רשומה מס' 50: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה

כל מילה, ממנה יצאתי כדי לחקור את משמעויותיה וגלגוליה השונים, מתפצלת לשניים, משתייכת מצד אחד לתחום הטוב, האלוהי, המסומל על ידי הר הברכה ומצד שני לתחום הרע, השטני, המסומל על ידי הר הקללה.  בשניותן זו משקפות מילות השפה, המסודרות בשתי מערכות מנוגדות, את נפש האדם החצויה שבה מתרוצצים יצרים הפוכים, מתגוששות סתירות סבוכות.

רשומה זו תתמקד בדו משמעותו הניגודית של הפועל שגה. השׁוגים  במקרא הם זדים ארורים, אויבי האל. השׂוגים לעומתם הם צדיקים משגשגים, נשגבים, החיים בצל בית המקדש. ניתן להניח שבתחילת התפתחותה של השפה אותו שורש שימש לציון דבר והיפוכו ורק בשלב מאוחר יותר חל בידול. מתוך המילה המקורית יצאה מילה דומה שלקחה על עצמה את אחד המובנים וקיבלה קיום אוטונומי. במקום מילה אחת שמובנה כפול התקבלו שתי מילים דומות, שני הפכים. קרוב לוודאי, אם כן, שבראשית השפה היה רק פועל אחד שגה שמשמעותו הייתה כפולה: גם תעה/איבד דרכו וגם צלח/עבר מקצה אל קצה בהצלחה. במקרה זה הבידול בין מילה והיפוכה לבש צורה של  עיצור אחד שהתחלף בעיצור דומה, דהיינו שין ימנית הפכה לשין שמאלית. שין ימנית ושין שמאלית משתייכות שתיהן לקבוצת העיצורים השיניים.

הפירושים השליליים של שגה

שגה/תעה

המובן הראשוני של הפועל הוא תעה, וכך כתוב בפסוק הבא ממשל הרועים של יחזקאל:

יִשְׁגּוּ [יתעו] צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. (יחזקאל לד:ו)

צאנו של ה', העם, תועה בדרך גם מעשית וגם מטפורית. המנהיגים, שדרשו רק את טובתם האישית והפקירו את טובת העם, הטעו את הקהל שאותו היו אמורים להוביל, לפי חוקי האל. כתוצאה מכך, אומר הנביא, העם סטה מהדרך הנכונה, תעה בדרכי הגלות, נפוץ, התפזר ואבד.

שגה/מרד באל ובחוקיו

העם הוטעה וטעה/תעה אך יש שוגים במזיד ששגיאתם היא בבחינת חטא חמור ביותר, בלי שום נסיבות מקלות. בלשוננו כיום השוגה הוא זה אשר חוטא בשגגה, שלא מדעת. וכך גם בלשון המקרא. עם זאת מספר היקרויות בו מטעינות את הפועל שגה במשמעות חמורה של חטא בזדון על ידי זיהוי השוגים עם הזדים:

גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים, הַשֹּׁגִים [סרים, סוטים, מתרחקים] מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ. (תהילים קיט:כא)

סָלִיתָ [רמסת] כָּל שׁוֹגִים  מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם [ערמתם]. (שם שם:קיח)

בפסוקים אלה מתגלה  קשר היוחסים המובהק בין השוגים מראשית הימים, אל הים וגליו שהבורא סלה (רמס), לפי אפוס הים המורד, לבין השוגים בזמן ההווה, ערמומיים כנחש, הסוטים מחוקי האל ומצוותיו.  בים הסוער הקים האל הבורא מסלול (סלל/סלה) שהוביל אל היקום הנברא: מתוהו לבריאה. הקשר עם הפסוקים הבאים שבהם מופיעים שוב הזדים יבהיר את זיקת הים המורד למרד אויבי האל החוטאים בזדון:

וּפָקַדְתִּי עַל ֵּתֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲו‍ֹנָם; וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל. (ישעיהו יג:יא)

השימוש במילים גאון וגאווה מחבר את הרשעים, בבל ומצרים, אל מודל הזדהותם – מי התוהו הגואים, המתרהבים, השטניים, שורצי התנינים והנחשים, שהאל הבורא יישר בגערה ובמכה:

אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא [בהתנשא] גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם [תשפילם]. אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב [הים הבראשיתי המתרהב, המורד וגם מצרים]; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיך.לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ; תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. (תהילים פט:י-יב)

אלוהים ישפיל את המעצמות האליליות ויורידן מגדולתן כפי שעשה, בראשית, בזמן הבריאה, לים המורד, שעובדי האלילים לקחו אותו, כמו גם את מפלצותיו, כמודל הערצה וסגידה.

שגה/שתה לשכרה

השוגים הם, אם כן, המורדים באל ומצטרפים לחבורתם גם השותים לשכרה, אליהם מיוחס אותו פועל, שגה:

וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן [טבעו ביין, נטרפו, הושחתו, דעתם נתבלעה בגלל היין], תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה [שגו בראייה, בחזון, בנבואה], פָּקוּ פְּלִילִיָּה [רעדו, נחלשו, נכשלו, בפלילים, בדין, במשפט]. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם [לא היה מקום פנוי מקיא ומצואה, הכול נטמא]. (ישעיהו כח:ז-ח)

השותים לשכרה, כדרך עובדי האלילים, אלה המאבדים את דעתם, סובלים מסחרחורות ומתנודדים, מאבדים את כושר ההליכה. הפועל שגה קרוב אל שגע – שיגעון. והסכלים, המשוגעים, פועלים בניגוד לעיקרון החכמה, הבינה והדעת שעמד בעצם הבריאה. הפועל שָׁגוּ מקושר לקיא וצואה המסמלים טומאה מוחלטת ולא מן הנמנע הוא, על ידי השלמת פערים, שאדם וחוה, לאחר שששגו ואכלו מן הפרי האסור, מן הבוסר שהפך לרעל נחשים והקהה את שיניהם ואת שיני הדורות הבאים, התגוללו אף הם בגועל הפרשותיהם. גן העדן הטהור הפך למקום עבודת אלילים טמא, תחת העצים שאיבדו את עלוות הדרם וזקיפות קומתם.

שׁגה מצויד בכפיל חיובי: שׂגה

והינה, פועל זה, שגה, המצויד במשמעות שלילית אלילית מובהקת, מציין את הפכו הגמור אם השין הימנית תיהפך לשין שמאלית. שׁגה הופך ל-שׂגה, כלומר עלה, צמח, שגשג: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. (תהילים צב:יג). בצורתו ובמשמעותו, שׂגה, הינו קרוב אל שגשג (שממנו שגשוג), אל שׂגא (שממנו שגיא), ואל שׂגב (שממנו שגיב ונשגב), פעלים המשויכים כולם אל מערכת המונחים החיובית, המומלצת, זו המיועדת לצדיקים הדורשים את קרבת אלוהים והמזדקפים כעצי פרי ענפים אל רום השמים. לפי תפיסת המקרא, השׁוגים – זדים ארורים, יירמסו; השׂוגים – צדיקים אהובים, ישגשגו.

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ. (תהילים צב:יג-יד)

פסוקים אלה מזכירים את עצי גן העדן, שבמתחמו ייבנה בית המקדש, בית ה'. השׂוגים הם אלה הקרובים אל האל, המצייתים לציווייו. הרמזים לבריאה בוקעים ועולים בשפע בפסוקי המקרא:

הֲיִגְאֶה [יצמח, יתגבה] גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. (איוב ח:יא)

הגומא, כמו האחו, כמו הקנה (הפועל קנה פירושו הראשוני הוא העמיד על כן, הקים, ברא), הוא צמח המסמל את הגבול שנתן האל הבורא בין מים ליבשה בראשית הבריאה. משטור סערות המים וצמצומם בתוך מקווים מתוחמים היה ועדיין הינו תנאי ראשוני לחיים. ואכן, בנבואת הגאולה המפורסמת של ישעיהו בפרק לה, מופיע הגומא, יחד עם הקנה, כצמח מבורך, סמל לרוויה, פוריות ושגשוג, זה אשר יבוא במקום מרבץ תנים במדבר, סמל לשממה, שכול וכישלון:

וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא. וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא לָמוֹ, הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ. לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל יַעֲלֶנָּה, לֹא תִמָּצֵא שָׁם; וְהָלְכוּ גְּאוּלִים. וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל ראשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. (ישעיהו לה:ז-י)

נביאי ישראל, שופרם של המקרא, קוראים לְמַעֲבָר מֵעֶבְרָה לִבְרִיאָה, מֵאַיִן לְעַיִן, מֵאֵבֶל לְיוּבָל, ממשברי ים אל שֶׁבֶר בר, מגערה לרגיעה וערגה, ממרק פיגולים מבחיל אל פלג צח ומרווה צימאון, ממשגה לשגשוג. המדבר החרב והטמא שבו תעו הסכלים, הכושלים, המתנודדים –  השׁוגים, יהיה לדרך קודש פוריה שבה יחזרו לארצם גאולים, פדויים, מתרוננים, מדלגים ומקפצים – השׂוגים. הפועל  שׁגה מציין פיק ברכיים, סחרחורות, הליכה מתנודדת, אי יציבות. הפועל  שׂגה מציין, לעומתו, זקיפות, בטחה, התחזקות, התגבהות, צמיחה כלפי מעלה. נפילה אל הקרקע מול התקרבות אל הרקיע,  כישלון מול שגשוג. שתי מערכות המונחים המנוגדות במקרא מעמתות את דרך הרשעים – סטייה מדרך המלך, חולשה, טומאה, עונש וכלייה עם דרך הצדיקים – הליכה בטוחה בצל חוקי האל, טוהר, הסתעפות, גדילה וגמול.

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על רשומה מס' 50: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה

  1. liebermanorna הגיב:

    הרשומה התפרסמה לראשונה כמאמר, בגרסה שונה, באתר אימגו, תחת הכותרת:
    לשׁגות, להתפלל, לשׂגות: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה
    http://www.e-mago.co.il/magazine/mikra-orna.html
    בזמן האחרון פרסמתי מאמרים נוספים על ספרים ישראליים ותרבות צרפתית, ואתם מוזמנים לקרוא אותם לפי דף הכותב שלי באתר אימגו:
    http://www.e-mago.co.il/users-574.htm

  2. liebermanorna הגיב:

    עופרה עופר אורן כתבה:
    מרתק! היכולת שלך לאתר ולהאיר את כל הצמדים הללו מפעימה!

    ברוריה בן דוד כתבה:
    כרגיל, אני מעריכה ומתפעלת מהמחקר הבלשני מהיצירתיות ומהמקוריות.
    יישר כוחך!

    • liebermanorna הגיב:

      נורית ניצן כתבה:
      מאמר נפלא, מעורר פליאה ומחשבה, כמה עומק טמון בשפה, בתנ״ך, במילה, כמה מימדים יש בה, כמה בחירת מילים היא משמעותית, ומבטאת דו משמעות שלוקחת אותנו למחוזות הבנה חדשים. מחקר המילים שלך, ד״ר אורנה ליברמן, לוקח אותנו למסע עמוק ששופך אור חדש על התנ״ך והשפה, וקורא תגר על ההבנה השטוחה והפרשנות המצויה. המסע המופלא והמרתק הזה מפורט בספר שלך, ולכן אני ממליצה מאד לקרא את הספר שפת התנ״ך כבבואת סיפור הבריאה״.

      אלדד שידלובסקי כתב:
      הגישה הדואלית שאת מציגה המתבטאת בשפה העברית המודעת לדואליות זו בנפש האדם בו הטוב והרע אחוזים זה בזה ומבוטאים לעיתים באותה מילה היא מרתקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s