רשומה מס' 17: הנשאר הוא השמור – הקשר בין שאר ו-שמר

שאול ונערו נכנסים לעיר שבה יערוך עוד מעט שמואל את סעודת הזבח. שמואל הבא לקראתם, מזמינם להצטרף אליו ומושיבם בראש הקרואים שהיו כנראה מנכבדי העיר. הכבוד הגדול ביותר נופל בחלקו של שאול אשר לו נותן הנביא את החלק המובחר ביותר בקורבן. שמואל מורה לטבח להגיש לשאול את המנה שהושמה בצד ואומר לשאול שנתח זה נשמר במיוחד בשבילו מהרגע שבו הזמין את האורחים להשתתף בזבח:

 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח: תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ [הגש את המנה אשר נתתי לך ואמרתי לך לשמור עליה]. וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר [שמואל לשאול]: הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ [הנה השמור מושם/מונח לפניך], אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד [הזה] שָׁמוּר לְךָ, לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי [מאז אמרתי/הודעתי שאני קורא/מזמין את העם למועד/החג הזה]. וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא. (שמואל א, ט:כג-כד)

 

מדברים אלה למד הקורא ששמואל החליט לערוך את סעודת הזבח לא פחות ולא יותר אלא לכבוד שאול הוא עצמו לאחר שה' גילה לו את בואו למחרת ואז גם נתן שמואל לטבח את ההוראה לשים בצד למשמרת את הנתח המובחר המיועד לאורח הכבוד. הוראה זו לשמור את המנה מהדהדת את הציווי שנצטוו בו יוצאי מצרים לקחת שה בעשור לחודש ניסן ולשחטו ולאכלו רק בארבעה עשר בו (שמות יב:א-ו). הדמיון הלשוני בין שני הצווים אומר דרשני. המילה שָׁמוּר מפסוקנו בפרק ט בספר שמואל נשמעת כהד למילה מִשְׁמֶרֶת בפרק יב בספר שמות ולעוד מילים רבות מאותו השורש המצויות בו:

 

הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ, אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי. (שמואל א, ט: כד)

 

וְהָיָה [הַשֶּׂה] לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה (…). (שמות יב:ו)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת… וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם. (שם שם:יז)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. (שם שם:כד-כה)

לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לה', שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לדֹרֹתָם. (שם שם:מב)

 

המילה שָׁמוּר בפסוקנו משמשת כנרדפת למילה נִשְׁאָר (על מובנן הדומה מעידה קרבת שרשיהן שאר/שמר):

 

הִנֵּה הַנִּשְׁאָר [השמור] שִׂים לְפָנֶיךָ, אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר [נשאר] לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי. (שמואל א, ט: כד)

 

ואכן, כמו שָׁמוּר, גם הנרדפת נִשְׁאָר נשמעת כהד למילים רבות מאותו שורש המצויות בפרק יב בשמות:

 

הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ, אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי. (שמואל א, ט: כד)

 

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם (…). (שמות יב:טו)

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. (שם שם:יט)

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם [כלי עץ שבהם מחמיצים את הבצק] צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל שִׁכְמָם. (שם שם:לד) 

 

הַנִּשְׁאָר הוא החי, הקיים, הניצול, השורד, בנפש או ברכוש, כדוגמת נוח והתיבה (וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, בראשית ז:כג, דוגמה נוספת: שם מב:לח). נוח היה האדם היחיד בדורו אשר לא השתתף בחָמָס (חמס/חמץ) שמילא את הארץ (שם ו:יג). אך השורש ש.א.ר מכיל גם את היפוכו המתממש במילה שְׂאֹר והמצביע על החמצת הבצק ותסיסתו, סמל לחמומי המזג הנשלטים ללא בקרה על ידי סערת יצריהם (שְׂאֹר/סַעַר), סער פנימי המחולל סערות חיצוניות, שרשרת פשעים ומלחמות. סעודת הזבח בספר שמואל מתחברת לסעודת הזבח בלילה שלפני היציאה ממצרים כמו להראות את הדמיון שבין שני האירועים אשר מציינים תקווה לתחייה מחודשת, על פי דגם העל של אם כל ההתחלות, בריאת העולם.

אסיים בתודה ליורם מארק-רייך על מאמרו בעיתון ידיעות חיפה המובא להלן. תודה מיוחדת לעורך העיתון, יעקב שחם. כילידת חיפה שגרה בעיר המרהיבה את עשרים וחמש שנותיה הראשונות, פרסום המאמר בעיתון זה גרם לי התרגשות רבה.   

 ImageImage

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על רשומה מס' 17: הנשאר הוא השמור – הקשר בין שאר ו-שמר

  1. hagai hoffer הגיב:

    מעניין מאוד וברכות על מאמר הסקירה המפרגן ושנותן נקודת פתיחה טובה לקריאת הספר.

  2. hagai hoffer הגיב:

    ולעצם העניין, אני צריך לחשוב על זה, אבל כבר אוכל להציע, ששאול אכל בשר שנשאר לו, ואולי המילה בשר קשורה למילה נשאר, כמו הביטוי שאר-בשר, אבל כמו שאמרתי עוד צריך לחשוב על זה

    • liebermanorna הגיב:

      תודה רבה על שתי הנקודות

      הנקודה השלישית שהעלית לעצם העניין מרתקת ביותר. ללא כל ספק יש קשר בין בשר ל-שאר. הניסיון לימד אותי שכאשר יש שתי אותיות שורש זהות, במקרה שלנו אלה ש ו-ר, הרי יש קשר מוכח בין שני ,
      השורשים. וכאן, בין בשר ל-שאר, יש גם קשר נוסף. האותיות שאינן זהות, אלה הן ב במילה בשר ו-א במילה שאר
      ועובדה זו מחזקת את הקשר בין שני השורשים שהרי האות ב באה מייד אחרי האות א. כלומר יש כאן שני שורשים בעלי שתי אותיות שורש זהות וקרבה בין האותיות שאינן זהות
      הביטוי שאר בשר נותן עוד חיזוק לקשר בין שתי המילים ולא נותר לנו אלא למצוא אותו.

  3. liebermanorna הגיב:

    הערה: להגדלת המאמר, נא ללחוץ עליו

  4. וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה"
    "
    את המלים האלו אמרה חנה, אם שמואל, לעלי הכהן בשילה, אחר שילדה את בנה ובאה עמו להראותו לכהן
    התייחסותו של שמואל הנביא לשאול מוסברת כמובן בדברי הקב"ה אליו.
    אני חושב שהסיבה העיקרית ליחסו זה הוא השם "שאול" שהיה הכינוי שלו בפי אמו.

    שמחתי לראות את המאמר אודותייך ואודות עבודתך בעתון החיפאי. בכלל מדמח אותי להיווכח שמוקירים אותך ולא רק בחיפה.

  5. תקון טעות במשפט האחרון:
    שמחתי לראות את המאמר אודותייך ואודות עבודתך בעתון החיפאי. בכלל משמח אותי להיווכח שמוקירים אותך ולא רק בחיפה.

  6. כל אוהב תנ"ך יוקור אותך ואת עבודתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s