רשומה מס' 18: דו משמעותו הניגודית של האבל

 

השורש א.ב.ל, המציין בימינו צער עמוק, ביחוד על מוות ואובדן, מופיע במקרא, מספר פעמים, במשמעות של חוסר מים, התייבשות וקמילה:

 

אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלָלָה נָבְלָה תֵּבֵל. (ישעיהו כד:ד)

 

חבלים מבורכים והדורים, מיוערים וירוקים, פיסות גני עדן, יהפכו למדבר צחיח, אחד מסמלי התוהו ובוהו:

 

אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ, הֶחְפִּיר [הוביש] לְבָנוֹן קָמַל, הָיָה הַשָּׁרוֹן כַּעֲרָבָה, וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל [הבשן והכרמל התנערו, הזדעזעו, הפילו עליהם ופירותיהם, התרוקנו מצמחייתם].  (ישעיהו לג:ט)

 

חזון הפורענות של הנביא עמוס בתחילת ספרו מהפך את סיפור הבריאה בבראשית תוך ששאגת אריה משחית וטורף מחליפה את מילות האל המיטיב והבורא:

 

ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלַ ִם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל. (עמוס א:ב)

 

והינה, פועל זה, אָבַל – נבל, כמל ונפל, מצויד במשמעות נוספת, הופכית –  רטוב מטל של דשא ירוק, ובהרחבת משמעות, כר הדשא הרענן הוא עצמו. מובן זה נשמר בערבית (כפי שאומר במילונו וילהלם גזניוס בערך אָבֵל), ובעברית השאיר הוא את רישומו בשמות התאומים אוּבָל  (נהר, דניאל ח:ב) ו-יוּבָל (נחל, ירמיהו יז:ח). מהשורש, י.ב.ל, נגזרות גם יְבוּל – מתנתה של אדמה דשנה ו-תֵּבֵל – ארץ מיושבת, נטועה ובנויה.

 

אָבֵל במובן של מישור דשא פורה, אדמה טובה על פלגי מים משמשת גם כרכיב הראשון בשמות מקומות כגון:

 

-אָבֵל בֵּית מַעֲכָה (מלכים א, טו:כ; מלכים ב, טו:כט), הנקרא גם אָבֵל מָיִם (דברי הימים ב, טז:ד)

-אָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג:מט)

-אָבֵל כְּרָמִים (שופטים יא:לג)

-אָבֵל מְחוֹלָה (שופטים ז:כב; מלכים א, ד:יב, יט:טז),

 

שמות המספרים כולם את סיפור מיעוך האריה המשחית אשר מגופו ששוסע כשסע הגדי, נכרת, נכתש ונכתת, בקעה במחול מתרונן תבל, שפניה מלאי תנובה, שתלמיה רוויים, שערוגותיה מתמוגגות. שמות אשר, בעת ובעונה אחת, מכילים אזהרה ואיום ליושבי תבל לבל ייקרא שוב כפיר האריות למלאכת החרבתה, לבל יכלה עסיסה, ייבשו כרמיה, יאבלו נאות רועיה, ייכרתו עציה, יושבתו מחולותיה, לבל תושם למדבר חרב.

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על רשומה מס' 18: דו משמעותו הניגודית של האבל

  1. יד) ויעבר בכל שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל הברים ויקלהו ויבאו אף אחריו:
    טו) ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל העיר ותעמד בחל וכל העם אשר את יואב משחיתם להפיל החומה:
    טז) ותקרא אשה חכמה מן העיר שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך:
    יז) ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי:
    יח) ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאול ישאלו באבל וכן התמו:
    יט) אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה:
    כ) ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם אבלע ואם אשחית: (שמואל ב' כ)
    כא) לא כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה:
    כב) ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישלכו אל יואב ויתקע בשפר ויפצו מעל העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל המלך:
    עד כה התייחסתי לשם שמתחיל ב-אבל כשם שמציין שם של אב ידוע
    כשמזדמן לי לקרוא פירושים שונים למילה בלתי מובנת אני שב ומעריץ את רהי עקיבא שבחייו כינו אותו "מסזד התורה".
    רבי עקיבא עמד בראש קבוצה של חכמי הדור ויחדיו הם ליקטו את כל המגילות שהיו פזורות בין שבטי ישראל ובין קהילות רבות. את המגילות חיברו לספר אחד והוא התנ"ך.
    רבי עקיבא הורה שלא לשנות דבר מהכתוב בו אפילו אם הקוראים בטוחים שזו שגכאת כתיב. כך מופיעה בכל ספרי התנ"ך המילה עלםה. ייתכן מאוד שעש שגיאות כתיב נוספות אך האיסור של רבי עקיבא גורם לנו לקבל כל מילה כפי שנכתבה ומאלצת אותנו למצוט לה פירוש מתאים. וכך אנונאלצים לחשוב, לעדות השוואותף להתחבט ולהתלבט ולחדד את יכולת החשיבה והלימוד.

  2. אני שב ומתנצל על טעויות ההקלדה שלי. מן הסתם זה התירוץ שלי על הימנעותי מכתיבה.

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה יונה על התגובה. גם אני לא מחסידי המפרשים שממהרים למצוא "שגיאות" העתקה במקרא על ימין ועל שמאל. ברשומה הזאת הסברתי את המילה "אבל" כפי שהיא מופיעה בתנ"ך ובכך הלכתי לפי שיטתו של רבי עקיבא.

      • liebermanorna הגיב:

        לפי בקשתי, יונה הוסיף הסברים לתגובתו ואני מסכמת אותם כאן:
        במאמר הקודם התפתח חיפוש אחרי הסבר מתקבל על הדעת למילה ילבט. אלמלא אסר רבי עקיבא על שינוי כלשהו בכתוב, הריני בטוח שילבט היה הופך ליתלבט משום שקל יותר לשנות את הכתוב מאשר לאמץ את המחשבה. כאן הופיעה המילה אבל, אבל גם כאן צריך לחשוב הרבה על משמעות של שם כזה. כל דיון על כך הוא כבוד לרבי עקיבא. מאחר שבימינו אין למצוא מקום ששמו מתחיל באבל, הרי אלמלא האיסור של רבי עקיבא היו מוחקים את המילה אבל מבית מעכה ובדורנו לא היו דנים בזה כלל. אין לחפש פתרונות קלים לחידות שמילות התנ"ך מציגות לנו

  3. hagai hoffer הגיב:

    אולי זה רמז לכך שבכל אבל יש פוטנציאל של נחמה, כולנו נמצאים במעגל החיים והמוות, סמסרה בהגות המזרחית, הכולל עליות ומורדות שיש להשלים עימן

    • liebermanorna הגיב:

      ההסבר שלך מתאים לשם המקום אבל מצרים הקשור למותו של יעקב שבכוונה לא התייחסתי אליו ברשומה הזאת. כמו כן דורשים פיתוחים נוספים האירועים שהתרחשו במקומות ששמם מתחיל ברכיב "אבל" ובמיוחד אבל בית מעכה אבל גם זה נושא לרשומות נוספות.

  4. liebermanorna הגיב:

    ליונה, אני מוסיפה שבימינו ידוע ומקובל ש"אבל" בשמות מקומות פירושו הוא מישור פורה. כל המקומות המתחילים במילה הזאת היו ידועים בפוריותם

  5. דברי המאמר עוררו בי שאלה שלא הטרידה אותי קודם בקשר למילה ב ל ע
    בציטןט שהבאתי קודם אומרת האשה מאבל בית המעכה "למה תבלע עיר ואם…?"
    התשובה היא "לא אבלע ולא אשחית".
    הביטוי הזה מעורר תהיה.

  6. בלע המוות לנצח ומחה ה' כל פנים

    זה ציטוט מהזכרון . לא מתוך הספר. כמדומני שהפסוק הזה נמצא בספר ישעיה.
    במודעות אבל נוהגים לצטט פסוק זה וקהילות של חרדים גורמים שילדים יתייחסו אל המוות כאל מלאך שמופיע בין החיים ובכל הופעה שלו הוא בולע איש.
    כל זה אינו מתקשר עם הבליעה של יואב באבל-בית-המעכה.

    • liebermanorna הגיב:

      דווקא נראה לי כן מתקשר. האישה החכמה מאבל בית מעכה מנעה את בליעת העיר על ידי יואב. היא מנעה ממנו לשחק את תפקיד מלאך המוות הבולע

    • liebermanorna הגיב:

      בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים
      ישעיהו כה:ח
      .אלוהים יבלע-ימחק את המוות לעולם וימחה את האבל שהוא גורם
      :במשלי א:יב החוטאים בכוונתם לבלוע כשאול את קורבנותיהם
      .נבלעם כשאול חיים

      האפיפיור הזמין ילד וילדה כדי להפריח שתי יונים צחורות אך סמל השלום נשבר והתהפך כשעורב ושחף עטו על היונים הענוגות, מתחת למרפסת הוותיקן. אחת מהן הצליחה להימלט אך חברתה נטרפה בידי השחף לאחר שהעורב תלש נוצותיה

  7. זה פלא המעגליות של המשמעות. ככל שמתרחקים מתקרבים.

  8. רוני ה. הגיב:

    זה באמת אחד השורשים הקשים. גם גדולי הבלשנים הסתבכו איתו.
    אין לי מה להוסיף, פרט אולי להערה שהשמות אובל ויובל נחשבים משורש יב"ל ולא אב"ל.

    • liebermanorna הגיב:

      יוּבָל ו-אוּבָל באים אכן מהשורש י.ב.ל, שממנו בא גם יָבָל, שם נרדף ל-יוּבָל, המופיע בצירוף יִבְלֵי מָיִם ישעיהו ל:כה, מד:ד
      מהשורש י.ב.ל שפירושו הראשוני הוא זרם, לפי גזניוס, בא גם השם מַבּוּל וכן הפועל הוֹבִיל
      בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. ירמיהו לא:ח

    • liebermanorna הגיב:

      ועוד על אָבֵל כְּרָמִים וגם על אָבֵל מְחוֹלָה:
      תוך כדי עבודה על מאמר על מעברות הירדן שממנו אפיק גם רשומה, נתקלתי שוב בעיר אָבֵל כְּרָמִים הנזכרת בנוגע לנצחונו של יפתח הגלעדי על בני עמון:
      וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה', וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה, וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד, עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי, וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה, לַה', וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה.
      וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ. וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר, וְעַד
      אָבֵל כְּרָמִים,
      מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה, אֶל בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים
      וּבִמְחֹלוֹת.
      (שופטים יא:כט-לד)
      על נצחונו המוחץ של יפתח על בני עמון מעיבים שני אירועים טרגיים, הקרבת בתו היחידה בעקבות הנדר שנדר ומלחמת האחים העקובה מדם שניהל נגד שבט אפרים. שם העיר האמביוולנטי אָבֵל כְּרָמִים משקף את האבל על בת יפתח ועל קרבנות המלחמה המהול בשמחת הניצחון על השחרור משעבוד עמון. תשועה מעורבבת בשואה.

  9. תודה, אורנה, מרתק ומאלף. כמה יפה השפה העברית!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s