רשומה מס' 21: דו משמעותו הניגודית של הפועל פָּסַח

  •  

    בעברית מדוברת משתמשים בפועל פָּסַח במשמעות של עָבַר לְיַד בְּלִי שֶׁנִּכְנַס, נִמְנַע מִלִּנְגֹּעַ, דִּלֵּג עַל, הִתְעַלֵּם.במשמעות זו נהוג להבין פועל זה, פָּסַח, החוזר שלוש פעמים בפרק יב בספר שמות:

     

    וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת  עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות יב:יג)

     

    וְעָבַר יְהוָה  לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (שם שם:כג)

    וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת  לָכֶם?  וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. (שם שם:כז)

    אך למשמעות זו של הפועל,  לֹא עָבַר, מצטרפת משמעות ניגודית, עָבַר גַּם עָבַר. הוכחה לכך נמצאת בשם העיר תִּפְסַחשפירושו הוא מַעֲבָר, וליתר דיוק, מַעֲבָר בְּמַיִם. תפסח הייתה בימי המקרא עיר גדולה, מבוצרת ועשירה, על גדתו המערבית של נהר הפרת (סמוך לחאלב בסוריה של ימינו ויש המזהים אותה עם תָּפְּסוּהוּ הבבלית, ליד כרכמיש), שהייתה ממוקמת על דרך מסחרית חשובה שקישרה בין מזרח למערב. ּבמקום זה, הודות לעיקול של נהר הפרת, פנייה מדרום למזרח, היה מעבר של מים רדודים אשר אפשרו חצייה רגלית של הנהר. למעבר ליד תפסח, תַּפְסַכּוּס בלעז,  הייתה חשיבות אסטרטגית גדולה בעת העתיקה וצבאות רבים חצו אותו כדי לפלוש למסופוטמיה. החציות הידועות ביותר הן זו של כורש מלך פרס וזו של אלכסנדר מוקדון. על חייליו של כורש נאמר שהם חצו את הנהר כשהמים מגיעים להם עד החזה. צבאו של אלכסנדר חצה את הנהר על גשר שכבר היה שם, לפי גרסה אחת, או שנבנה באופן מיוחד, לפי גרסה אחרת.

    תפסח על גדות הפרת נזכרת במקרא כעיר גבול בקצה הצפוני של ממלכת שלמה:

    כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו, מִסָּבִיב. וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע, כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה. (מלכים א, ה:ד-ה)

    לפי הפירוש הרווח ביותר לביטוי זה, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, שלמה משל מתפסח בצפון עד עזה בדרום, מקצה אל קצה. תפסח היא קצה, תפסח היא גם אמצע. העובר-חוצה-צולח-פוסח את הנהר, מעבר אחד לעבר שני, הריהו חותך אותו באמצעו, פוסח-פוסע, מסף אל סף. המעבר בתפסח, כמו מעבר יבוק, כמו מעבר מכמש, כמו כל המעברים הנזכרים בתנ"ך, ימיים, במקורם, ויבשתיים, בהרחבת משמעות, הוא בעל משמעות סמלית חשובה ועיקרית מאין כמוה. בתפסח היו המים רדודים, נמוכים, מֵי אָפְסָיִם (יחזקאל מז:ג, מים המגיעים עד לקרסוליים). מאפס לפס ובהדרגה לשביל רחב יותר, לנתיב, לכביש, לצומת דרכים שאותו מסמלות ערים החבות את שגשוגן הכלכלי למיקומן האסטרגי. רדודה, נמוכה, הייתה נקודת האמצע, בתווך, בתוך התוהו ובוהו, שהושטחה ביד הבורא כאשר בא לבצע את המעבר מתוהו לבריאה. אבן השתייה, בין שמים לארץ, טבור היקום, היא המקום, בלב התהום, בו נגעה יד הבורא בראשונה, כאשר רקעה ורדדה, הידקה וצררה, פחסה ופחתה (פסח/פחס/פחת) את גלי הים הגאים. הגאות-גאווה הונמכה-הושפלה וכך אופשר כינון העולם ושגשוגו, החל מלב הטומאה בו הגיעה גבהות-עזות המים לשיאם שהפך ללב הקדושה בו נצררו בצרור החיים. כך נאמר לא והוגבל שלטון ממלכת התוהו והאפס (אפס/פסח), כך נאמר כן ונפתח חסד הבריאה (פסח/פתח).

    אז, שם, וגם עתה, כאן. מעבר המים הרדודים מסמל לא רק את מקום התחלת הבריאה החד פעמי, בזמן ההוא, בבראשית, שם, אלא גם את החזרה הבלתי פוסקת של הצליחה-פסיחה-פסיעה, בזמן הזה, עתה, פה, במשך חייו של אדם הן כפרט והן כחלק מכלל. בלילה שלפני היציאה ממצרים, בימים ההם, הסתגרו העברים בבתיהם:

    וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח, וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.  וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל ַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (שמות יב:כא-כג)

     

    בתי העברים הסגורים בלילה, אטומים לכניסת המלאך המשחית, יצרו איים של קדושה בלב הטומאה מסביב, כשכל בית ובית משכפל את אי הקדושה הראשון בלב ים הטומאה הקמאי, נקודות טוהר מהן יצאו יוצאי מצרים בדרכם לצליחת ים סוף, עוד מעבר מסף אל סף.

    תִּפְסַח. פְּסַח, פְּסַע, עֲבֹר! שמה של העיר תפסח שפירושו מעבר במים, הוא הזמנה-קריאה להיכנס, לפסוח, לפסוע, לעבור, לצלוח את המים, מהאין אל היש, מהלאות אל החיוניות. לפסוח פרושו לפסוע מסף (סוף) הטומאה אל סף (פתח) הקדושה. תפסח כמו תרצה, שכם, בית אל, ומעל כולן – ירושלים, מופיעות במקרא כערים בעלות פוטנציאל קדושה הנובע מסמל מיקומן הייחודי, בין הארצי לבין האלוהי.

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על רשומה מס' 21: דו משמעותו הניגודית של הפועל פָּסַח

  1. liebermanorna הגיב:

    בספר מדבר שור, בדרוש השישה עשר, עומד הרב קוק על שתי המשמעויות המנוגדות של הפועל פסח תוך שהוא משלב אותן בהסברו לפרק יב בספר שמות. המלאך המשחית לא נכנס לבתי העברים, פסח עליהם, אך הקב"ה כן נכנס לבתיהם, פסח במובן נכנס. קישורית:
    https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%98%D7%96

    בקטע הזה הלקוח מאתרו, הרב אילן צפורי מסביר את דברי הרב קוק:

    מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
    ה' פסח על … בתי המצרים
    – למה קוראים לחג "פסח"?
    – אתה רציני? כל תינוק יודע למה, כי כתוב: "וראיתי את הדם ופסחתי עלכם" וכן כתוב "אשר פסח על בתי בני ישראל".
    – זה אני יודע. אני רק שואל מהי המשמעות של העניין הזה.
    – המשמעות פשוטה: בליל יציאת מצרים הקב"ה הרג את כל הבכורות במצרים. בכל בית היה מת, אך בבתים של בני ישראל לא מת ולו בכור אחד. זהו "אשר פסח על בתי בני ישראל".
    – אבל במקרא יש לביטוי "פסח על" משמעות הפוכה, היינו נכנס אל תוך…
    – איך הגעת לזה?
    – תראה אני לא מומחה גדול בתנ"ך, אבל זכור לי שאליהו הנביא אומר "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים" והמשמעות "עד מתי אתם הולכים פעם אחת אל העבודה הזרה ופעם אחרת אל עבודת ה'". ואם כן המשמעות של "לפסוח על" זה ללכת על הדבר ולהיכנס בו. ולכן בעניין הפסח, הקב"הנכנס אל הבתים. הפוך מדילוג על הבתים כפי שאתה מסביר.
    – תראה, אתה לא יכול לבא ולחדש חידושים כאלה ולהפוך את כל המשמעות של עניין הפסח.
    – א) זה לא הופך את כל המשמעות, אדרבה זה נותן משמעות עמוקה יותר. ב) אני לא המצאתי את החידוש הזה, הרב קוק אומר זאת בספר מדבר שור, בדרוש הששה עשר.
    – מה הוא אומר?
    – קודם כל הוא מוכיח כפי שאמרתי שמבחינה לשונית, במקרא המשמעות של "לפסוח על" זה "להתמקד על".
    – אבל לפסוח זה לדלג.
    – נכון, אבל המשמעות היא שהקב"ה דילג על בתי המצרים ונכנס אל בתי בני ישראל. הרי בתורה כתוב "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף", והמשחית זה מלאך המות.
    – כן, אבל כתוב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" וחז"ל דרשו "אני ולא מלאך".
    – נו בדיוק. אין סתירה, המשחית נשלח להשחית והוא לא מבחין בין מצרי לישראלי, אך הקב"ה נכנס לבתי ישראל כדי שלא יכנס שם המשחית.
    – פירוש מעניין…
    – וחוץ מזה הרב מסביר שאם עניין הפסיחה זה היה דילוג מעל בתי ישראל, לא היינו קוראים לחג "חג הפסח".
    – למה?
    – כי הרי אם הפסיחה היא הפסיחה של המשחית שנכנס להשחית בבתים של המצרים ודילג על הבתים של ישראל, אז עיקר הנס הוא שה' הציל את ישראל, והטכניקה הייתה הפסיחה. אז למה קוראים לחג על שם השיטה בה ה' הציל ולא על עצם ההצלה, כמו "חג ההצלה" או "חג הפדות" וכו'.
    – זה כבר מפולפל, לא הבנתי.
    – אסביר לך במשל. נגיד שראובן נפל לתוך בור ושמעון בא להציל אותו על ידי השלכת חבל אל תוך הבור כדי למושכו. כאשר ראובן רוצה לספר למי שלא היה שם מה קרה, האם הוא יצעק "שמעון זרק לי חבל, שמעון זרק לי חבל"?
    – לא. אף אחד לא יבין מה הקטע שלו.
    – נכון. הוא יאמר "שמעון הציל אותי". אתה מבין הפסיחה להבנה הרגילה, זה כמו זריקת החבל, אבל היא לא מבטאת את עצם משמעות ההצלה.
    – ולמה לפירוש שלך זה יותר טוב?
    – לפירוש של הרב המשמעות היא שקרה נס גדול שה' נכנס לבתי ישראל. זה לא קורה כל יום.
    – כן, אבל זה דבר לא מובן: "ה' נכנס לבתים". זה הגשמה להגיד דבר כזה!
    – ברור שזה לא כפשוטו. הרי כל התורה מדברת בביטויים שלא יתכן להבינם כפשוטם.
    – אז מה המשמעות?
    – המשמעות היא שהשכינה שרתה בבתי ישראל כמו שהיא שורה במקדש. כל בית נהפך למעין בית מקדש. וזה מה שאמרו חז"ל "שלוש מזבחות היו לאבותינו: המשקוף ושתי המזוזות". אתה מבין, איפה שופכים דם של בהמות? רק במקדש על המזבח. וזו הייתה המציאות של כל בית בישראל.
    – זה פירוש מעניין, אך זה לא מסביר למה החג נקרא "חג הפסח". היה צריך להיות "חג כניסת השכינה לבתים". מה עניין הפסיחה בפירוש הזה?
    – יש עניין גדול לפסיחה. כפי שמסביר הרב שם, וזה עיקר הנס, משום שהקב"ה לא משרה את שכינתו בתוך החול וקל וחומר לא בתוך הטומאה. כאשר הקב"ה משרה את שכינתו הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בתוך הקדושה, ולכן קודש הקודשים בתוך המקדש, והמקדש בתוך ירושלים, וירושלים בארץ ישראל, וזהו עניין סדרי עשר הקדושות. אך כאן הקב"ה השרה את שכינתו בכל בית ישראל, אף שהבתים היו מפוזרים בין בתי מצרים. ולכן הפסיחה עצמה היא הנס, שה' הסכים שהקדושה תתפזר בתוך הטומאה.
    – לפירוש זה יש משמעות אדירה לחג הפסח!
    – נכון זה החג בו כל בית ישראל נהפך למעין מקדש. כל המשפחה מתכנסת ועוסקת בקדושה ובאכילה בקדושה כמו כהנים! זה תחילת השנה, החודש הראשון, האביב של החיים, ומכאן כל בני ישראל יוצאים מחוזקים ומנסים להרחיב את הקדושה הזאת על כל השנה כולה.
    קישורית:
    http://www.bogreytsava.co.il/145379/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A1—54

  2. liebermanorna הגיב:

    באשר לזיהויה של תפסח עם העיר תפסוהו, ליד כרכמיש, ניתן לקרוא על כך בקישורית הבאה שנכתבה על ידי מומחים לתרבות המסופוטמית:

    http://www.academia.edu/3847504/Tapsuhu-Thapsaque_avec_A._Lemaire_

  3. hagai hoffer הגיב:

    תודה. הזכרתי את הרעיון הזה פעם במאמר בו הבאתי רעיון נוסף:
    http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1031_1.html
    ההתייחסות לתפסח העיר חדשה ומעניינת
    אם כי, עלי להודות, שאחרי הכול לא לגמרי השתכנעתי שלפסוח זה גם לעצור במקום ובטח שלא למדרש המסתעף מזה, שהשכינה שרתה בבתי היהודים
    לבסוף אציין עוד, כהרגלי, כי מעניין שפסח נקרא באופן דומה גם בשפה האנגלית:
    pass-over
    ,פס – פסע מעל, עבר, דילג, פסח

    • liebermanorna הגיב:

      דוקא לי ברור מאוד שבבתי העברים שהיו סגורים בפני המלאך המשחית שרתה השכינה. אני מסכימה לגמרי עם הדרשה של הרב קוק. קורבן הפסח הוא חזרה על ביתור מפלצת התוהו ומעבר מהתוהו לבריאה. התקדשות. בתי העברים כולם כמקדשים.
      כתבתי על כך במאמריי. כמו כן השוויתי בין בית רחב שהיה סגור פעמיים, פעם אחת כשהיו אצלה המרגלים ופעם שנייה בשעת כיבוש יריחו, לבין בתי העברים הסגורים בלילה שלפני יציאת מצרים.
      המאמרים שבהם דנתי בנושאים האלה הם:
      תקוות חוט השני

      ..https://liebermanorna.wordpress.com/2014/04/24/%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a1-21-%d7%93%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%92%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%a2%d7%9c/comment-page-1/#comment-344

      מה מתוק מדבש ומה עז מארי
      http://tora.us.fm/tnk1/messages/sig_kll_1.html

      ובאשר למשמעות החיובית של הפועל פסח, גזניוס אומר אותה בפירוש במילונו וגזניוס הוא בר סמכא עבורי

      http://www.tyndalearchive.com/tabs/Gesenius/

      • liebermanorna הגיב:

        אני מביאה כאן ציטטה מתוך ספרי שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, סלע, 2013, המבארת את המונח מזוזות המופיע בספר שמות יב:כג תוך שהיא קושרת אותו לארכיטקטורה של בית המקדש. בספר יחזקאל מופיע המונח אילים כמילה נרדפת למונח מזוזות:

        אֲרִאֵיל, גג המזבח, הוא כאמור הלחם בן שני בסיסים: אֲרִ(י) + אֵיל. הבסיס השני, אֵיל, קרוב ל־אַיִל, מילה נרדפת ל־עוז, וממנה גם אֵל. המונח אַיִל משמש גם לכינוי מזוזות דלת אולם הכניסה של בית המקדש שיחזקאל רואה בחזונו (מזוזות במובן שתי מסגרות הדלת הצידיות, מימין ומשמאל לפתח):

        אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו וְעַמֻּדִים אֶל הָאֵילִים, אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה. (יְחֶזְקֵאל מ:מט)
        כלומר:
        אורך אולם הכניסה לבית המקדש היה עשרים אמה ורוחבו היה שתים עשרה אמה. עלו אליו במדרגות. שני עמודים נמצאו, כל אחד, משני צידי המזוזות. עמוד אחד בצד אחד, מקביל למזוזה אחת, ועמוד שני בצד שני, מקביל למזוזה השנייה.

        שני העמודים משני צידי הפתח ממלאים את מקום יכין ובועז ממקדש שלמה ומייצגים, כמוהם, את האיזון ההרמוני שהושג הודות למשטור הכאוס (=בועז) שנכלא על ידי הבריאה (=יכין) ונכלל במתחמהּ, כלומר בשטח בית המקדש, שמה הוא אם לא מודל מוקטן של כל היקום כולו:

        וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז. (מְלָכִים א, ז:כא)

  4. hagai hoffer הגיב:

    אוסיף: הרב קוק לא מביא ראיות רבות לדבריו, למעט מקרה אליהו, שמתפרש בקלות כקפיצה, כדרך הציפורים בענפים
    המילה פיסח, נכה ברגליו, משמשת ראייה חותכת לניתור, שכן הפיסח נראה כקופץ
    לגבי העיר תפסח – באמת לא הגיוני שעיר תכריז: דלג מעליי ואל תבוא, אך שמות ערים זה עניין מורכב ומסובך וקשה להביא ממנו ראייה, מה גם שיתכן גם כאן לפרש מלשון קפיצה, שהרי עד ימינו אומרים "קפוץ אליי", כשהכוונה היא "בוא לביתי"…

    • liebermanorna הגיב:

      לא הסתמכתי על דבריו של הרב קוק בפירוש שלי לפסח כפסע. הסתמכתי דווקא על מקורות לא יהודיים, פירוש שם העיר תפסח כמעבר במים מובא על ידי מומחים לשפה ותרבות מסופוטמית. הבאתי את הקישורית לדבריהם בתגובה השנייה.
      יחד עם ההגדרה של גזניוס – יש לי כאן הוכחות כבדות משקל למשמעות של פסח ו-פסע. דבריו של הרב קוק – גיליתי אותם רק אחרי שסיימתי לכתוב ואני מוכרחה להודות ששמחתי מאוד למצוא אותם כי הרב קוק בכל זאת זה הרב קוק ותמיד נחמד למצוא אנשים באותה דעה, אפילו אם הם לא הרב קוק אז קל וחומר……

      אבל כמובן כל אחד רשאי להחזיק בדעותיו

  5. Relly Dibner הגיב:

    אורנה
    כמו תמיד רשימה מקורית מבריקה ועמוקה. נוגעת בהוויית היהדות והתהוותה
    שפה היא צורת ביטוי לתרבות והווייתה ואת קולטת את שפת התנ״ך במהותה
    ומאירה דרך הסבריך את נשמתה
    תודה

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רלי. כמה כיף לקבל תגובה כזאת. היטבת לבטא. מילותייך מתאימות בול לדו משמעותו של פסח אשר נמצאת אכן בנשמת ההווייה היהודית.

  6. Avner Ramu הגיב:

    Very interesting. Yet you do not relate to 2 Ki 15:16.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s