אינטרמצו: האם לכותב רומנים מותר הכול

 

לדמותה של גיבורת הרומן של הסופר הצרפתי אריק ריינהרט יש כפילה בחיים האמיתיים, שמרגישה נבגדת לאחר, שלדבריה, הסופר לא רק שבנה את גיבורת "אהבה ויערות" שלו על פי סיפור חייה, בלי לשנות הרבה, אלא שכלל גם קטעים שלמים מחיבור וממיילים ששלחה לו. התביעה נגד ריינהרט על הפרת פרטיות וזכויות יוצרים מחדדת את שאלת גבולות חופש היצירה.

 

אריק ריינהרט, אהבה ויערות

 אריק ריינהרט בן החמישים הוא כיום אחד מכותבי הרומנים המצליחים, הבולטים והמתוקשרים ביותר בצרפת. הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן האחרון שלו, השישי במספר, "אהבה ויערות", שיצא לאור בשנת 2014, בהוצאת הספרים היוקרתית גלימר. שש מאות רומנים התפרסמו בצרפת בתחילת העונה הספרותית של שנה זו ומביניהם זכה זה של ריינהרט לפרסים רבים, תהילה והצלחה מסחרית. "אהבה ויערות" הוא רב מכר: למעלה ממאה אלף עותקים נמכרו.

זה עתה הפכתי את הדף האחרון ב-366 עמודיו ואני עדיין מסוחררת. האם לפנינו מאדאם בובארי פוסט פוסט מודרני? הבחור מוכשר, ללא ספק, יודע לנוע בוירטואוזיות מסגנון לסגנון, מעניין לעניין. בחלק זה משפטים ארוכים, מפותלים, מליציים, מגולפים, מסולסלים ומגונדרים, כמו יצאו מנפשה של הגיבורה המעודנת והאידיאליסטית, שהקדישה את עבודת המסטר שלה לוילייה דה ליל אדם, סופר סימבוליסטי-דקדנטי מסוף המאה ה-19. בחלק אחר הם פתאום תמציתיים, ענייניים, מדוייקים וקולעניים או מחקים את הדיבור היומיומי בגלמיותו, בפוגענותו ובאלימותו. פער הסגנונות נוצר מן הסתם כדי לשקף את אי יכולתה של הגיבורה השברירית להסתגל לעולמנו ואחד דינה – להיעלם ממנו טרם זמנה. כמו אמה בובארי, שרמזים המקשרים בינה לבין גיבורת הספר הזה, מפוזרים בו למכביר.

כוח המצאה טמון גם בשם שריינהרט מכנה בו את גיבורתו הטרגית, בנדיקט אומברדן, שילוב אוקסימורוני של ברכה (המרומזת בשם הפרטי) וקללה (המרומזת בשם המשפחה). אומברדן, שם המשפחה, מהווה גם רמז, על דרך ההיפוך, לבעלה של אמה בובארי, שארל, שהניתוח הכושל שביצע בסייס איפוליט כדי לתקן את עיוות רגלו הקלוטה נשאר חרוט בהיסטוריה של הספרות. נמק פשט ברגלו של איפוליט, בעקבות הניתוח, ודן אותה לכריתה. לואי אומברדן, 1871-1956, לעומת זאת, היה אנטומיסט ומנתח פריזאי מצליח, בין היתר גם מומחה לכירורגיה אורתופדית, שנשאר כדמות נערצה בהיסטוריה של הרפואה. ואריק ריינהרט, שמעוניין מאוד מן הסתם להישאר בזיכרון כגוסטב פלובר של המאה העשרים ואחת, בונה את תהילתו, שלב אחר שלב.

אלה אכן לא התחבולות היחידות באמתחתו של הסופר השאפתן, הצמא לחירות בלתי מוגבלת של מספר יודע כול וכל יכול. באמצע הספר הוא מביא פתאום סיפור קצר של וילייה דה ליל אדם, ולקראת סופו, הוא, ריינהרט, קורא לגיבורת הסיפור של דה ליל אדם, חסרת השם במקור, בנדיקט אומברדן, שתי פעמים.

כל התחבולות, תהיינה אשר תהיינה, נועדו לשטוח פרשה מורכבת, הדנה ברצח אופי ואף יותר מכך של אישה בת 36, מוסמכת לספרות, מורה בתיכון בעיר מץ בצרפת, אם לשני ילדים, בידי בעל אכול רגשי נחיתות, משפילן ומטרידן, באופן שרק הוא, אריק ריינהרט, סופר נרקיסיסטי, ללא ספק, המביט בהשתקפותו כשהוא כותב, אבל גם משכיל ומתוחכם כשד, היה יכול לשטוח . במרוצת הרומן הקורא מגלה שאלה כבר הנישואים הלא מוצלחים השניים של הגיבורה. נישואי הבזק הראשונים היו שונים מאוד מהנוכחיים אבל לא פחות מאלפים, מהממים כמכת פטיש. אריק ריינהרט מוביל בלי הרף את הקורא למקומות שהוא לא ציפה כלל להגיע אליהם: אתר ההיכרויות מיטיק, התעלסויות מפורטות עם סוחר עתיקות נלבב אחרי שיעור בקליעה למטרה בחץ וקשת וטיול ביער, ניחוחותיה של הספרות הסימבוליסטית-פנטסטית של המאה ה-19 בצורת נובלה של אחד ממייצגיה, וילייה דה ליל אדם, המצוטטת במלואה (!) בגוף הרומן, בלי שום אתרעה, בלי לתת את מקורה (לרגע היה נדמה לי שהיא נולדה תחת עטו של אריק ריינהרט), נסיון התאבדות, בית חולים פסיכיאטרי, סרטן סופני, וזוהי אינה אלא רשימה חלקית בלבד.

הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן המדובר, אמרנו? לא, מסתבר שלא. ועל תוספת פרסום זו היה אריק ריינהרט בהחלט מוותר. כמו שמגלה מאמר בעיתון הצרפתי לֶ'קספרס מה-23 למרץ, 2015, נגד ההוצאה הוגשה תלונה המאשימה את הסופר בשני סעיפים: פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

בתחילת הרומן מתאר ריינהרט שתי פגישות עם המעריצה, בנדיקט אומברדן, שהתלהבה מכותרו הרביעי, "סינדרלה", בבית הקפה החביב עליו, קפה לה נמור, בפתח גני הפאלֶה רואייל (הארמון המלכותי) בפריז. בבית הקפה התוודתה בפניו המעריצה על בעיותיה עם בעלה. הרומן "אהבה ויערות" הוא סיפור חייה.

ברומן "אהבה ויערות" מציג מחבר הספר את עצמו בשמו האמתי, כמו שעשה ברומן קודם שלו "סינדרלה" שבו מככבים ארבעה גיבורים שאחד מהם הוא סופר הנקרא אריק ריינהרט. אלא שברומן הנוכחי הוא מצטט ממכתבים ששלחה לו המעריצה בנדיקט בעקבות ההתפעמות שעוררה בה קריאת "סינדרלה". אחרי ניתוח מעמיק של משמעות תחבולת ארבעת הגיבורים, ששלושה מהם מהווים את גלגוליו של הרביעי, סופר הנקרא אריק ריינהרט, בנדיקט אומברדן מביעה את עמדתה בנוגע לנוכחות הסופר ברומן. גם כשקראה את השם "אריק ריינהרט", כתבה, לא חשבה לרגע שזהו אדם אמתי. אריק ריינהרט, כמו שלושת גיבורי הרומן האחרים, לא היה עבורה אלא דמות בדיונית בלבד. אף לרגע לא עלה בדעתה שהסופר שאב השראה מחייו, שאריק ריינהרט הוא אריק ריינהרט. הכול בדייה וכאן טמון היופי – להמציא חיים הנראים כמציאות ולובשים צורה של ספר, חפץ ממשי שניתן לאחוז בו בידיים. מכאן והלאה, כתבה בנדיקט אומברדן לאריק ריינהרט, היא עצמה, כמו גיבורי ספרו, תמציא את חייה, יום אחרי יום. זהו המסר שלמדה מהרומן, שהגיע אליה בזמן הנכון בחייה. אחרי שסיימה את קריאת "סינדרלה" רווח לה, כמו התפייסה עם הגלגולים השונים והנוגדים באישיותה. והסופר המסוקרן הציע לקוראתו להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. אחרי תיאור שתי פגישות עם בנדיקט אומברדן, בתחילת הרומן, מתפרש בפרטי פרטים סיפור חייה עד למותה, בסופו.

לדמותה של גיבורת הרומן, זו שריינהרט קורא לה בנדיקט אומברדן, ש"המית" מסרטן בסוף הספר, נראה שיש כפילה בחיים האמיתיים, בריאה ושלמה, יבורך האל. כפילה זו שהודתה מעומק לבה לריינהרט על כתיבת "סינדרלה" המיטיב, שעליו המליץ לה מוכר בחנות ספרים, מרגישה נסערת ונבגדת לאחר פרסום "אהבה ויערות". "בנדיקט אומברדן" בשר ודם זו, המעדיפה לשמור על עילום שם, שכרה את שירותיה של עורכת דין שתובעת בשמה את הוצאת גלימר. "בנדיקט אומברדן" שבחיים האמתיים, כמו ברומן, היא מוסמכת לספרות ומורה בתיכון (ברומן – בעיר מץ, במציאות – בעיר קטנה בדרום צרפת), בתחילת שנות הארבעים שלה, קראה את הרומן הרביעי של אריק ריינהרט, "סינדרלה", שיצא בשנת 2007 והתלהבה כל כך עד שכתבה לו מייל הערצה לאתר ההוצאה. מהון להון ריינהרט הציע לה להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. הפגישה הראשונה התקיימה ב-2008 בקפה לה נמור. לאחריה התקיימו שתי פגישות נוספות, בבית קפה אחר, באזור מונמרטר, שהיו מלוות בתכתובת מיילים. מפעם לפעם ריינהרט היה מתקשר למעריצתו טלפונית כשהמוזה הייתה נוטשת אותו והיא נהגה לעודד אותו, כדבריה, ולשלוח לו מסרונים מחזקים.

המכונה "בנדיקט אומברדן" סיפרה לאריק שהתחילה לכתוב חיבור על יחסיה עם בעלה והסופר גילה במלאכה זו עניין רב עודד אותה להמשיך, להתמיד ולהביאה לכלל סיום. ליום הולדתו של אריק ריינהרט, באפריל 2009, "בנדיקט אומברדן" שלחה לו את החיבור המוגמר, בן 44 עמודים, כמתנה. החיבור, הנקרא "הרציף", מספר על בגידתה בבעלה, על נסיון התאבדות שלמרבית המזל לא הצליח, על שהותה בבית חולים פסיכיאטרי, על ההשלמה, על החזרה לחיים השגרתיים לצד בעלה וילדיה. אריק אישר את קבלת החיבור במסרון, חקר אם בעלה לא השמיד אותו, ולאחר מכן יחסיהם התרופפו עד לניתוקם.

לאחר כל האירועים הדרמטיים בחייה, שאליהם נוספה פטירתו הפתאומית של אחיה הצעיר, "בנדיקט אומברדן", לדבריה, התאוששה, חזרה למסלול חייה הרגילים וכל רצונה היה להמשיך בו. אך לפתע הסב בעלה את תשומת לבה לאתר הוצאת גלימר שבישר את יציאתו לאור הממשמשת ובאה של רומן חדש של אריק ריינהרט, "אהבה ויערות", שעלילתו כמו נלקחה מסיפור חייו של הזוג. "בנדיקט אומברדן" פנתה בבקשת הסברים לסופר עצמו אך זה הרגיע אותה באמרו שאמנם קיבל השראה מפגישותיהם בשליש הראשון של הרומן אך דמות הגיבורה בספר מבוססת על תרכובת של כמה וכמה נשים. מלבד זאת, באמנות צרופה, עסקינן, בספרות, וזהו ספרו הטוב ביותר, אמר.

לאור הסבריו של הסופר, אפשר להבין ש"בנדיקט אומברדן" התחלחלה כשנוכחה לדעת שאריק ריינהרט מקדם את ספרו בתקשורת, בטלוויזיה ובתחנות הרדיו, בסלון הספר ואף בכיתות תלמידי בתי ספר בהצהירו שכל מה שכתב ברומן – אמתי ולקוח מהחיים.

 הנקראת "בנדיקט אומברדן" סרבה לעיין בספר, אך בסופו של דבר, לאחר שבני משפחה וחברים הסבו גם הם את תשומת לבה לדמיון הבולט בינה לבין גיבורת הרומן, פצחה בקריאתו, הגיעה עד למקום שבו מצאה את עצמה "מתה מסרטן" ואז הזדעזעה קשות והחליטה לתבוע את הסופר למשפט.

לטענת "בנדיקט אומברדן", ריינהרט חשף אותה ואת בעלה ללא ידיעתה וללא הסכמתה והציגם באופן מבזה ומשפיל תוך שהשתמש בוידוייה הארוכים בפניו בפגישותיהם בבתי הקפה בפריז (בפגישה הראשונה דיבר בעיקר ריינהרט על עצמו וייסורי כתיבתו, בפגישה השנייה דיברה בעיקר "בנדיקט אומברדן" וזאת במשך ארבע שעות תמימות). בנוסף, ציטט ריינהרט לתוך ספרו, ככתבם וכלשונם, קטעים שלמים הן מחיבורה "הרציף" והן מהמיילים הארוכים ששיגרה לו – פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

אריק ריינהרט כופר באשמה מכול וכול ומתחפר בהדרת כבודו, שומר בינתיים על זכות שתיקה, אך כשיגיע הזמן, יגן על עצמו בבית המשפט. הבחור מוכשר, אמרנו, אך האם שמר על אמות מוסר לא כתובות בנכסו לעצמו, כערפד, את מה שנמסר לו, ביודעו שבת שיחו השברירית איננה מעוניינת להיחשף? אם יתבררו הדברים הנטענים נגדו כאמת, האם לא עט על טרפו כשני בעליה של הקרבן התמים? הרי שבערמומיות של נחש נראה שדחף את "בנדיקט אומברדן" להשלים את חיבורה "הרציף" ולשלוח לו אותו, כפרי בשל. אך האם אין זו זכותו? מה בעניין חירות הביטוי של כותב הרומנים העלולה להירמס בעקבות תלונות כגון אלה? שלא לדבר גם על תופעת ההטרדה ההרסנית שהספר מתעד וחוקר בפירוט ודיוק רב ועשוי לפיכך לחדד את המודעות אליה ולשמש כעזר למטפלים.

דילמה סבוכה שבית המשפט הצרפתי ייאלץ להכריע בה בקרוב.

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על אינטרמצו: האם לכותב רומנים מותר הכול

  1. liebermanorna הגיב:

    http://www.lexpress.fr/culture/livre/eric-reinhardt-mis-en-cause-pour-atteinte-a-la-vie-privee-et-contrefacon_1664155.html

    קישורית למאמר בעיתון הצרפתי שגילה לראשונה את התביעה המשפטית בעניין הרומן

    • liebermanorna הגיב:

      ח"ח על הרשימה, המציגה גם דילמות המוגשות לפתחו של ביהמ"ש; גניבה ספרותית וסוג של הפרת חיסיון, גם אם לא ממש רפואי, וודאי שאישי ומן הסוג המשברי. גניבה קניינית או ספרותית, זו בעייה שהפכה למגיפה, אשר גדולי ההוגים ומתקני העולם ניגפים בפניה, כפרופ' אאא ו-בבב, בהבאת פיסקאות שלמות של ניירות עמדה שכתבתי ושיגרתי ל-אאא, ללא קרדיט. (…).

      כנ"ל הרעיון העומד בבסיס ’שיחות עם קאפו’ (קרי מפגשים סוריאליסטיים ו’שיחות’ עם מתים) זכה למימוש אצל שלושת הסופרים הקאנוניים של ישראל, מאז שיצא לאור, כמו מבול. לא נורא, את נורמות רמת המוסר המתדרדרות לא נוכל להרים, אך לשאוב עידוד וחיזוק מצדקת הקונספט דווקא אפשר ואפילו צריך.
      גיטשבע’ס
      איציק סיבוש

  2. liebermanorna הגיב:

    תודה, איציק.

    גניבות ספרותיות הן נושא מרתק. מומחים לעניין כתבו וכותבים ספרות מקצועית בנידון המסבירה שגנבים סדרתיים נגועים במין פתולוגיה שבבסיסה צורך עז ומתמיד להכרה מצד החברה. הצורך הבלתי נשלט הזה דוחף אותם להעתיק עוד ועוד ולייחס לעצמם את הדברים. דוגמה לתופעה זו מצויה במקרה של הרב לשעבר של צרפת, ז'יל ברנהיים, שנאלץ להתפטר בגלל פלגיאטים חוזרים ונשנים (לא הייתה ברירה אלא לבקש ממנו להתפטר למרות שבתחומים רבים הוא תרם הרבה ובאישיותו צדדים רבים חיוביים ביותר).

    ידוע גם המקרה של הסופרת נעמי רגן אך אינני מכירה אותו מספיק ואינני יודעת לאיזו קטגוריה היא שייכת

    במקרה שדנתי בו בפוסט הזה אינני סבורה שמדובר בתופעה זו. הסופר הצרפתי הזה, שכל חייו סובבים סביב הספרים שהוא כותב ומפרסם וכמו כן סביב הקבלה שעורך להם הציבור, חיפש נושא לספר חדש וחשש מאוד שלא יוכל לכתוב ספר טוב יותר משני ספריו הקודמים שזכו להצלחה פתאומית. ספריו הראשונים לא עשו הרבה רעש ואחרי שסוף סוף זכה להצלחה, חשש מאוד לאבד את היוקרה. זוהי הסיבה לדעתי שהוא השליך הצידה אמות מוסר לא כתובות. וקרוב לוודאי שיהיה בקרוב בצרפת תקדים משפטי בנידון.

    בישראל כבר יש, בכל הנוגע להפרת פרטיות, מכל פנים, והינה קישורית למאמר מאוד מעניין מאת יהודה יפרח,
    "רומן גנוז: פירט יחסים אינטימיים בספר ושילם על כך במציאות",
    http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/580/805.html

    • liebermanorna הגיב:

      ובאשר לרעיון שיחות עם המתים, המחבר משוחח עם מת, או המחבר מפגיש בין כמה מתים לשיחה, עשית באמצעי הזה שימוש מסעיר ביצירתך
      שיחות עם קאפו
      שאפשר לקרוא אותה על הרשת.
      אך מכיוון שהאמצעי הזה קיים מימים ימימה, לא מחויב המציאות הוא, שהסופרים הקאנוניים שהשתמשו בעת האחרונה באמצעי הזה בספריהם, הושפעו מיצירתך. מכל פנים לא בגניבה ספרותית מדובר כאן, כי אם בשימוש באמצעי ספרותי ידוע.

      • Itzik Sivosh הגיב:

        כמובן, ארנה, ולא בכדי קראתי לטקסט 'שיחות עם קאפו' גם בשם חלופי: 'האודיסיאה של ז'אק בלום', שם המכוון ליצירות אחרות, ובראשן 'האודיסיאה' ההומרית, בה מתקיימים גם מפגשים עם יקירים מתים ועמיתים שנהרגו ואבדו. יתר על כן, לדעתי כל המפגשים (בין אם ארוטיים הרסניים) באודיסיאה הם בחזקת הזיות-חלומות-סיוטים של גבר החווה הליך טראומטי לאחר הלחימה הקשה והאובדן. כתבתי ופירטתי זאת במאמר, שאין טעם להרחיב בו את הדיבור כי אין זה בחזקת הנושא כאן.
        פרשנות פוסט-טראומטית שכזו, המאפיינת את הטקסט שלי, מהווה חדשנות, וזאת עם כל הצניעות והזהירות הנדרשת. לא כתבתי לך במייל האישי, אך למרות חיפושי, לא נמצאה תיזה שכזו, בין ברמה פרשנית, יצירתית או אחרת של האודיסיאה כפוסט-טראומה הזוייה. הייתי מצפה לרעיונות שכאלה באנגליה, אשר החלה להתמודד עם תופעה זו כבר במלחמת העולם הראשונה וגם הייתה מחוברת הטב לספרות היוונית העתיקה, אך לא מצאתי. אפשר אולי שקיימת בספרות הצרפתית, אך מפאת חוסר שליטתי בשפה היא מסוגרת בפני. אולי את, ד"ר ליברמן, תרימי את הכפפה ותערכי 'סקר' ראשוני וזריז בנדון.
        בעוד השפעה רעיונית כזו או אחרת מקובלת באמנות ('התכתבות' הינה כיום המילה העדכנית לכך), עדיין, בגין 'פורמאט', כדוגמת הסדרה 'בטיפול', שילמו כסף בעת רכישה (למרות שינויי תכנים – לוקאליזציה), גם אם שיחות מטופל עם הפסיכיאטר המטפל (בסדרה זו) הם בחזקת הפעילות הבנאלית והצפויה ביותר.
        מבלי להיכנס יתר על המידה להיבטים לגאליים, גם אם במשפט הפלילי נדרשת הוכחת 'כוונה פלילית' (בעת תשלום שוחד, לדוגמה, או רצח, שלא נדע), אזי בתביעת הפרת 'זכויות יוצרים' או 'קניין רוחני' אין נדרשת הוכחת כוונות, ומסתפקים בהשוואת היצירות.
        אם עסקינן בהעתקת טקסטים (מייל, פקס וכיוצ"ב), כי אז ההשוואה פשוטה וההוכחה קלה, ואם אכן זה המצב בסיפור הנדון (והסופר העתיק טקסטים שהאישה שיגרה), כי אז עורך דין ממולח מטעמה צריך לטעון טענה פשוטה: 'מרשתי בדתה את כל הסיפור מליבה, וניסתה אותו על סופר ידוע. הוא אכן 'בלע את הפיתיון' וביסס עליו רב מכר, מכאן הינה שותפה מלאה, אולי עיקרית, ליצירתו זו!'…

  3. liebermanorna הגיב:

    I read your new blog which appears as "Melechet Makhshevet" and show your mastery of the Hebrew language. For unexplained reason I lost the interest in reading fiction, and all my reading now is of non-fiction literature.
    אבנר רמו

    • liebermanorna הגיב:

      תודה, אבנר. בגיל מסוים אובד העניין ברומן הרומנטי. גם אני צורכת הרבה ספרי עיון. אבל יש עדיין רומנים חזקים ביותר, כמו הרומן הזה של אריק ריינהרט. זהו רומן חזק ביותר על אישה שנשחקת בידי גברים, מנגנון ההרס העצמי מתואר בכשרון רב. קראתי די הרבה רומנים בזמן האחרון שלא הגיעו לקרסולי הרומן הזה,

  4. liebermanorna הגיב:

    תודה איציק. לא ידוע לי על פירוש דומה לשלך בספרות הצרפתית או על יצירה דומה לשלך. ובאשר לפרשת הסופרים, האם הם באמת ניזונו מיצירתך, האם הם קראו אותה, אין לדעת. ולא בטוחה שההשוואה לרכישת תכנית טלוויזיה היא רלוונטית כאן, אבל איני מומחית.
    ובאשר לעניין שדנתי בו ברשומה הזאת, דומה שהאסטרטגיה שנוקטת בה עורכת הדין של התובעת היא שונה מזו שהצעת. היא טוענת שמרשתה סיפרה לסופר את סיפור חייה האמיתי. ואם אכן הבחורה שהתה בבית חולים פסיכיאטרי אחרי נסיון התאבדות, יהיה קל מאוד להוכיח את אמיתות דבריה וזוהי דרך נכונה לטפל בעניין הכאוב הזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s