רשומה מס' 29: עֲרָבוֹת/אֲרֻבּוֹת

על אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם

סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת (תהילים סח:ה), פירושו, כפי שראינו ברשומה הקודמת, שירו שירי תהילה לָרֹכֵב בָּעֲנָנִים. עֲרָבוֹת הן עֲנָנִים. עֲרָבוֹת או אֲרֻבּוֹת. גם אֲרֻבּוֹת, מילה נרדפת ל-עֲרָבוֹת, הן עֲנָנִים. עֲרָבוֹת/אֲרֻבּוֹת/עֲנָנִים.

היקרויותיה הידועות ביותר של המילה אֲרֻבּוֹת היא בהקשר המבול, בתחילתו ובסופו:

נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. (בראשית ז:יא).

וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. (שם ח:ב)

המשמעות היסודית של הביטוי אֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם הוא עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם. בתחילת המבול ענני השמים נבקעים. בקע הוא הפכו של קבע. בסופו של המבול, ענני השמים נסכרים, נקבעים מחדש. הענן הוא סכר שתפקידו לעצור ולווסת את המים שהוא אוצר בתוכו. מכאן הקשר בין אצר ל-עצר. שלא בזמן מבול, אין העננים נבקעים בבת אחת, ככתוב בספר איוב:

צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם. (איוב כו:ח)

הבורא צורר, קושר את המים בעננים, כך שאין הם נבקעים תחת כובדם. מי הגשמים אצורים בעננים ונשפכים מהם טיפות טיפות ולא בבת אחת, כמו בזמן מבול. זהו אחד מפלאי הבריאה שממנו מתרשם איוב, מאגרי המים המעופפים, עננים קלים מלאי מים כבדים, התלויים באוויר, מעל האדמה, אינם נקרעים, אינם נשברים ואינם נופלים. אין המים בוקעים מהם, פורצים בבת אחת, אלא בזרימה הנכונה, כרצון הבורא.

העננים, העבים, הנקראים גם אֲרֻבּוֹת, נראו לקדמונים כמו מעטפות בד דקות, יריעות, שְׂלָמוֹת, שְׂמָלוֹת, הצוררות, אוצרות בתוכן את המים:

מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? (משלי ל:ד)

ראיית מי השמים האצורים בשקי בד – עננים ועבים מתלווה לראיית הים העטוף וכלוא בלבוש ובחיתולים – עננים וערפל:

בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ. וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר: עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. (איוב לח:ט-יא)

הים אצור ועצור בסורגי בד, השמים לו גבול. רצועות הסדין הכולאות את המים למעלה ואת הים למטה (ומכאן הקשר בין סדין ל-סד) מהוות סורגים חיוביים, מעצורים הכרחיים בפני כוחות פראיים, הרסניים ושליליים. זעף המים מסמל, לכל אורך המקרא, את היצרים הרעים והבלתי מרוסנים כמו גם את זעם אלוהים המעניש את פורעי החוק.

סורגי האריג הכולא את המים בתוך אֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם (=הָעֲנָנִים) הם חוטי השתי והערב. המים יורדים, אם כן, מהאֲרֻבּוֹת, בשעת גשם ברכה, כמו מנפה, מכברה, ממסננת. על ראיית העֲנָנִים /העֲרָבוֹת/האֲרֻבּוֹת כמעשה סבכה/אריגה/מרשתת מעיד השורש ארב שממנו אֲרֻבָּה (=עָנָן). ארב (בשיכול אותיות – ברא), הוא שורש שמשמעותו היסודית והלא מוכרת היא – ארג. ארב-ארג, שני שרשים נרדפים, המחלקים ביניהם גרעין משותף, אר, ואותיות סופיות, בית וגימל, הקרובות זו לזו משום סמיכותן בסדר האלפביתי. המילה אֲרֻבָּה, מ-ארב, משמעותה הראשונית היא מארג, מעשה סבכה, סורגים האחוזים, סרוגים, ארוגים זה בזה, חוטי אורך (שתי) מצטלבים בחוטי רוחב (ערב).

אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, במקביל ל-עַרְבוֹת השמים (נושא הרשומה הקודמת), הם עַנְנֵי הגשם שנתפסו על ידי הקדמונים כסגורים, כלואים, סכורים בסבכה (סכר/סבך). בזמן רגיל נמצאים סורגיהם נעולים או פתוחים באופן מבוקר כדי לאפשר זרימה מווסתת של הגשם בצורת טיפות. בשעת מבול נמצאים סורגיהם בקועים ופרוצים והגשם ניתך ללא הגבלה.

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על רשומה מס' 29: עֲרָבוֹת/אֲרֻבּוֹת

  1. nuritnn10 הגיב:

    מדהים. כל כך פותח את המחשבה. הקשר בין המילים, בין השורש שלהם, בין המשמעות הדומה וההפוכה שלהם, נותן ראיה כל כך עמוקה ורחבה כאחד, ומביא אותי להבנה חדשה לגמרי של הטקס. מחכה בקוצר רוח לקרא את הרשומות שלך ולחדור לכוונת המסרים שמאחורי הטקסט הפשוט כביכול. את ממש מפענחת קודים שאינם גלויים ומובנים בקריאה רגילה

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה מקרב לב. למעשה התחלתי לכתוב רשומה על הבריאה כאריגה, ערב ארג ארב ברא, ואז הבנתי בהארה פתאומית ש-ערבות השמים זהות ל-ארובות השמים ואז עברתי לפיתוח נושא העננים, כלים לא נשברים או כן נשברים.
      כך שרשומה חדשה על הבריאה כמעשה מארג, מעשה סבכה/שבכה, תבוא בהקדם..

  2. nuritnn10 הגיב:

    מחכה בקוצר רוח

  3. יפה מאד.
    איך הארובות-עננים נהיו לארובות עשן?

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה, מרית. ארובות השמים הן עננים, כאמור, ובצמצום משמעות, פתחי העננים, חלונות בעננים. ארובת עשן היא חלון בתקרת בית, העשוי סבכה (ולא זכוכית), שממנו יוצא העשן.

  4. הגיוני…
    האמת שבגלל השריטה החזותית שלי שגורמת לי לראות מילים, כבר כששאלתי ראיתי את הקרבה המשפחתית בין עשן לענן (הם אפילו מתחרזים) במרקם, בצבע, בריחוף השמיימי.
    למה הכל פה מיושר לשמאל? אני מרגישה שהאף שלי תקוע בקיר.

    • liebermanorna הגיב:

      ההיקרות של המילה אֲרֻבָּה מקרבת אכן בין עשן ל-ענן, בדיוק מאותן סיבות שהזכרת
      לָכֵן, יִהְיוּ [החוטאים] כַּעֲנַן בֹּקֶר, וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ, כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה. הושע יג:ג

      באשר ליישור לשמאל, הצלחתי ליישר את טקסט הרשומה עצמו לימין, על ידי השחרתו והזזתו בעזרת האיקון למעלה. אבל לא הצלחתי לעשות את זה עם התגובות. הצלחה חלקית, בכל זאת.

      • liebermanorna הגיב:

        הארובה מופיעה אם כן כענן/עב,
        כארובת עשן – העשן היוצא מפתח הארובה דומה לענן,
        וכארובת יונים, שובך (שובך/שבכה, בית קטן שפתחיו עשויים שבכה):
        מִי אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם (ישעיהו ס:ח)
        להקת היונים הנכנסות לשובך דומה לענן או לעשן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s