רשומה מס' 22: בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

 

שם העיר תפסח נקרא פעמיים במקרא. בפעם הראשונה מופיעה העיר כסמל לשגשוג ושלום וממחישה את נצחון ערכי הבריאה על התוהו  –  שלמה הרחיב את תחומי ממלכתו השלווה מתפסח ועד עזה:

 

כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו, מִסָּבִיב. וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע, כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה. (מלכים א, ה:ד-ה)

 

בפעם השנייה, להפך, מופיעה העיר כסמל לחורבן וכהמחשה קיצונית במיוחד להשתלטות תאוות רצח וענישה – מנחם בן גדי הרס את תפסח וסביבותיה, הרג את כל תושביה וביקע את בטן כל נשותיה ההרות כנקמה על כך שהעיר לא פתחה לו את שעריה

 

אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ, מִתִּרְצָה, כִּי לֹא פָתַח, וַיַּךְ, אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ.  (מלכים ב, טו:טז)

 

בפסוק המוקדש לשלמה, המושל מתפסח, על גדות הפרת, ועד עזה, לחוף הים התיכון, מצטיירת דמותו כחופפת לזו של המלך האידיאלי המשיחי, המשורטט בחלקו השני של מזמור פט:  

 

וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ.הוּא יִקְרָאֵנִי: אָבִי אָתָּה, אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי. אַף אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ, עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ. (תהילים פט:כו-כח)

 

מהצלבת שני הפסוקים המצוטטים לעיל, מצטייר דימוי של שלמה המלך אשר ימינו אוחזת בנהר הפרת ויובליו ושמאלו אוחזת בים התיכון, דימוי דומה לזה של האל הבורא שימינו מעמידה את המים מעל לרקיע – את השמים ושמאלו מקבעת את המים שמתחת לו – את הארץ:

 

אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו. (ישעיהו מח:יג)

 

תפסח ועזה, צפון ודרום, מסמלות שמים וארץ, מעלה ומטה. דימוי ידי המלך, בכורו של אלוהים, המרחיבות את שלטונו המבורך, המביאות שלום וביטחון, מעתיק את דימוי ידי האל הבורא הקובעות שמים וארץ.

שלמה הלך בדרכי האל וחיקה אותו וכך זכה בתקופת שיא שטפח מתקופת המשיח התגלה בה. זו המסקנה שניתן להסיק מהשבח הסמוי שמשבח מזמור פט את שלמה. שלמה מוצג כמלך אשר הרחיק את הטומאה והרחיב את תחומי הקדושה, מירושלים והלאה, עד גבולות ממלכתו.

 

הופעת שם העיר תפסח בפסוק המוקדש למעללי מנחם בן גדי, על רקע תהליך התפררותה של ממלכת ישראל לפני כיבושה ביד אשור, משמשת להנגדת דמותו לזו של שלמה. שני המלכים הלכו בכיוונים הפוכים. מעשיו של מנחם מנוגדים בתכלית הניגוד למסר הבריאה שעניינה מעבר מאכזריות ורוע לחסד וטוב:

 

אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ, מִתִּרְצָה, כִּי לֹא פָתַח, וַיַּךְ, אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ.  (מלכים ב, טו:טז)

 

אזכור שני זה של העיר תפסח מופיע בקונטקסט המעורער של סוף מלכות אפרים. בין מלכי ישראל האחרונים, כמסופר בפרק טו במלכים ב', נמצא זכריה בן ירבעם אשר מולך שישה חודשים. שלום בן יביש קושר עליו קשר, רוצח אותו קבל עם ועולה לשלטון במקומו. שלום בן יביש מולך רק חודש אחד וגם הוא נרצח על ידי מנחם בן גדי התופס את מקומו. פסוק טז מוסר מידע על ביצוע מעשה אכזריות קשה ביותר בידי מנחם בן גדי אשר צר על תפסח וכובש אותה, וכעונש על שלא פתחה לו שעריה ונכנעה לו, ולמען יראו וייראו כל אלה שחשבו לא לציית לו ולא לקבלו כמלך, הורס אותה ואת סביבותיה – כל האיזור בינה לבין תרצה,  הורג את כל אוכלוסייתה ומרטש את בטן נשותיה ההרות

האם הכוונה בפסוק זה היא לאותה תפסח על נהר הפרת המופיעה בפסוק על שלמה? הדעות חלוקות. נאמץ עתה את הדעה שהכוונה איננה לתפסח רחוקה זו בקצה ממלכתו של שלמה אלא לתפסח אחרת, עיר שכנה לעיר תרצה. יש הקוראים אף תפסח כ-תפוח, עיר באיזור, בגבול אפרים ומנשה (יהושוע יז:ז-ח). תפסח המוזכרת ביחס למלכות שלמה היא, אם כן, העיר הארמית בקצה ממלכתו בעוד שתפסח שנהרסה ושתושביה נרצחו בידי מנחם בן גדי היא עיר ישראלית הסמוכה לבירה שומרון. השימוש באותו שם, תפסח, מבליט את הניגוד בין תקופת שלמה לתקופת מנחם בן גדי. תפסח לתפסח כטוב לרע, כבריאה לתוהו. תפסח, עיר זרה, גבולית, חייה בשלווה כמו עיר עברית במרכז בעוד שתפסח, עיר ישראלית, במרכז, משמשת זירה למעשים מחרידים בין אחים, המאפיינים ממלכות אליליות, והנמצאים בניגוד מוחלט לערכי ישראל.

המקרא מוסר לנו שמנהג ביקוע הנשים ההרות בערים כבושות היה נהוג בקרב מלכי ארם, עמון ואשור (מלכים ב, ח:יב; עמוס א:יג; הושע יד:א) אך מנחם בן גדי הוא המלך העברי היחיד שלו מיוחס המעשה הנורא. בעוד ששלמה המלך בתקופת שיאו מתעלה ומידמה לאל הבורא ושתי ערי המנהל בקצות ממלכתו, תפסח ועזה, מתעלות ומידמות לערי ממלכתו הראשיות, מנחם בן גדי יורד לדרגת אכזריותם של העמים האליליים ומתנהג באכזריות, כזר, לערים  ישראליות  (תרצה שימשה, כידוע, כבירת ישראל החל מירבעם בן נבט עד שעמרי החליפה בשומרון).

תפסח הרחוקה מול עזה כסמל הבריאה והגאולה, תפסח הקרובה ליד תרצה כמבשרת התוהו והגלות, העומדים על הסף, אותו שם מגלם דבר והיפוכו, שלמות בטחונית ורוחנית לעומת הידרדרות מוסרית, העומדת להסתיים בחורבן ממשי. השימוש באותו שם אינו מקרי מן הסתם ומיועד לרמוז לקורא שבסיועו של שלמה, בנו הבכור של האל, הזרים התעלו לדרגת ישראל בעוד שתחת מגעו של מנחם, מלך משחית, איזו אירוניה עגומה טמונה בשמו, ירדו ישראל לדרגת הזרים.

זיהום פשה במי הישועה הצלולים שהינה הם עתה מגואלים בדם, תפוחים וצבים מחמה וגאווה. הכתובים מביאים כידוע הסבר היסטוריוסופי לחורבן שנגרם לפיו עקב הטמעת ערכי האלילות – עשיית הרע בעיני ה'. נפילת שומרון בידי מלך אשור תתרחש עוד מעט והנגדת דמותו של מנחם לדמותו של שלמה באמצעות שני הפסוקים בהם מופיע שם העיר תפסח מחזקת ומבליטה את הוקעת ההידרדרות המוסרית שהחלה, לפי ספר מלכים, בסוף ימי שלמה (מלכים א, יא). שלמותה המדינית של ממלכת שלמה שהשתרעה מתפסח ועד עזה הלכה ונפגמה, הלכה וננגסה, עקב חיקוי מנהגי העמים הזרים שאחד מביטויו היותר מזעזעים הוא פשע ביקוע ההרות בין תפסח לתרצה.

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על רשומה מס' 22: בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

  1. hagai hoffer הגיב:

    מאמר ברור ומעניין, יופי
    אולי אוכל רק להוסיף שיתכן שקיימת כאן השוואה נוספת: אלוהים בקע את המים, בבריאה, במבול, ביציאת מצרים, ואילו מנחם, באקט אכזרי ונורא, בקע את ההרות, בעלות מי השפיר, אולי זו השוואה על דרך הניגוד

    • liebermanorna הגיב:

      תודה, חגי. ההערה שלך מאוד הפעימה אותי. גם אני חשבתי על זה אך משום מה לא הכנסתי את הרעיון לרשומה. ואתה ביטאת אותו כל כך יפה. אין לי שום ספק שזאת השוואה על דרך הניגוד. בטן ההרה היא עולם מלא, בריאה. רעיון לרשומה נוספת..

  2. Nurit Nitzan הגיב:

    הקשר שאת עושה בין תפסח במלכים א ותפסח במלכים ב הוא דוגמה אופיינית וברורה לאופן בו את חושפת את הקוד הלשוני של השפה העברית בתנ"ך. את מראה שוב כיצד מחברי הספרים התכתבו אלה עם אלה באמצעות אותו קוד המונח בתשתית השפה כשסיפור הבריאה הוא הבסיס לדרכם הרעיונית. חוט השני הזה שאת עוקבת אחריו ומסבירה אותו זורק אור חדש על הבנת המקרא ומעניק לקוראים חווייה רגשית ואינטלקטואלית מיוחדת במינה

  3. .מעניינת מאוד ההשוואה שעשית כאן, והמסקנה המוסרית הנגזרת ממנה.

  4. Avner Ramu הגיב:

    Interesing. I would like to add that in the Book of Kings we read:
    אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה – “Then Menahem smote Tiphsah, and all that were therein, and the borders thereof, from Tirzah” (2 Ki 15:16).
    However, the Greek translator wrote instead of Tiphsah: “Thersa” and this appears as an intentional correction of the Hebrew תפסח – “Tiphsah.” It should also be noted that when this place is mention once more in the Hebrew version of the Book of Kings as:
    כי-הוא רדה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה–בכל-מלכי עבר הנהר; ושלום היה לו מכל-עבריו–מסביב.
    “For he had dominion over all the [region on this] side the River, from Tiphsah even to Gaza, over all the kings on [this] side the River; and he had peace on all sides round about him” (1 Ki 5:4). The Greeks omitted the undermatked section from their translation. Therefore, there is no mention of תפסח – “Tiphsah” in the Greek version of the Bible.

  5. חולשתי רבה מכדי להגיב מיד אחר קבלת המאמר ואני מתנצל ומבקש את סליחתך
    אינני יודע היכן היתה תפסח. אם אתתייחס לפסוקים המצוטטים כאן "מתפסח עד עזה
    הרי ניתן להניח שתפסח נמצאת במרכז הארץ, בקרבת שכם.
    משכם יוצא נחל שופע מים ויורד אל הירדן. .שמו הערבי של הנחל הוא ואדי פראה ואילו דמו העברי הוא נחל תרצה.
    "מענין מאוד
    איני מחפש סמליות אלילית במעשה הביקוע של נשים הרות. הייתי מעדיף שזה לא היה מתרחש כחח וכחח.מאחר שהזכרת את נהר הפרת כגבול ממלכת שלמה עלי להעיר שהעיר הגדולה נינוה היתה פעם על גדות הפרת.
    על חורבנה של נינוה נכתב ספר נחום שהוא אחד מספרי התנ"ך הקשים ביותר להבנה

  6. liebermanorna הגיב:

    http://www.e-mago.co.il/magazine/thapsacus-solomon.html

    הבאתי פה קישורית למאמר מעניין של גדעון צור הנקרא "איה תפסח – בין דמיון למציאות או ממלכת שלמה המלך, בראי המקרא". אני לא מסכימה עם הקביעה שלו שתפסח אינה על הפרת. אני טוענת שהכוונה לשתי הערים, תפסח על הפרת ותפסח ליד עזה, כמו שאני טוענת שהכוונה בהרבה מקומות היא גם לפרת וגם לירדן בעת ובעונה אחת, כמו שהרבה פסוקים מתייחסים גם לבקיעת המים בבריאה וגם לבקיעת ים סוף וגם לבקיעת הירדן. הפסוקים במקרא משחקים פעמים רבות על מספר משמעויות. ראו הערותיי למאמר הנ"ל וראו גם תגובתו של גיורא. אני חייבת לציין, עם כל הצניעות, שכיף לי נורא לקרוא משפט כמו "ד"ר ליברמן מאפשרת לקוראיה הנאה שלמה ומרתקת". בני אדם זקוקים למחמאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s