בראשית הייתה השיבולת, דהיינו, זרם מים עזים, מערבולת:
הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. (תהילים סט:ב-ג).
מחבר המזמור אינו שרוי במים רדודים, או ליד חוף, כי אם בלב ים סוער ושוצף, במקום העמוק והעכור ביותר. אם לא תבוא לו ישועה מהירה מאלוהים הכל יכול שבו הוא מאמין, מצב המצוקה חסר התקווה, המידרדר והולך, יסתיים במוות. המשורר מרגיש כמו נזרק לים התוהו הראשוני שבו הוא טובע, נשאב עוד ועוד לעבר תחתיתו הבוצנית. הוא קורא לאלוהים להושיעו כי המים באים עד למקום שבו לא יוכל עוד לנשום והינה נפשו עומדת לצאת, הוא טובע בבוץ מעמקים ואינו יכול לעמוד, זרם מים שוטף, מערבל ומושך אותו לקרקעית.
אנשים החווים זעזועים מתארים הידרדרות אל תהום שחור. זהו דימוי, ארכיטיפ, שהגיע לתת המודע הפרטי והקולקטיבי ממיתוס הבריאה הקדום, או להפך. המצב הדרמטי בו נמצאים אנשים שעולמם נהרס בן רגע מחזיר אותם אחורה, למים הרבים, לתוהו ובוהו הראשוני שלפני הבריאה שאין ממנו מוצא, בלי התערבות כמו פלאית.
השיבולת היא אין שבילים. המילה שִׁבֹּלֶת באה מהשורש ש.ב.ל שממנו גם שְׁבִיל. ש.ב.ל, כמו י.ב.ל, שורש קרוב, פירושו הראשוני הוא זָרַם, ובהרחבת משמעות, הָלַךְ. שורש זה, ש.ב.ל, מורכב ממילת השלילה בַּל (לֹא, אַל, אֵין) שבשיכול אותיות מתהפכת ל- לֵב. בַּל הוא האַיִן, התוהו. מ-בַּל נוצרה בָּלֶה כשם שמ-לֹא נוצרה לֵאֶה. הבלות והלאות נמצאות על סף האפס והאַיִן. לֵב הוא, לעומת זאת, התחלת הכול, מרכז הבריאה, אבן השתייה שממנה נמשכה, לבלבה והגיעה לידי פריחה, כל כולה:
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך (וּשְׁבִילְךָ), בְּמַיִם רַבִּים, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. (תהילים עז:כ)
פסוק זה, שברובד הראשון שלו, לפי הקונטקסט, מתייחס לקריעת ים סוף, רומז גם, ברובד עמוק, נסתר יותר, לנס הבריאה.
בים, במים הרבים, חצב הבורא דרך ושביל. זוהי התחלת היקום. מלב השיבולת הוקם שביל. איך נעשה המקום היותר סוער, היותר עוין והיותר עכור למקום היותר רגוע, היותר נוח והיותר צלול, ואיך נסלל ממנו שביל, איש לא יידע. סוף הפסוק, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ, עקבותיך נסתרים מעין אדם, רומז למסתוריותו של פלא הבריאה. אין ביכולתו של אנוש לפענח את רזיה.
אך העובדה קיימת, בלב האמונה. בלב שיבולת התוהו ובוהו חצב הבורא שביל המוביל מלב הבריאה אל שוליה.
לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה 
אני משתאה שוב מהיכולת שלך לחבר מילים להקשרים
תודה, עופרה, ואני משתאה שוב מזריזותך…
היי ארנה,
ניתוח מרתק.
מעניין אותי לשמוע ממך על תהליך הכתיבה, כיצד את מבצעת את הפרשנות של התוכן המקראי בדגש פילולוגי?לאחר שנתקלת בפסוק מתהילים האם את פונה לפרשנויות מסורתיות? או למקורות מידע אחרים, או לשילוב של השניים?
כל טוב,
אלדד
תודה רבה, אלדד.
ה בא לי מתוך מין הבזק. אפשר לקרוא לזה השראה. אחרי שתפסתי את העיקרון, שבכל מילה יש טוב ורע, מילים קופצות לי בראש ומביאות לי בעצמן רעיונות. אני משערת שיש תקשור בין המילים בפסוקים החדשים שאני רואה ובין כל המשקע שצברתי לי מאז כתיבת הספר. או תקשור עם התת מודע.
למשל את הפוסט הזה התחלתי לכתוב כבר לפני כמה שבועות ונתקעתי. ההשראה עזבה אותי אז גם אני עזבתי אותו. אתמול ההבזקים חזרו אליי והיום השלמתי את כתיבתו ביעף.
אבל נכון הוא שאני גם פונה לפרשנויות כדי לאמת את התחושות שלי. לעתים אני חושבת שהפרשנויות לא צודקות, לעתים הן מסבירות לו דברים סתומים, לעתים מחדשות לי או מסייעות לי, לא בעצם מה שהן אומרות, אלא בניווט למקומות אחרים אצלי בראש על סמך דבריהן.
אני פונה למאגר ספרות הקודש באינטרנט וכמו כן לתרגומים של התנ"ך לצרפתית ולאנגלית ולפעמים גם לאתר הניווט בתנ"ך אם גוגל מקפיץ אותי לשם או למקומות אחרים
הינה קישורים למקורות העיקריים שלי
.
http://kodesh.snunit.k12.il/i/tr/t0101.htm
http://biblehub.com/multi/
בתנ"ך הרב לשוני יש גם חלק שנקרא
Comment
ובו יש מדי פעם רעיונות מאוד מעניינים,
ושכחתי להוסיף את המילון של גזניוס שבלעדיו אני לא עושה אף צעד
קודם כול אני רצה לבדוק את המשמעות של המילה במילונו, מלומד יקר
http://www.tyndalearchive.com/tabs/Gesenius/
איזה יופי
כמה אהבתי לונה פארק כשהייתי קטנה
וגם פה זה רכבת הרים רק בין מילים
תודה, מרית. סחרורים ושעשועים עם צחוקים של ילדים, זה כיף! מוצא חן בעיניי להוליך למחוזות כאלה למרות שיש גם קטע דרמטי ברשומה
בשביל הילדה שהייתי לונה פארק היה גם דרמה
הוא היה כל מה שטוב בחיים ומנוגד לשיממון הדכאני של היומיום
כך שזה לא סותר.
רצינות בכלל לא סותרת שעשוע
אם אסור לשחק אני לא משתתפת
מעניין מאוד. אפשר להוסיף לקשר ליובלי-נחל ולשבילים גם קשר למילה הנדירה והמיוחדת מבול, מבול-נח. כמו כן, המילה שיבולת מופיעה גם במבחן שעשו בספר שופטים לבני אפרים, שהיו יכולים לומר רק סיבולת, אולי לפוסט הבא.
על הקשר לבלה ולאה לא חשבתי
מצאתי שכתבתי פעם משהו קצר על שיבולת-מבול:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0106_6.html
תודה, חגי. השורש של מבול הוא באמת י.ב.ל, בדקתי בגזניוס, והשורש נ.ב.ל קרוב אליו. מבול מתקשר בהחלט לשיבולת, במבול הכול נובל, ונבילה מתקשרת לשיבולת, במובנה הצמחי. ועל הקשר בין שיבולת-מערבולת ושיבולת-צמח יש לי כבר רעיונות .
על המבחן שיבולת-סיבולת חשבתי גם חשבתי אך לעת עתה לא מצאתי את הקשר. יש קשר ואני מקווה שהוא יבליח לי בקרוב, מה גם שכתבתי מאמר שבסופו מדובר על האירוע הזה
.http://www.e-mago.co.il/magazine/jordan-river.html
מעברות הירדן: מעברה לבריאה, מבריאה לעברה
כמו תמיד את מובילה לשבילים חדשים ועושה הקשרים מבריקים שפותחים את התודעה ויוצרים תחושת אהה
תודה רבה
משום מה דווקא הרשומה הזאת, שיבולת שביל, מעוררת עניין רב
תגובה מאבנר רמו
Interesting, yet I suggest that we will consider expanding the discussion in regard to the following:
A possible ל – רexchange error of שיבורת due to the following:
כל-משבריך וגליך, עלי עברו
“All Your waves and Your billows are gone over me” (Ps 42:8; see also: Jon 2:4; Ps 93:4).
Other possible connections to consider:
ויישן, ויחלם שנית; והנה שבע שבלים, עלות בקנה אחד–בריאות וטבות.
“And he slept and dreamed a second time: and, behold, seven ears of corn came up upon one stalk, rank and good” (Gen 41:5; see also:Gen 41:6, 7, 22, 23, 24, 26, 27; Is 17:5; Ruth 2:2).
ואען שנית, ואמר אליו: מה-שתי שבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב.
“And I answered the second time, and said to him: What are these two olive branches, which are beside the two golden spouts, that empty the golden oil out of themselves?” (Zec 4:12).
תודה רבה, אבנר. הקרבה בין השורשים שבל שבר מאוד מעניינת פה. שיבולת במובן מערבולת היא באמת משברים וגלים. במובן החיובי, השורש שבר מעורר מחשבה על שבירת התוהו ובוהו לשני חצאים, שמים וארץ. זה היה למעשה השביל הראשון.
באשר לשיבולת במובן הצמחי, יש עוד לחקור את הקשר.
את המשמעות של זרימה ונפילה כלפי מטה אפשר למצוא בעוד מילים ושורשים קרובים:
ש-ל: שובל (החלק התחתון של הבגד, הנופל לארץ), שוליים (במשמעות דומה), שפל, נשל, שלשל (חבל מחלון), כשל. ב-ל: נבל (צמח), נבלה (פגר), נפל; אולי גם בלייה והתבלות.
תודה, רוני. לרשימה אני מוסיפה את נשר שבו הלמד מתחלפת בריש.
מרית, מותר ורצוי להשתעשע
ואגב, מעניין שאנחנו כל הזמן בהיפוכים…
אלה לא סתם היפוכים אלא כאלה שמחוברים בחבל הטבור
ובכלל היפוכים וסתירות זה נפלא. זה יוצר מרחבים בלתי צפויים
מה שכתבת כאן, היפוכים המחוברים בחבל הטבור, הזכיר לי את סיפורה של רחב שהוא המחשה מקראית לאמירה הזאת, כתבתי על כך במאמר "תקוות חוט השני", הינה קישורית
http://www.e-mago.co.il/magazine-505.htm
הכי אהבתי את המטען הסודי בשיר השירים
מי היה משער
לאיזה מטען סודי בשיר השירים את מתכוונת???
זה שצץ דווקא בשוליים, בתגובה הזאת שלך
בנוגע לפסוק משיר השירים: כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה.
שפתותיה האדומות של האהובה משולות לפתח בתי העברים המרוח בדם השה. שפתיים – פתח. באותו אופן הן גם משולות לחלונה של רחב שהיה מסומן בחוט השני. לכל חלק בגוף יש מקבילה סמלית בעולם החיצוני, בטבע או בנוף האורבני.
תמיד האמנתי ובעצם ידעתי שהגוף הוא העולם (והייתי די לבד בידיעה הזאת). וזה מין אישור לא צפוי
אה, שכחתי את התגובה הזאת שמקשרת להיקרות חוט השני בשיר השירים שנמנעתי במכוון מלהיכנס אליה במאמר עצמו על רחב אבל באמת יש מקום לפירוט והעמקה
בפרק האחרון של ספרי המוקדש לשיר השירים יש עוד על הגוף המקביל לעולם מאותה נקודת מבט. זוהי אפשרות נוספת לפירוש הספר, יותר רחבה מפירוש האהבה בין ישראל לאלוהים.
תודה שהסבת את תשומת לבי לפסוק הזה משיר השירים