אינטרמצו: מסע אל הגיאולוגיה של הנפש

 וילם פרדריק הרמנס / לא לישון לעולם

 Nooit meer slapen / Willem Frederik Hermans

וילם פרדריק הרמנס, 1921-1995, מגדולי סופריה של הולנד במאה ה-20 אם לא בכלל, היה איש רוח חד לשון, דעתן, בעל אישיות חזקה ועצמאית. עמיתיו הסופרים חששו תמידית מחצי לעגו המושחזים. הוא כתב מאמרים לעיתונות, פמפלטים, ביקורות ספרותיות, חיבורים היסטוריים (כיבוש הולנד בידי הנאצים ב-1940 למשך 5 שנים הטביע בו חותם עמוק) ופילוסופיים (הושפע מויטגנשטיין, דה סאד, שופנהאואר, סרטר), שירה, מחזות, סיפורים קצרים ורומנים. במרוצת חייו קנה לו אויבים רבים וקיבל פרסים ספרותיים לא מעטים. בנוסף היה גם מדען, בעל דוקטורט בגיאופיזיקה.

וילם פרדריק הרמנס נולד לזוג מורים בבית ספר יסודי באמסטרדם שטיפחו שאיפות גדולות באשר לעתיד שני ילדיהם ולכן חיו בצניעות רבה כדי לשלוח אותם למוסדות חינוך יוקרתיים.

ב-1950 התחתן עם אישה ממוצא סורינאמי שליוותה אותו עד סוף חייו (סורינאם שנקראה "גיאנה ההולנדית" הייתה מושבה של הולנד מ-1954 עד 1967).

מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הנאצי והמחתרת משמשים כרקע לרומן חדר החושך של דמוקלס שיצא לאור ב-1958 ושהקנה למחברו פרסום רב. גיבור הספר נכנס לשירות המחתרת בעקבות פגישה עם אדם הדומה לו באופן מוזר, מעין תאום משופר, כמו היו שניהם הנגטיב והפוזיטיב של אותה תמונה. הוא מבצע את המשימות הנועזות המוטלות עליו בקור רוח אך בתום המלחמה נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים.

בהקשר לנושא זה יש לציין שבשנות ה-70 השמיע הרמנס את קולו בפרשת ויינרב, מעין מקבילה הולנדית של פרשת קסטנר, בהתייצבו לצד המאשימים. לפי הרמנס, פרידריך ויינרב היה מתחזה, נוכל ובוגד. ויינרב, שלא חדל לטעון לחפותו, הורשע פעמיים על ידי רשויות החוק בהולנד בעוון הונאה ושיתוף פעולה עם הנאצים.

מ-1958, שנת פרסום הרומן חדר החושך של דמוקלס, ועד ל-1973 לימד הרמנס גיאופיזיקה באוניברסיטת חרונינגן. ב-1961 ערך מסע מחקר בנורווגיה ששימש כבסיס לעלילת לא לישון לעולם.

ב-1973 טרק את דלת האוניברסיטה לאחר האשמות נגדו שהגיעו עד לפרלמנט. נטען שהרמנס כותב את כתביו הפרטיים על חשבון הזמן שעליו היה להקדיש לסטודנטים. הוועדה הפרלמנטרית שמונתה כדי לדון בסוגייה זו קבעה לעומת זאת שהרמנס חטא בעיקר בכתיבת ספריו על גליונות נייר שהיו רכוש האוניברסיטה. הרמנס נוקה אמנם מההאשמה הראשית, אך ניצל את ההזדמנות ועבר לגור עם משפחתו בפריז. כעשרים שנה מאוחר יותר עבר לגור בבלגיה אך כשחלה, בחר להתאשפז בהולנד ונפטר באוטרכט בגיל 73.

הרמנס ב-1977

וילם פרדריק הרמנס ב-1977

הדיהם של פרטים אוטוביוגרפיים רבים נמצאים ברומן לא לישון לעולם שבו מדובר על מסע של משלחת סטודנטים לגיאולוגיה לפינמרק, בצפון נורווגיה, על חוקרים אוניברסיטאיים ועל יחסי כוחות בין משפיעים למושפעים. לפנינו יצירת מופת רבת רבדים, מטפורה למסע המפרך של ההתבגרות בפרט והחיים בכלל, המתחבטת בתהיות היסוד הקיומיות, בהומור ובפסימיזם גם יחד.

הרומן כתוב בגוף ראשון: זהו יומנו האישי של אלפרד איסנדורף, סטודנט הולנדי לגיאולוגיה, המצטרף למשלחת של שלושה סטודנטים אחרים, נורווגים, כשלכל אחד מהם מטרת מחקר משלו. אלפרד מעוניין לאמת את השערתו של מדריך הדוקטורט שלו בדבר נפילת מטאוריטים בפינמרק, גילוי מהפכני שיזכה אותו בתהילת עולם.

במשך המסע לא גילה אלפרד מכתשי מטאוריטים. אך בדרכו חזרה, כשיצא מביתה של משפחת הלאפים לעבר הסירה שחיכתה לו כדי להעביר אותו את הנהר, למלון, לתחנת האוטובוס, לעבר התרבות – הוא רואה נצנוץ מסתורי שמצית את השמים ושומע רעם ממושך. האם לא בנפילת מטאוריט מדובר? האם לא טעה אלפרד כשלא זיהה במשך המסע עצמו עקבות מטאוריטים?

יש לציין שסוף הספר – החזרה מהמסע עונה לא עונה, כדרכו האמביוולנטית של הסופר, על לא מעט שאלות שהוצגו בתחילתו – ההכנה ליציאה. זאת ועוד. רמזים הנזרקים כבדרך אגב בתחילת הסיפור יקבלו משנה משמעות בסופו. כמה דוגמות: אלפרד מצהיר שאם ייפול, לא ייהרג כמו אביו אלא יבלום את הנפילה, ואכן בהמשך הוא יפול וייחבל אך יצא מהפציעה בשלום. ועוד דוגמה: הסועד הנורווגי שאלפרד והמרצה הקשיש מאוסלו פוגשים במסעדה מתלונן שאין במסעדות העיר אלכוהול וסטריפטיז. המרצה לא מוצא במסעדה לאכזבתו הרבה את מעדן הסלמון הייחודי שרצה לאכול יחד עם אורחו. בסוף הספר אלפרד יפגוש שנית באמריקאית ששמה דלימה שתציע לו בחדרה המפואר במלון את שלושת המעדנים המדוברים.

אלפרד יוצא למסע כשזהותו מטושטשת, בין חסרון האב ונוכחותה היתרה של האם. אמו לוחצת עליו לטפח קריירה של מדען מפורסם כדי לנקום את נקמת אביו הבוטנאי שנהרג, עלום שם, בגיל 27, במסע מחקר. אלפרד היה רק בן 7 כשאביו מעד, נפל ונהרג. האם עצמה מפורסמת מאוד בהולנד כמבקרת ספרות אך אלפרד יודע, ולזכותה יש להגיד שהיא איננה מסתירה את אופן עבודתה, שמאמריה המתפרסמים בעיתוני ארצה בהולנדית אינם אלא תרגום מאמרים, די שדופים, המתפרסמים בעיתונים אנגליים וצרפתיים.

כיצד יבנה אלפרד את אישיותו ויפלס את דרכו בחיים בעוד שלא צלח כהלכה בגיל הילדות את השלב האדיפלי ולא הגיע לאוטונומיה של בוגר? המסע שבו מתרחק אלפרד מהתרבות וחוקר את אדמת פינמרק בנוף בתולים פראי ועוין יוביל אותו לירידה למעמקי הנפש ולחזרה אחורה בזמן. אלפרד יחווה שוב בזמן המסע ולאחריו מעין פסיכואנליזה שבסופה ישתחרר מכובד משא האב ומטרדת התשוקה אל האם. המפגש הזמני עם שתי דמויות, שתיקרנה בדרכו ושמהן ייאלץ להיפרד בתוקף הנסיבות, יאפשר לו לחוות, על דרך המעבר הפרודיאני, את הרגשות העוצמתיים שהוא חש כלפי אביו ואמו, וכך להתנתק מהתלות בהם ולמצוא את מקומו. רמזים רבים ברומן מאששים קריאה פסיכואנליטית זו, שלא לדבר על שיחות רבות בין גיבורי הרומן (שמצטיינות, אגב, בשנינות משעשעת), הדנות בפירוש בנושאים פרודיאנים מובהקים.

אלפרד פוגש באוסלו מרצה קשיש שאמור היה לספק לו תצלומי אוויר של האזור אך משום מה שולח אותו למכון הגיאולוגי בטרונדהיים, למרצה אחר, שתצלומים אלה כביכול ברשותו. לפני הנסיעה לטרונדהיים, המרצה הקשיש מאוסלו לוקח את אלפרד לטיול וזה האחרון מציין שהוא מרגיש כמו נכד שמוביל את סבו לטיול בשמש. דימוי זה מטרים את פגישותיו עם תחליף האב, תחליף האם ותחליף האחות.

חזרה לילדות

את תפקיד האב ימלא ארנה, אחד משלושת עמיתיו למסע שאתו מצא שפה משותפת יותר מאשר עם האחרים: ארנה האבהי, רק בן 26 אך נראה כבר זקן, ייקח את אלפרד, הצעיר ממנו רק בשנה אך הרבה פחות מנוסה ממנו, תחת חסותו. כמו אביו של אלפרד, גם ארנה ייהרג בתאונה במשך מסע המחקר.

מותו של ארנה, המסמל את מות האב, מאפשר לאלפרד לחוות שוב את האירוע הטראומטי, שחזור שיביא לשחרור. כשאלפרד נפגש שוב עם המרצה הקשיש, הוא מביע את רצונו להמשיך את המחקר של ארנה. פירוש הדבר שאלפרד מתגבר על עוינותו כלפי ארנה וקנאתו בו על ידי הזדהות אתו, בדיוק כפי שנוהג הילד במהלך התפתחות נפשית תקינה לפי פרויד.

את תפקיד האם תמלא דלימה, אמריקאית נשואה, שגילה כמעט כפול מגילו, שעברה מתיחת פנים ועתה הם דומים למסכה. דלימה עדיין מצודדת ומדי פעם היא מפתה צעירים להרפתקאות קצרות. מקצועה דומה לזה של אמו של אלפרד: דלימה היא מבקרת מוסיקה המפרסמת את מאמריה בעיתונות. המפגש בין דלימה המשעשעת וחדת הלשון לאלפרד שחזר מהמסע נקטע ומסתיים ברגע שבעלה של דלימה מגיע באופן פתאומי אל חדרה במלון והיא מסמנת למאהב הפוטנציאלי לעזוב את המקום. היא רק ליטפה את פרק ידו, עוד רמז לחפיפה בינה לבין אמו של אלפרד שתיתן לו מתנה בסוף הספר – כפתורי חפתים חצובים מאבן מטאור. את האבן קנה לו אביו ליום הולדתו ה-7 ואמו שמרה עליה עד עתה והחליטה לעצב ממנה זוג כפתורי חפתים לטקס הדוקטורט של אלפרד.

המפגש עם דלימה מאפשר לאלפרד להתיק את תשוקתו לנשים מבוגרות ולהפנותה לעבר אפיקים שיתאימו לו יותר. אחרי שניצל ממוות דומה לזה של אביו ואחרי שנפרד מדלימה, נפשו משילה את נכויותיה ומומיה, מחלימה, נבנית ומתגבשת, הולכת ומבשילה.

יש להוסיף עוד את הנערה המקומית שהוא פוגש באוטובוס חזרה שמשמשת דמות בבואה של אחותו. וגם ממנה הוא נאלץ להיפרד, רמז שיחסיו עם אחותו יבואו על פתרונם.

הרהוריו של אלפרד בחברתה של אחותו שברצונו לשאתה לאישה מביאים אותו למחשבה שהוא אינו יודע את שמה. אולי שמה דידו? הוא יודע ששמה אינו דידו אבל בכל זאת קורא לה כך. ואם צלם של ליוס, יוקסטה ובנם אדיפוס רובץ על אלפרד בלי ששמם יוזכר בפירוש, הגיבורים המיתיים, אניאס ודידו, מופיעים באורם המלא כשאלפרד נוקב בשמם ומספר את סיפורם. דידו היא, לפי האגדה העתיקה, מלכה פניקית, מייסדת קרתגו שהייתה מאוהבת באניאס, גיבור מלחמה טרויאני, מייסד רומא. אניאס מפורסם בסצנה שבה הוא בורח מטרויה לרומא כשהוא נושא את אביו על כתפיו. ואלפרד מציין שמשא האב על גבו של אניאס כבד יותר ממשא התרמיל על גבו שלו. ואכן כל הקשיים הפיזיים שבהם גדוש הסיפור מהווים גם מטפורה למכשולים נפשיים. זכרון אביו של אלפרד עצמו, המכביד כל כך על נפשו, יושל כאמור בסוף הדרך.

חזרה לפרהיסטוריה

במקביל לחפירה במרבצי הנפש והחזרה לילדות, משיל אלפרד גם את אביזרי הקדמה שבהם הוא מצויד כדי להגיע למצבו של האדם הקדמון שהתמודד עם הטבע הפראי באמצעים מצומצמים בלבד. הוא מאבד את מצלמתו, את המצפן והראי המחובר אליו (מתנה מאחותו) ואת השעון (מתנה מאמו). ארנה נהרג ושני האחרים פרשו עוד קודם לכן לדרכם. למרבית הפלא אלפרד הבודד מגלה תושייה רבה, דג דגים, מבשל, אוכל ומתרחץ, מנווט דרכו בהצלחה, במרחב ובזמן. כמדען לעתיד הוא מתמצא בשטח בלי כלים ובלי עזרת עמיתים. כשם שהשיל את התלות באב ובאם, כך השיל את תלותו בקדמה. ואחרי שהוכיח שביכולתו להתמצא בשטח בכוחות עצמו בלבד ואחרי שהתבדל מאביו, אמו ואחותו, אלפרד מצויד באוטונומיה פיזית ונפשית המכשירה אותו לחזור. וכך, במצבו החדש, הוא מוכן לעבור מן הטבע הפראי אל התרבות, אל המשפחה והחברה בכללותה, כדי להתמודד מחדש עם תלאות החיים ואתגר מיצויים.

מילד לבוגר, מסטודנט למדען

יש לציין שאיבוד חפצי הקדמה קשור להתפתחות הנפשית. כבר בתחילת הסיפור, בעודו במלון באוסלו, שוטח לפנינו אלפרד את תיאוריית שלושת השלבים העיקריים בתולדות האנושות. בשלב הראשון אין לאדם, כמו לחיה, שום דימוי עצמי. בשלב השני, שבו מגלה נרקיס את השתקפותו, יש חפיפה מוחלטת בין האני לדימויו. בשלב השלישי, שבו הומצא הצילום, מעומת האדם עם דימוייו החיצוניים הנמצאים לעתים קרובות בסתירה לדימויו העצמי וגורמים לו לחשוש מדעתם של האחרים.

המסע מוביל אם כן את אלפרד, שמאבד במהלכו את המצלמה והראי, לרגרסיה טוטלית שמסתברת כירידה לצורך עלייה. כבר בנקודת הפתיחה ראייתו של הגיבור מטושטשת. הוא מסתכל על העולם דרך זכוכיות, זגוגיות, חלונות ומראות. הדמויות שהוא רואה מתחברות ביניהן באורח מבלבל, שמות חלק מהן לא ברורים לו והוא עצמו נאנח אנחת רווחה כשאיננו חייב לרשום את שם משפחתו, שם האב, במלואו. הארץ הזרה ושפתה שאינו מבין, תנאי השטח העוינים, חוסר השינה באזור שבו אין גבולות ברורים בין יום ולילה, וכתוצאה מכך גם בין מצב ערות לחלום, כל הגורמים האלה יפעלו דווקא, לאורך זמן, לטובתו. הוא מגיע לבית אמו חבול, פצוע, מחורר מעקיצות היתושים, אך בטוח בהחלמתו.

הרומן לא לישון לעולם הוא סיפור על צעיר ה"קובר" שוב את אביו המת, שלא יישן יותר לעולם (המתים אינם ישנים), כדי להתחיל לחיות את חייו שלו. זהו רומן חניכה ריאליסטי-פסיכולוגי-פילוסופי, כתוב ובנוי ביד אמן. לכל פרט ופרט בו יש משמעויות עשירות ועמוקות המתגלות ונחשפות עוד ועוד בקריאה שנייה ושלישית ועוד מבלי שהרבדים הרבים יפגעו בעונג חוויית הקריאה.

.

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אינטרמצו: מסע אל הגיאולוגיה של הנפש

  1. liebermanorna הגיב:

    המאמר פורסם לראשונה, בשינויי עריכה קלים, במגזין מראה

    http://maraah-magazine.co.il/13083

    הגעתי אל הספר בעקבות מאמרה המעולה של מירב גולן באתר אימגו

    http://www.e-mago.co.il/magazine/never-sleep.html

  2. liebermanorna הגיב:

    תמונתו של הרמנס בחדר עבודתו לקוחה מערך שמו בוויקיפדיה האנגלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s