אישה לבושה לבן, היושבת לצד הפסנתרן, פורשת ידיים כדי לחבר את שני העולמות, חוץ ופנים. מאבק טיטנים באלים מרומז ברישומי השמים הבהירים.

טריטון ונראידה, דמויות מיתולוגיות, אל ואלה ימיים, מתחת, מהדהדים את הפסנתרן ובת לוויתו. הוא, הטריטון, נאחז בחוזקה בנבל בעוד שהיא, הנראידה, פורטת עליו בזרועות פרושות, כשברקע "אי המתים" של בקלין. עולם הפנטזיה הופך את היוצרות: לא הגבר מנגן והאישה מקשיבה אלא האישה מנגנת והגבר מקשיב.

בתמונה השנייה, "העלאת דמיונות", הצופה חוזר אל אותה סצנה, אלא שעולם הפנטזיה תופס בה מקום נרחב יותר ומבטל את החציצה בינו לבין עולם המציאות. הטריטון נעלם, גם המוזה לבושת הלבן, והפסנתרן הנדהם מביט בנראידה העירומה הפורשת זרועותיה אל השמים, כמו לא מאמין בכוחותיו שהעלו מראות פלאיים כל כך.

מצלילה לצלילות

קווי דמיון רבים מחברים בין תחריטי "אהבה ישנה" לתחריטי "כסיה". בלוח "חרדות" בסדרה "כסיה", מציף ים גדוש יצורים את חדר השינה של החולם. בתחריטים "אקורד" ו"העלאת דמיונות" חל אותו תהליך שבו ים מציף את הסלון של הפסנתרן ומביא עמו דמויות שונות.

שתי הסדרות, "כסיה" ו"אהבה ישנה" חולקות אותה נקודת פתיחה של מצב נפשי לא נוח, מעורער ומשוסע – אהבה נכזבת ואולי התעוררות יצרים אלימים בעקבותיו. יאוש ובדידות שולטים בכיפה. זוהי המציאות.

אך הצלילים, כמו החלום, משמשים שער לירידה למעמקי תהום התת מודע, מקור תשוקות ודחפים, יצרים סוערים, מין ואלימות. אך דווקא הצלילה אל עבר מצולות הצל תביא צלילות. החזרה לאחור אל עידנים ומחוזות קדומים ולא בהירים של תחילת החיים, הילדות, ילדות האנושות וילדות היקום, הופכת להמראה על כנפי הפטזיה האישית והמיתוסים הקיבוציים אל עבר ביטויהם באמנות, בכוח הכשרון, ההתמדה והרצון.

עולם הדחפים הסוער, שקיבל ביטוי בסיפורי המיתולוגיה, שחרר גם את נפשו של קלינגר. מהטרקלין הבורגני עם הפסנתר חצה האמן את הגבול לעבר ים התוהו שבתוכו עולצים טריטונים ונראידות,  כשמעליו נאבקים טיטנים ואלים. ביטוי היצרים והפחדים בחירות מוחלטת מביא לשחרור מכבליהם ומהשפעתם המזיקה וההרסנית.

המצב הנפשי המעורער והקרוע שבנקודת המוצא הגיע לתיקון, הקלה ורגיעה, איחוד הקרעים ואף להתעצמות, מציאה מחדש של מובן ועניין בחיים בזכות האמנות. תהליך זה של צניחה, ניצחון והנצחה (רגרסיה חיובית במובן של סובלימציה) נמצא ביסוד אמונתו של קלינגר בדבר שליחותו של האמן כמביא גאולה, לעצמו, לקרובים לו ולאנושות כולה.  

מהאיש הבודד לאנושות כולה

חציה הראשון של היצירה "ברהמס פנטזיה" מוקדש לגורלו של איש אחד בודד אך חציה השני מתייחס לכל האנושות כולה דרך סיפורו של פרומתאוס. האם  תתעלה זו מעל הסבל ותתקרב לדרגת אל? רבים הפירושים לכוונתה של היצירה הייחודית, שבה פירש ברהמס את המשוררים השונים להם כתב את המוזיקה, שבה פירש קלינגר את פירושו של ברהמס ושבה מתבקש הקורא, המאזין והצופה להביא את רשמיו שלו.

דומה שהמסר של קלינגר אופטימי למדי. האמן מודע למגבלותיו האנושיות של האדם הסובל שרק קרעים מהמוזיקה האלוהית יש באפשרותו לחטוף. אך גם אם לא יגיע לעולם לדרגתו של אל, גם אם לא יהנה מגאולה מוחלטת, יוכל תמיד ללכת בעקבותיהם של אמנים גדולים ולהביא את נדבכו שלו למגדל. לא הכול אבוד.

"ברהמס פנטזיה" משמשת, אכן, דוגמה להישג אנושי יוצא דופן. המשורר, המוזיקאי, הצייר, המתבונן, כל אחד בא ומוסיף ממד, מעשיר את תיבת האוצרות, את מכרה הזהב. ב"ברהמס פנטזיה" הנציח קלינגר את עמיתיו, חלק להם כבוד והוכיח את עצמו כאחד מאמני היצירה הטוטלית היותר גדולים של כל הזמנים.

(5)… Wesleyan University, Introduction

(6) .Wesleyan University, Brahmsphantas

והינה תרגום השיר לצרפתית:

https://www.lieder.net/lieder/get_text.html?TextId=92343

חלק זה התפרסם לראשונה ככתבה עצמאית, בגרסה מהודקת יותר, בבלוג של מירב גולן:

http://meiravgolan-hitarbut.co.il/author/orna11/

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים, כותבת ביקורות ספרותיות ומאמרים על תרבות צרפת, לומדת מדי פעם איטלקית, בקיצור, חוקרת תרבות
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מקס קלינגר, האמנות מהעל הכול: חלק ט

  1. liebermanorna הגיב:

    רונית גרומן כתבה לי תגובה מרגשת:
    ליבי החסיר פעימה כשקראתי את המאמר.
    הכתיבה שלך מעשירה, מעמיקה, מרתקת.
    לא הכרתי את האמן.
    אני יודעת שבימים הבאים אקרא שוב שוב ואקשיב למוסיקה ואסתכל בציורים.
    הכתבה שלך תלווה אותי זמן רב.
    תודה, תודה, תודה,
    רונית

  2. liebermanorna הגיב:

    מצרפת גם תגובה מעניינת של אמנית מקליפורניה, שרונית גרומן שלחה לה את המאמר. האמנית קראה אותו בעזרת שירות התרגום של גוגל:

    Thank you for this fascinating article by Orna Lieberman about Max Klinger and Brahms! It shows how art begets art! I didn't know that Brahms was as first a little dubious about having his music interpreted visually…but then was won over 100%! 🙂 The Orna Lieberman's observation of the figure of the man and angel having mirror poses brought a smile and describing the box as a Pandora's box or a gold mine…and the view, the cityscape as being a view of promise. Illuminating. Interesting that Max Klinger also was interested in Wagner. Thank you for thinking of me, and remembering I love Brahms. I also love Max Klinger's Symbolist series The Glove"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s