מקס קלינגר, האמנות מעל הכול

מבוא

מקס קלינגר (1857-1920) היה אמן גרמני אדיר, פורה ומגוון, גרפיקאי, מדפיס, מאייר, צייר, פסל, מעצב, תיאורטיקן, ממייסדי הסימבוליזם של ארצו. קלינגר זכה להערכה ולהערצה בימי חייו בהם נחשב לאחד מגדולי האמנים הגרמניים אך לאחר מלחמת העולם הראשונה נשכח מעט. במלאת מאה שנה למותו, קיים המוזיאון לאמנויות יפות בלייפציג, שנסגר זמנית עקב מגפת הקוביד-19 ונפתח שוב ב-7 במאי, תערוכת ענק לזכרו: "קלינגר 2020", עד ה-16 באוגוסט. לרגל חגיגות 250 השנים להולדתו של בטהובן, תעבור התערוכה למרכז ה-Bundeskunsthalle, בעיר בון, מה-4 בספטמבר 2020 עד ה-10 בינואר 2021. האמן, שלאחר מותו נחשב "מיושן", נחגג כיום כחלוץ המודרניזם!

מקס קלינגר היה אחד האמנים המפתיעים ביותר בדורו ואי אפשר לכולאו בהגדרה אחת בלבד. סימבוליסט, כן, אך הרבה יותר מכך.  קלינגר היה חוליה מקשרת בין הרומנטיזם לאקספרסיוניזם, בין הסימבוליזם לסוריאליזם. קלינגר חיבר בין קלסיציזם למודרניזם, בין מסורת למהפכנות, בין לאומיות לקוסמופוליטיות. בגרמניה ואף מחוצה לה סגדו לו בחייו כמו למיכלאנג'לו ולליאונרדו דה וינצ'י, כמו לווגנר ולבטהובן.

בין מעריציו נמנים, לא פחות ולא יותר, מאשר ג'ורג'ו דה קיריקו, מקס ארנסט וסלבדור דאלי, רשימה חלקית בלבד. קלינגר היה גיבורו של דה קיריקו, ששאב ממנו הרבה השראה וכתב עליו מסה מפורטת שתרמה לפרסומו באיטליה (1). גם ביצירות של מקס ארנסט וסלבדור דאלי ניתן לזהות השפעות ישירות של קלינגר.

עם עדת עוקבים בשיעור קומה כזה, הסיבות להישכחותו הזמנית של מקס קלינגר דורשות הסברים שיבואו בהמשך, אך יש לציין שהעוול שנעשה למאסטרו עובר תיקון. החל מ-1970, במלאת יובל לפטירתו של קלינגר, החלה התעניינות מחודשת באמן הגדול שמתבטאת בתערוכות המתקיימות לכבודו כמו גם במאמרים ובספרים למכביר הנכתבים עליו, כולל הוצאה לאור של מכתביו ויומניו. לא נפקד גם מקומן של תיזות אוניברסיטאיות.

מקס קלינגר היה משכיל במיוחד ובעל ידע רחב בתחומים רבים. מיתולוגיה יוונית, נצרות, רנסאנס איטלקי, אידיאליזם גרמני, סימבוליזם, הפרו את עבודותיו. קלינגר היה חסיד של בטהובן, ברהמס, מאהלר, שומאן, ליסט ווגנר. הוא עצמו היה מוזיקולוג ופסנתרן. גם בפילוסופיה היה בקי, ז'אן פול (שם העט של יוהאן פול פרידריך ריכטר), לסינג, ניטשה, שופנהאואר. שני האחרונים ליוו את התפתחותו האמנותית. קלינגר קרא ספרות ושירה גרמנית, היינה, גתה, שילר, א.ת.א הופמן, וכשהיה בפריז, התוודע אל יצירותיהם של בלזק, זולא, פלובר, מופסאן, ז'וריס-קרל וויסמנס.

קלינגר ניזון בעבודותיו לא רק מזרמי האמנות השונים, מהמיתולוגיה, מהדת, מהפילוסופיה, מהספרות, מהשירה, מהמוזיקה אלא גם מצפיותיו הקשובות בעולם החיצוני סביבו  ובעולם הפנימי שבתוכו. האמן צפה בתשומת לב מרובה בעולם המתהווה שמסביבו, המהפכה התעשייתית ועליית המעמד הבורגני וערכיו. בסקרנות לא יודעת שובע התעדכן קלינגר בכל הנעשה בתחומי המדע, ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה. את דרווין קרא קלינגר כבר מגיל 16 והשפעתו על תחריטיו בולטת מאוד. קלינגר עקב מקרוב גם אחרי המחקרים והפרסומים  בתחום ראשית הפסיכולוגיה וכמה מחלוצי התחום היו ידידיו. כבר מגיל צעיר יישם את שיטת האינטרוספקציה (הסתכלות פנימית) וביטא את חלומותיו והזיותיו ביצירותיו האמנותיות. "אני חי בתוך עצמי ומתהלך בהשתקפויותיהן של עיניי", כתב מקס קלינגר ביומנו ב-1883.

משאת נפשו של מקס קלינגר הייתה לאחד אמנויות שונות – אדריכלות, תיאטרון, פיסול, ציור, מוזיקה – ב"יצירה טוטלית". כך צייר, למשל, ציור ענק שהניח אותו על כן שיש כמו היה פסל, ציור אחר הקיף במסגרת מעוטרת פסלי גבס, המצאותיו ונסיונותיו לא ידעו גבול.

קלינגר העריץ את ריכרד וגנר, שבאופרות שלו ראה מודל של הגשמת איחוד האמנויות, ותכנן לפסל את דמותו אך המיזם לא יצא לפועל. קלינגר השאיר אחריו רק את כן השיש המרהיב שתבליט שלוש בנות הריין העירומות, המוזיקה, השירה והדרמה, מקשט את פיאתו הקדמית. מצדה השמאלי, זיגפריד, מימה והדרקון המת. מצדה הימני, פרסיפל וקונדרי. מלחמת העולם הראשונה ומותו של קלינגר, שנתיים לאחר סיומה, מנעו את השלמת המלאכה. כל אותן שנים ניצב הכן הריק במרכז העיר. "הקוביה הפורנוגרפית", היה שם החיבה שנתנו לו תושביה, משום שלוש הנשים העירומות.  רק ב-22 במאי 2013, ביום הולדתו ה-200 של וגנר, נחנך המיצב שהושלם על ידי סטפן בלקנהול Stephan Balkenhol, מגדולי פסלי גרמניה בני זמננו:

File:Wagner-Denkmal Leipzig.jpg

האנדרטה לריכרד וגנר בלייפציג, יצירה של סטפן בלקנהול על כן של מקס קלינגר

(מקור צילום: ויקיפדיה)

סטפן בלקנהול בחר להציג את וגנר בצעירותו כיוון שלייפציג הייתה עיר הולדתו ונעוריו של המלחין. אך כדי להצדיע לעמיתו מקס קלינגר, שתכנן פסל גדול יותר בממדיו מאה שנה קודם לכן, הציב בלנקהול צל שחור, דמותו של וגנר המבוגר, מאחורי וגנר הצעיר. הדמות השחורה, הגבוהה פי שניים מהדמות הצבעונית, מתכתבת עם תכניתו המקורית של המיצב וממשיכה, בדרך זו, את הדיאלוג בין אמנים, ללא הבדל תקופה או תחום עיסוק, שמקס קלינגר כה הוקיר.

כך פיסל קלינגר את שילר, ניטשה, ליסט ובטהובן והקדיש סדרת תחריטים ליצירות של ברהמס. קלינגר לא הפסיק לפעול, ליצור, ללמוד, ללמד. כל חייו הוקדשו לאמנות שהייתה עבורו ערך עליון. כל היתר לא היה אלא משני ונועד לעמוד לשירותה.

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים, כותבת ביקורות ספרותיות ומאמרים על תרבות צרפת, לומדת מדי פעם איטלקית, בקיצור, חוקרת תרבות
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על מקס קלינגר, האמנות מעל הכול

  1. Nurit Nitzan הגיב:

    תודה אורנה על הכתבה המעניינת והמחכימה הזו. את תמיד מעשירה אותי ומרחיבה את השכלתי.

  2. liebermanorna הגיב:

    תגובה של רותי שמעוני:
    איזה פוסט לתפארת – מבית היוצר של אורנה ליברמן.
    כמה כיף להתוודע בכתבות אלה – לדמויות יוצרים – המתוארות בעומק, בדיוּק, בעניין ובידע כה רב, כמה נכון הוא השילוב הרב רובדי בין סיפורם האישי, רוח תקופתם וייחוד יצירתם. עונג אמיתי, רמה גבוהה.
    אורנה ליברמן
    לכתבות שלך יש לחזור לעתים תכופות. כך מצליחים
    Savourer
    אותם עד תום. המעורבות שלך בסיפור הדמויות – מהדהד מתוך התיאור. פיוט אמיתי.

    תגובה של חנה שרון:
    פוסט מאלף בתולדות האמנות. יישר כוח, תודה אורנה.

  3. liebermanorna הגיב:

    תגובות של מרים פורי:

    בוקר טוב אורנה ,

    אני באמצע קריאת המאמר שלך , זה ממש מרשים , זה לא מאמר זה עבודת דוקטורט ! הידע שלך עצום ואני רק באמצע. קלינגר נראה לי כאומן "הוליסטי" . "קלינגר או האומנות כהוליסטיקה" . למעשה הראיה שלו מודרנית מאוד , את מכירה את הספר של ניטשה "אפולו ודיאוניסוס " ? זה ממש ברוח הזו. יחד,עם זאת קלינגר בהחלט משתייך לזרם הגרמני עם מימד נוסף הציור והפיסול ולכן הראיה שלו היא הוליסטית.

    בהקשר למה שאת מתארת כ"מלכות שלישית" אני תמיד הרגשתי ככה על עצמי , אני ממש ככה , יש לי את הטוב והמוסר של הדת היהודית וייד עם זאת אני לגמרי פגאנית , לא פעם שאלתי את עצמי על זה ו הרגשתי איזה קרע לא ברור , כעת את מאפשרת לי לחשוב שאולי אפשר לאחד את זה ! נפלא !

    אם היו עושים רטרוספקטיבה של קלינגר ב"גראנד פאלה " בפאריס, נראה לי שתוכלי לכתוב את כל הטקסטים שם…
    אני חושבת שקלינגר נשכח מעט לפחות ידוע כי הוא הקדים את זמנו , ועכשיו אולי יבינו אותו יותר ….
    זה בינתיים …

    היי אורנה,

    גמרתי הרגע לקרוא את הכתבה שלך ואני חייבת לומר שממש התלהבתי, היא מעולה וכפי שאמרתי לך לפני כן, יש לך כישרון נפלא להציג את הדמות מכל הכיוונים , כלומר דמות שלמה עם הטוב ועם הרע, מורכבת משלל גוונים ואת לא שופטת, ועובדת בצורה הוליסטית.

    האיש היה גאון, זה ברור, וכפי שאמרנו, הקדים את זמנו. הוא, אכן, אומן הוליסטי , נוגע בכל ומגשר בין הפיסול, האיור, המוסיקה. עבודתו עם ברהמס נראית לי ביטוי נפלא ליכולת זו.

    כרב הגאונים, יש במקס קלינגר סוג של אכזריות לגבי הסובבים אותו, אהבותיו וילדיו. מאוד אהבתי את החתימה שלך, את הצער על אלזה, הרגשתי בדיוק כמוך והיא הזכירה לי את קאמי קלודל. קאמי, כמו אלזה, הקדימה את זמנה וגורלה היה כשל אלזה, אכזרי.

    מאוד אהבתי את השילוב של האמנויות, את תיאורייך, את קטעי המוזיקה והתמונות. מאוד אהבתי את הסדרה "כסיה", מרתק.

    אין לי שום ספק שהרבה מאוד אנשים ייהנו וימצאו עניין רב במאמר שלך. שיהיה לך בהצלחה, מכל הלב. תודה ששלחת לי
    בתצוגה מקדימה,

    נשיקות,

    מרים.

  4. liebermanorna הגיב:

    תגובה של שולה מודן:

    קוראת בשקיקה את המאמרים שלך, ומתפעלת משפע הידע שיש לך וסגנון הכתיבה שלך, שגם קולח ומסקרן וגם עם חוש הומור.
    מעריכה את הנדיבות שלך ונהנית מהרווח האישי שלי.

    ימים שמחים,
    שולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s