נחש תהומות נגד שלמת אור
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (תהילים מב:ח)
בפסוק זה שומע המשורר הנרדף את שאון התהומות, את זרמי המים השופעים, הזורמים בצינורות, כמו במרזבים, ונדמה לו כאילו הם קוראים זה לזה כדי לחבור יחדיו ולהגדיל את כוחם. הטובעים שוקעים מטה ומועפים מעלה, או נסחפים לעבר זה ולעבר האחר, וכך מטולטלים אנה ואנה ללא הרף.
ואולי צינורות ה' הם מפלי המים העזים, הזורמים, מידרדרים מראשי ההרים המושלגים, מעובים בגשמי זעף ומעלים את הנהר פתע פתאום, תוך דקות מועטות, על גדותיו. משני צדי העמק, קוראים מפלי המים המתנפצים זה אל זה, כמו זרמי התהומות המעוררים ומזרזים איש את רעהו להטביע את קורבנותיהם. תבואה, יבול, עצים, עדרים ובעליהם נופלים במלכודתה של גאות ללא רחמים.
ואולי הכוונה היא לקרביהם של ענני הסערה המאיימים העומדים להיקרע ממטענם ההרסני, להיפרד ממנו ולהשליך אותו מטה. בקול רעם גדול הם מעודדים את טיפות המים שבתוכם לצבור כוח, כובד ומהירות כדי להפציץ את הארץ.
ואולי תהום אחד הם הסילונות המותכים מבטן ענני השמים הרועמים בעוד שתהום שני הם הגלים המתנשאים מתהומות הים ומקרבי האדמה. היטיב לצייר את התמונה בספרו "הארץ והספר" המיסיונר האמריקאי וויליאם תומסון (1806-1894) שחזה במו עיניו בסערה כזאת.
מהדורת הספר משנת 1872, מתוך ויקיפדיה
תומסון מתאר עננים כבדים, מעילים מבד גס התלויים מעל הים, השולחים משוליהם כלפי מטה עמודי אד אפלים. רקיע מאיר מבליח בין שחור העננים ומי הים. השלוחות המתארכות מסתחררות סביב עצמן ברוח העזה, דוהרות קדימה. פני הים מתחתן מתערבלים אף הם, נחפזים קדימה באותו קצב, בתיאום מושלם, מאוחדים באותה מטרה. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא. באמצע הדרך, מתמזגים מי הגשם במי הים, מתגלגלים לעבר ההרים ברעש גדול, יוצרים נחש מים מתעוות ומתעקם, שראשו בשמים וזנבו במעמקי הים, מטיל אימתו על המלחים.
כנגד הנחש המתעוות, סימן לסופו של היקום ולתחילתו של התוהו ובוהו, שעוד רגע, אם לא ייעצר ליד קו החוף, יציף בחמתו את העולם במבול חדש, רוטטת שלמת האור של אלוהים שבקעה את החושך בתחילת הבריאה, עוטפת אותה מכל עבר בחופת מגן:
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה': ה' אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. (תהילים קד:א-ב)
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא (תהילים מב:יט) כדי להחריב את היקום, יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת (שם יט:ג) כדי לשבח את מעשה בריאתו ולפאר את התחדשותו כל בוקר ובוקר.
מהדורה שהודפסה זה עתה. יוני 2015, בהוצאת ספרים נשכחים, מתוך אמזון
לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה 
בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים the word and root TEHOM is problematic. and to me there is no explanition for this word in the bible.
היי נחום
כבר התגעגעתי אליך. טוב שחזרת
ביי אורנה
הרשומות האחרונות בנושא הזוהר המואצל – המים והאור, מורחבות במאמר הנקרא "שבילי עולם, דרך הטוב" שהתפרסם לראשונה במגזין "מראה" וניתן לקרוא אותו בשלמותו בקישורית הבאה
http://www.maraah-magazine.com/show_item.asp?levelId=65944&itemId=27&katavaId=5232&itemType=0
המאמר מופיע גם באתר ניוז 1 בקישורית הבאה
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-105702-00.html
וכאן ניתן להגיע באופן נוח לכל מאמריי
http://www.news1.co.il/ShowTitles.aspx?FirstName=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%94&LastName=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9F
בכתיבת הרשומה נעזרתי בפירושים לפסוק "תהום אל תהום קורא" מתוך המקור הבא
Multilingual Bible
http://biblehub.com/multi/
תיאור הסערה לפי תומסון לקוח מהעמודים
505-506
בספרו. ניתן לקרוא אותו במלואו ולראות את איוריו בקישורית הבאה
https://books.google.co.uk/books?id=2DUHAAAAQAAJ&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false
וויליאם תומסון היה כאמור מיסיונר אמריקאי פרוטסטנטי (1806-1894) שבילה עשרים וחמש שנה באימפריה העות'מאנית. בשנת 1859 פרסם תומסון ספר רשמים המבוסס על עלייה לרגל שערך שנתיים קודם לכן לארץ הקודש, "הארץ והספר". ברוב המקומות שהוא מתאר כבר ביקר פעמים רבות לפני כן, במשך התקופה הארוכה שבה שהה באיזור. את רוב הספר כתב בשטח הפתוח, בשדות, תחת עצים, לחופי נהרות ואגמים. השיחות המתועדות בו נערכו על גב סוסים ומתחת לאהלים. תיאוריו האישיים של תומסון משמשים כהמחשות והארות לקטעי התנ"ך. הספר, מלווה באיורים רבים שנעשו בידי בנו ומיועד לקהל הרחב, הפך אכן לרב מכר באמריקה במשך ארבעים שנה מיום פרסומו.
החוקרים גילו קשר בין תהום שבתנ"ך, ובעיקר בבראשית א, ובין האל תיאמת הבבלית.
פרט לכך, אפשר לפרש תהום מלשון המייה, המיית המים
תודה חגי. לא התכוונתי לחקור כאן את המילה תהום למרות שלכשעצמו זה נושא מרתק. ואז יהיה צריך כמובן לדבר על תיאמת אלת המים הבבלית (תהום???) ובן זוגה אפסו (אפס???) ועל האונומטופיאה הם הם הם של המים ההומים-רועמים ועל הקרבה של תהום ל-תהו, תהו ובהו ועוד ועוד. ולהביא עוד ציטטות מקראיות עם אזכורים של המילה. מה שחשוב כאן זה החזרה על תהום, הזוגיות, הדואליות הזאת של תהום אחת שקוראת אל תהום שנייה ומי הן שתי התהומות האלה. ואגב בעברית המדוברת תהום היא נקבה בעוד שכאן התהום היא זכר..
אולי התהומות הן תאומות 😉
ואגב גם בתנ"ך תהום מופיעה גם בלשון נקבה: תהום רבה
תהומות-תאומות זה נפלא, מתאים לי…
תיאורים מאוד יפים. מבחינתי כל אחת מהפרשנויות מייצגת אסוציאציה ספרותית המנסה לתאר תמונה אחרת של הסערה.
תודה רבה, אלדד. חיכיתי באמת להתייחסות לתיאורי הסערה השונים. עשית את זה. כל התמונות השונות של הסערה מצטרפות אכן לתמונה אחת מורכבת, רבת רבדים אך הומוגנית.
ואוסיף עוד שבתנ"ך תיאורי הסערה נראים כמבוססים על ראייה פיזית של זעמם של איתני הטבע, כפי שגם ראה אותם מאוחר יותר המיסיונר האמריקאי ששהה באזור. על בסיס החווייה הממשית באו אחר כך התיאורים הספרותיים והפירושים התיאולוגיים שלהם.
ההתפרצויות השונות של המים בצורת גשמי זעף, שלגים, ברד, מפלים, גלים, נתפסו על ידי אנשי התקופה כגילויי כוחו של האל מרובה הפנים אך אחד ויחיד.
איזה יופי!
tante grazie!
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
קורא, לקול – ה-קו של קורא חוזר על עצמו ב-קו של לקול. קורא, לקול, המצלול ממחיש את רעש המים. ואם נוריד מקורא את ה-קו, נשמע את הרע, רע, רע…
כל משבריך, הצלע השנייה של הפסוק פותחת ב-כל, החוזר שוב על קול, לשון נופל על לשון הממחיש את גודל האסון.
איזה עושר של תוכן ואמצעים ספרותיים בפסוק אחד..