אינטרמצו: פוסט אורח – אוּלַי / אֱוִיל מאת חגי הופר

אלון גל בספרו "100 שיעורים על החיים" (כנרת זמורה ביתן, 2009) מדבר על נושאים מעניינים שונים. אבחר אחד מהם, עיקרי מבחינתי – במאמר "אולי?" (http://103fm.thepost.co.il/pages/page.aspx?cntrVQ=III) הוא מציין כי יש להימנע מן המילה "אולי":

עלינו לזכור, אם אנו מתקשים לקבל החלטה או להכריע בין שתי חלופות או יותר, ועדיין מתקשים לבחור גם אחרי שביררנו את כל הנתונים האפשריים והתייעצנו עם בעלי מקצוע ועם סביבתנו הקרובה, הרי ברור שמדובר בחלופות, שעל פי מיטב הבנתנו באותו רגע, זהות במחירים וברווחים הצפויים. לפיכך אין כל טעם בישיבה על הגדר, וכל מה שנותר הוא לבחור באחת מהחלופות (אפילו על ידי הטלת מטבע) כדי ליצור התפתחות וצמיחה ולהימנע מקיבעון, אגב מוכנות לשלם את המחיר הנובע מבחירותינו. מה שחשוב במקרים אלו הוא להימנע מהלקאה עצמית לאחר ביצוע הבחירה אם התוצאה המתקבלת שונה מציפיותינו. מה עושים? בכל מקרה שאתם מוצאים את עצמכם מתקשים לבחור בין חלופות, שאלו את עצמכם אם יש מידע נוסף שיכול לסייע בידכם להכריע.
אם הגעתם למסקנה שהנתונים הרלוונטיים ידועים לכם, קבעו לוחות זמנים להכרעה, בחרו וקחו אחריות לבחירתכם. זכרו ש"אולי" משמעו לא כלום, והדרך היחידה לזכות בדבר היא לבחור בכן או בלא.

מעניין כי באותה הרוח מלבי"ם מציין, בפירושו למשלי ה:כג, שהמילה אֱוִיל גזורה מהמילה אוּלַי:

כבר התבאר שֶׁאֱוִיל וְאִוֶּלֶת הוא משורש אוּלַי, שֶׁמּוֹרֶה על המספק והספיקות שיטילו האוילים בחכמה ובמוסר, וע"כ חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ, כי אין מאמינים בה.

בהקשר זה כדאי לציין את הפסוק:

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט. (משלי י:ח)

רבו הפרשנויות ל"יִלָּבֵט" –יתייגע ללא תועלת, יתפתל, ייכשל  (ראו מאמרו של אראל סגל: http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/ylvt.html).

אך יש מי שמפרשו גם במשמעות המודרנית – יתלבט:

"ומלת יִלָּבֵט, בלשון ישמעאל, כמשתבש, שלא ידע מה לעשות. וכמוהו: וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.

זהו פירושו של אבן עזרא להושע ד:יד:

וְעָם לֹא יָבִין, יִלָּבֵט.

ו-מִצְוֹת אפשר להבין גם במשמעות רחבה של עשייה, לפי פירושו של רלב"ג לפסוקנו (ראו מאמרו של אראל סגל: http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-10-08.html).

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט. (משלי י:ח)

 

רלב"ג פירש שהחכם קובע לעצמו מִצְוֹת, כלומר, נהלים המאפשרים לו לבצע את משימותיו בצורה מסודרת, קביעת סדר יום וכד', בניגוד לאֱוִיל, הפועל בצורה נמהרת, ללא סדר ותכנון, ולכן נכשל במשימותיו.

ומעניין שרלב"ג מפרש יִלָּבֵט – "פועל בצורה נמהרת", בדיוק הפוך ממשמעו היום – "מתלבט, מעכב את החלטתו, לא יודע מה לעשות", כמו שפירש אבן עזרא.

לבסוף, באותו עניין, בחסידות אומרים כי "ספק" יוצא בגימטריה "עמלק", המקושר גם למקריות. ואולם מסופקני האם הספק באמת שלילי בכל תחומי החיים.

חגי הופר הוא מחבר הספר "פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה".  לאתרו:

http://www.2all.co.il/Web/Sites3/hagaihoffer/PAGE5.asp

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

27 תגובות על אינטרמצו: פוסט אורח – אוּלַי / אֱוִיל מאת חגי הופר

  1. liebermanorna הגיב:

    באדיבות חגי הופר, דוגמית לשיטתו לפיה הוא מנתר בקלילות ובחינניות מכוורת אחת לרעותה, מכוון את מצלמתו אל זוויות לא צפויות וטווה קורים לא שגורים בין מקורות שונים.

  2. liebermanorna הגיב:

    תודה חגי על המאמר שבו כהרגלך אתה מלקט צוף ממקורות שונים ומוסך שיקוי חדש, מקורי ובלתי צפוי. אוסיף עוד כוסית לשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה:
    חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.
    את המילה השנייה בפסוק, לֵב, אנו מוצאים בתוך המילה האחרונה בו – יִלָּבֵט, בין היוד לבין הטית. אראל פירט במאמרים שציינת מובנים רבים של הפועל לבט. ואני מצאתי עוד כמה, דרמטיים יותר, במילון של גנזניוס ובתנ"ך הרב לשוני ברשת: יִלָּבֵט – ישתטח מלוא גופו על הארץ וגם ייספה, יושמד.
    השורש לבט קרוב ל-חבט ול-פתל המעוררים מחשבות על הנחש המתפתל באבק כשרצונו לחבוט ולהכות. אנגרמה של לבט היא בטל, שמשמעותה במקרא השבתת פעילות, הפסקת החיים, שיבה לריק ולתוהו ובוהו. פסוק ג בפרק יב בקוהלת שבו נמצאים הפעלים עוות ו-בטל בכפיפה אחת מאשש את הקשר בין לבט במשמעות התפתל/התעוות לבין בטל במשמעות ריק ותוהו. ואם ב-לבט אנו מוצאים את נחש התוהו השואף לבטל, אנו מוצאים בו גם את כוחות היצירה המתחדשים ונולדים מהמים באנגרמה – טבל. וב-טבל יש גם טל, המסמל את רעננות הבריאה וגם הופכה, לט, שהוא כיסוי וחשיכה (באחד המדרשים שמביא אראל במאמרו השני יש התייחסות ללוט בהקשר זה). טבל קרוב אל אָבֵל שאותו אנו מכירים במשמעותו המקובלת עלינו כיום, צער ויגון, הבאה מ-אבל = נבל, נפל, אולם גנזניוס במילונו מביא פירוש נוסף, הופכי – להרטיב בטל של דשא, לרענן, דהיינו, להפיח חיים, ומכאן גם הדשא עצמו. כך ניתן להסביר את שמות המקומות המציינים אחו ירוק, טובל בטל, מקום מרעה עשיר, פוריות ושמחה, שרכיבם הראשון הוא אָבֵל: אָבֵל מים, אָבֵל השטים, אָבֵל כרמים, אָבֵל מחולה ועוד. ו-אָבֵל זה מוביל אותנו, על דרך ההיפוך, ל-אֱוִיל ול-אוּלַי, אבל אולי לא נצטרף למצעד האיוולת. ולסיכום, כמו שאומרת כל כך יפה יהודית צור בתגובה
    http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_36.html למאמרך, על דוגמת האור,
    אנחנו יכולים לבחור בין החושך לבין האור, ואוסיף גם, בין לב רע, מפותל כנחש המגיח מסבכו לבין לב טוב, טהור,
    גזום קוצים.
    האֱוִיל יִלָּבֵט, ובהתאמה, הפתי ילפת. הפתי והאויל אשר סוטים מהמצוות נופלים למלכודת עולם החושך וכך מתקשר הפסוק לשורש לוט. עולם החושך הוא עולם האבל, החורבן, האלילות, שבו מתהלכים בושים וחפויי ראש. לעומתו, השדות הירוקים והרעננים, גן עדן, המקושרים לשמחת חיים ורווחה. אבל במובן צער וירידה, עונש, בצורת, רעב ועמל, אבל במובן יובלי מים, סמל לפוריות ושגשוג. אני רואה כאן קשר לחטא הקדמון. הפתאים פותו על ידי הנחש ולא שמעו למצוות, וכן בפסוקנו.

  3. hagai hoffer הגיב:

    תודה אורנה. אכן, מזגת כוס מלאה. אהבתי את הקישור לב-ילבט, לשון נופל על לשון. ואולי יש כאן משמעות מעבר לכך? (אציין כי האות ט' מורה על נטייה-סטייה ולפי זה לבט יכול להיות לב-ט, לב נוטה. מאידך, גם הקישור לבט-לוט, במובן חושך מעניין, אף כי לא לגמרי מסתדר בפסוק. שורש מיסתורי מאוד הוא לבט ושווה לפענח אותו). מאידך, ילבט-ילפת, במובן של הסתבכות בדברים, היקשרות, גם נראה לי נכון, ואולי הנכון ביותר. (ויש עוד אפשרויות).
    וכן – ההתלבטות הראשונה בהיסטוריה היא זו שהנחש הערום הציב בפני חווה עד שהיא ואדם נלפתו (ופותו כדבריך) בחטא. בשינוי אותיות זה גם פתל, כדברי המפרשים שמביא אראל, וכזה הסבר שמו של נפתלי – בראשית ל8: "ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי".

  4. liebermanorna הגיב:

    כן, תודה. נפתוליה של רחל משקפים את אלה של יעקב עם האיש שגם הוא יכול לו. מאבק האחיות, רחל ורבקה, משקף בקטן את מאבק האחים, יעקב ועשיו. חוזרים תמיד לאותו מאבק.
    בפסוק במשלי אני דווקא כן רואה את הקשר לערפל ולעלטה. החכמים מייצגים שם את עולם האור והבריאה ואילו האווילים שבמקרא הם חוטאים (בימינו המילה איבדה מחריפותה) משויכים שם לעולם החושך והתוהו

  5. הושע ד, י"ד:
    הושע ד. י"ד
    יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט:
    פסוק זה מופיע בספר הושע,ד, י"ד
    מלבד זה מופיעה המילה ילבט בשני הפסוקים בספר משלי. משלי י, ח.
    משלי, י.
    אין לי הסבר משלי למילה זו וכל הסבר מתקבל על הדעת מקובל עלי.
    אגב בשני הםסוקים במשלי מופיע הביטוי "חכם לב" וכן הביטוי "איול שפתים" גם צירופי מלים אלו מעניינים ולא מובנים מאליהם.
    יונה

    • liebermanorna הגיב:

      תודה יונה. אראל סגל מסביר שהחכם לוקח את המצוות ללבו ומקיימן מכל הלב בעוד שהאוויל נותן רק מס שפתיים למצוות ומקיימן באופן חיצוני

  6. hagai hoffer הגיב:

    מעניין. בדרך כלל מפרשים ואויל – הוא שפתיים-ילפת, כלומר יעקם שפתיו. אבל אם קוראים ואויל-שפתיים הוא ילפת, אז , אפשר להבין זאת במובן לוט-חשכה. גם אויל-שפתיים יכול להקביל בהנגדה לחכם-לב שפתיים ולב.

  7. משלי י, כ"א.
    כא) "שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר-לב ימות"

    לפי פסוק זה אין פלא שמדובר כל חכם-לב ועל אויל-שפתיים כי האויל הוא חסר-לב.
    יש התבטאויות רבות בעברית הכוללות את הלב. כמו: טוב לב ורע לב.בעל לב ובעל פומפה.
    אך הביטוי חכם-לב הוא תנכי בלבד.
    לא תשמכו אנשים אומרים "יש לו לב חכם".
    אני חושב שהביטוי חכם לב בא לציין שהחכם שומר דברים בליבו ואינו ממהר להוציאם. בעו האויל אינו שומר אלא מוציא הכל בשפתיו.
    אין לי כל סימוכין לדברי אלו. זה האופן בו אני מסביר לעצמי את הביטויים הללו.

  8. אנא קבלי את התנצלותי על שגיאות ההקלדה שלי.
    שדה הראיה השמאלי שלי נפגע באירוע מוחי שעבר עלי.
    צר לי.
    יונה

    • liebermanorna הגיב:

      בסדר גמור, אין בכך כלום, מבינים הכול, לשנה החדשה אני מאחלת לך הרבה בריאות

      הפירוש שלך לפסוק ממשלי הוא אפשרות יפה. שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו י:כא, ,כלומר הצדיקים מנהיגים רבים בדבריהם, מסייעים, מלמדים, משכילים

      אך השאלה היא מה פירוש חוסר הלב של האווילים ובתנ"ך הרב לשוני שלפניי, לב מתורגם כתבונה, כהיגיון ולא במשמעות הרגילה של לב בימינו, כלומר, בניגוד לצדיקים התבוניים, לאווילים אין חכמה, אין כושר הבחנה, אין שכל ישר

      אבל פירושים שונים אפשריים ולי אישית עדיין אין ממש דעה בנוגע למשלי.

  9. תהלים נ"א
    יב לב טהור, ברא-לי אלוהים; ורוח נכון, חדש בקרבי.
    יג אל-תשליכני מלפניך; ורוח קודשך, אל-תיקח ממני
    אני חושב שהתנ"ך מתיחס ללב כאל מכלול של תחושות ומחשבות. לאו דפקה לאיבר שבחזה אלא לתחושות שאותו איבר יוצר.
    יונה

  10. hagai hoffer הגיב:

    אכן לב הוא בעיקר מקום המחשבות. ראה:
    http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/lv.html
    בינתיים, שבת שלום!

    • liebermanorna הגיב:

      לפי המאמר של אראל שאתה מביא פה הלב הוא אכן מושב התבונה במקרא והצירוף לב חכם שאינו מקובל בימינו, כמו שמעיר בצדק יונה, היה מובן מאליו בתקופת התנ"ך, שבת שלום ולהשתמע

  11. רוני ה. הגיב:

    אני חושב שאפשר לתמוך בפירוש של המילון המדעי למילה ילבט – יושלך לארץ ובמשמע: ייהרס, וזאת על פי משמעות שורשים דומים שהגרעין להם הוא ב-ט (פירושו המשוער הוא להכות): חבט, בעט, בטש, ואולי גם בטח (על פי הערבית: بَطَحَ, בַּטַחַ – זרק אדם על הפנים; اِنْبَطَحَ, אִנְבַּטַחַ – שכב על הקרקע כשפניו כלפי למטה).

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה על ההעשרה וברוך הבא. מוסיפה לרשימת הפעלים שגרעינם בט גם את השורש טבח שהוא אנגרמה של חבט ו-בטח. ב-בטח אנחנו מוצאים היפוך משמעויות, נפילה על הפנים, לפי המשמעות בערבית, והיפוכה, חוסר פחד, ביטחון. אגב, גזניוס אומר שבערבית משמעות הפועל היא השתטחות על הפנים או גם על הגב.

      • רוני ה. הגיב:

        שלום אורנה ותודה. האמת היא שאני נוטה לקבל את החלוקה לשורשים דו-עיצוריים במקרים מסוימים, כי נראה שיש לזה בסיס סמנטי ברור, אבל השימוש באנגרמות נראה לי אסוציאטיבי מדי ולא ברור לי אם יש בו ממש. לגבי היפוך המשמעות של בטח, יכול להיות שאדם מרגיש בטוח רק כשיריבו מוטל על הארץ 🙂

  12. hagai hoffer הגיב:

    מעניין. כשכתבתי שיש עוד אפשרויות לפירוש התכוונתי בדיוק לזה, לשורש בט, אבל אני חשבתי על בטבט=התנפח, או התבלט, וזה לא מתאים לפסוק. הפירוש לפי חבט-בעט ייתכן, אך מעניין כיצד מילים נוספות קשורות לזה: אם ביטא נוכל לקשר על-פי "אמר לו דברים קשים כגידים", כלומר יש פה אלימות מסוימת (חז"ל מבחינים בין לומר ולהגיד), עדיין יש את: נבט, הביט, הניטרלים. מעניין כיצד נוכל לקשר אותם, אם בכלל

    • רוני ה. הגיב:

      אני בספק אם אפשר להציע מערכת כוללת של שורשים דו-עיצוריים שכל השורשים התלת עיצוריים בעברית נגזרים ממנה. בשלב זה די לי למצוא התלכדויות חלקיות של משמעות. לגבי ב"ט, נדמה לי שאפשר לזהות גרעין משמעות שני לשני עיצורים אלה שעניינו דיבור, ושכולל את השורשים בט"י (דברים בוטים), בט"א ופטפ"ט.

  13. hagai hoffer הגיב:

    תרגום קינג ג'יימס תומך ברוני
    The wise in heart will receive commandments: but a prating fool shall fall.
    מצודת ציון על פי רש"י, כדאי להזכיר:
    ילבט . ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי' ילבט ( משלי י ) :

  14. hagai hoffer הגיב:

    אבל דברי חז"ל – כמה נתלבטנו בדרך (על ישראל במדבר) – תואמים יותר את הפירוש ילפת-יפתל
    יש להניח שחז"ל הכירו טוב את השפה, אף שאינם "מקראיים"

  15. liebermanorna הגיב:

    רוני וחגי, אמרתם פה שניכם דברים מעניינים ביותר. השורש בלט שמשמעותו תפיחה והתבלטות כולל את היפוכו לט – חושך ועלטה, היעלמות (הנמצא ב-בטל). השורש בלט שבא מארמית אינו מופיע במקרא. יש לו לעומת זאת שימושים בתלמוד ועד עתה, כל השרשים שבדקתי שלא הופיעו במקרא, חפפו להפליא את רוחו והמשיכו והעמיקו אותה ולכן אני מסכימה עם חגי שחכמינו היו "מקראיים" בשימושם בשפה.
    חגי, לא כל משמעויותיו של שורש חייבות להיות מנוצלות בפסוק מסוים. בפסוק במשלי, הפועל ילבט פורט לדעתי על משמעות הגרעין בט כפי שהיא מתבטאת בפועל חבט וגם על משמעות הגרעין הדומה לו בת כפי שהיא מתבטאת בפועל לפת. לגרעין בט הקרוב כאמור גם ל-בת (ועל כך יעיד הקשר בין טבח, בתק, בתר) יש עוד משמעויות רבות אחרות, טבע (מלשון טביעה במים), טוב, בת, בית, תו וכו'. הרחבתי על כך בפרק הראשון בספרי: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה. על הפועל הביט והדרך בה הוא מתקשר לכל הסדרה תמצא פיתוח ארוך בפרק השני בספר.
    רוני, היפוך משמעויות באותו שורש או בשורשים דומים חוזר על עצמו באופן כל כך שיטתי עד כי אינני מאמינה שהוא אסוציאטיבי בלבד. אני יכולה לתת דוגמות ללא ספור, און (כוח וחולשה), חיל (גבורה ופחד), קיא-קעקע, אב (גיל מופלג)-אב (צמח צעיר, רך ורענן), חמאה (מאכל מותרות מהנה, המילה מופיעה במקרא גם בלי אלף, בכתיב חמה)-חמה (רעל נחשים), תקצר היריעה. יש כמובן עוד חוקרים שעוסקים בנושא, בספרים ובהרצאות. כל פעם אני מוצאת היפוכים חדשים, לאחרונה אבל במובן של יבש, כמל, נבל (ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל) וגם במובן של לחלח בטל של דשא (בשמות המקומות, אבל מים, אבל השטים, אבל כרמים, אבל מצרים, אבל הוא כר דשא לח, רענן ופורה). כמו כן אינני מאמינה שהאנגרמות שר-רש, שחל (אריה)-חלש, עמד-מעד, פרה-רפה, בטל-בלט, הן מקריות. עם זאת זכותו של כל אחד להטיל ספיקות, לא להשתכנע, להפריך. אני מציעה ואפשר בהחלט לא לקבל.

  16. רוני ה. הגיב:

    אורנה, מה שאני אומר הוא שאני אישית מנסה להגיע למסקנות במידת האפשר על פי קריטריונים בלשניים (למשל אטימולוגיה או עיצורים מתחלפים) ופחות על פי קריטריונים סמנטיים. הבעיה בשימוש בקריטריונים סמנטיים היא שהסמנטיקה אינה חד משמעית: לכל שורש יש הרבה משמעויות ואם לא מנסים לגלות את המשמעות היסודית על פי האטימולוגיה אנו עלולים לבחור שרירותית באחת המשמעויות שנראית לנו ולבסס עליה תיאוריה, בעוד שזו יכולה להיות משמעות משנית או שולית בלבד של השורש.
    בעיה נוספת במתודולוגיה הסמנטית היא שבשפה כל כך עתיקה חלק מהמשמעויות של המילים נוצרו כתגובה או כהדהוד למשמעויות אחרות (בכוונה!), זה למשל מאפיין של לשון הנביאים (משפח-משפט). העניין הוא שבהרבה מקרים מדובר במשחקי לשון שבהתחלה לא היתה להם משמעות של היפוך, אבל בגלל שאנחנו ממשיכים להשתמש בשפה ולפרש את אותם הפסוקים, עצם השימוש שלנו בהם שינה במשך השנים את המשמעות שלהם.
    לגבי החילופים שהצעת, רובם לא שכנעו אותי:
    און – יכול להיות.
    חיל – הגרעין ח"ל מציין חולשה בשורשים רבים מאוד. מנגד, מהשורש חיל יש רק שתי מילים (חייל וחיל=כוח), וייתכן שהמקור הוא במשמעות של סוסים או פרשים (כמו בערבית). אני לא בטוח מה אפשר להסיק מזה.
    קיא – הפרשה של מזון מהקיבה. קעקוע – חריטה על הגוף. אני לא רואה את הניגוד ביניהם.
    אב – זו המילה לאבא, father (מילה חד הברתית קדמונית). אני לא רואה קשר לגיל מופלג. אב במשמעות צמח צעיר או פרח הוא משורש אב"ב או אנ"ב ושוב אני לא רואה כאן ניגוד.
    חמאה – מילה יחידה משורש חמ"א ופירושה כנראה קשור להחמצת החלב וגיבונו. המילה חמה לרעל נחשים לא מוכרת לי ולא מצאתי אותה באבן שושן (וגם לא ברור לי למה היא מנוגדת לחמאה).
    בכל אופן, אנחנו לא חייבים להיות באותה הדעה, אשתדל להמשיך לקרוא ולהחכים ואם אפשר לתרום גם בתגובות.

    • liebermanorna הגיב:

      רוני, אני שמחה מאוד שההצעות שלי (שאינן אלא הצעות) מעוררת שיח ואני מאוד מעוניינת לקבל ממך תגובות גם לרשומות הבאות.

      בנוגע לחמאה/חמה, אני מצטטת פה קטע מספרי שמסביר את עמדתי בנידון:

      איוב מדבר על עברו שנגוז כעל תקופה שבה עושרו היה כה רב עד כי רגליו היו טובלות בחמאה וצור היה יוצק לו נחלי שמן (רמז לכך שפונק אף יותר מהולכי המדבר שסלעים היו יוצקים להם "רק" נהרות מים):

      בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה [בחמאה] וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן! (אִיּוֹב כט:ו)

      בפסוק זה כתובה המילה חמאה ללא אלף: חֵמָה. מילה זו, חֵמָה (בנסמך, חֲמַת-), מציינת גם את ארסו הרותח של הנחש:

      חֲמַת לָמוֹ [הָרְשָׁעִים] כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ, כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ. (תְּהִלִּים נח:ה)
      כלומר:
      חמת הרשעים דומה לחמת נחש, לזו של פתן חירש האוטם אוזניו.

      חמה, במובן חמאה, אותו שומן חלב טעים שאלוהים משקה בו את בחיריו (דברים כב:יג-יד), חמושה איפא, עד כמה שהדבר נראה פרדוקסלי, גם במובן שני, מנוגד לחלוטין – רעלו הממית של פתן מאיים, חירש ואדיש לגורלו של אדם. אותו זוחל עפר השולח מכות ומחלות בבני אנוש מוזכר גם בשירת האזינו שבה מזהיר משה את בני ישראל, על סף כניסתם לארץ, בפני העונשים הנוראים שיוטלו עליהם אם, תחת השפעתם הנלוזה של הכנענים, יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים, לֹא אֱלֹהַּ (דברים לב:יז):

      מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר. (דְּבָרִים לב:כד)
      כלומר:
      הרעב ימצוץ את לשדם, קדחת בוערת ונשיכות צורבות תנגוסנה בהם, ושיני חיות טרף אשלח בהם עם חמת זוחלי עפר.

      אני מוסיפה עכשיו
      שבמילונו של גזניוס מופיעה המשמעות של חמה כ-רעל (בערך חמה) וכן מופיעה ההפניה לפסוק באיוב שבו כתובה המילה חמאה בלי אלף

      http://www.tyndalearchive.com/tabs/Gesenius/

      עבורי מאכל טוב ורעל הם ניגודים. ככל שאני מתקדמת במחקריי, אני מוצאת יותר ויותר התאמה בין מילים למיתוסים, נושאים המוסברים בהרחבה בספרי ובבלוג. גם הרשומה הבאה שלי שאעלה בקרוב תעסוק בסיפור מיתוס הבריאה כפי שהוא מתגלה במילים. אבל כמו שאמרנו שנינו, אנחנו לא חייבים להיות באותה דעה ואני שמחה מאוד שאתה מעיין בבלוג שלי וכותב לי ולשאר המגיבים והגולשים ומקווה שתמשיך בכך.

  17. liebermanorna הגיב:

    ספרו החדש של חגי הופר, התנ"ך וספרי הדרכה אחרים, יצא לאור. פרטים מלאים בקישורית הבאה:

    http://tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_hoffer_index_1.html?no_cache=1390253397

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s