אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
תמונה | פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים

  1. liebermanorna הגיב:

    עיתון ידיעות חיפה פרסם מאמר על ספרי בשבוע שעבר, איזו הפתעה נעימה, והשבוע הוא עלה לאינטרנט, הינה קישורית

    http://citynews.co.il/magazine/papers/1219-3/#page/96

  2. liebermanorna הגיב:

    זה עתה הופיעה חוות דעת מרתקת של קובי סגל על ספרי באתר הספרים נוריתה. הביקורת של קובי סגל שימחה אותי מאוד והרי היא במלואה:

    על קבלה, בלשנות ומעשה המרכבה

    בקיץ האחרון ראיתי לראשונה בחיי כיצד נראה סידור ממנו מתפללים מקובלים. בניגוד לסידור התקני המשמש יהודי מאמין בתפילתו מול אלוהיו, הסידור הקבלי רחב ומפורט הרבה יותר. הוא מפרק את התפילה לגורמיה, למשפטים, למילים בודדות, להברות, לאותיות בודדות, במגוון נקודות וצורות ביטוי. תפיסת העולם הקבלית של סתרי הבריאה ותורת הח"ן מאמינה בכוחן היוצר וההורס של מילות השפה העברית.
    ד"ר אורנה ליברמן, אינה מומחית לקבלה או לסתרי תורה. היא מומחית לספרות צרפתית ועוסקת בתרגום בין שתי השפות, עברית וצרפתית, ובהוראת עברית לדוברי צרפתית. יחד עם זאת, היא חולקת השקפת עולם דומה מאד לזו של המקובלים בנושא עוצמתן של המילים המסוגלות לבנות ולהרוס, ליצור ולהשמיד. ליברמן מתארת את מעשה בראשית או "מעשה המרכבה", כפי שמכונה הוא בפי חכמי ישראל הקדמונים, כמעשה יצירה שמקורו באות הכתובה והמבוטאת. ההפרדה שבין המים שמתחת השמים והמים שמעל השמים היא זו היוצרת את הים ואת המים. כמו בספרי המקובלים, מנסה המחברת לעמוד על סוד עוצמתן של המילים היוצרות מציאות: המים – היוצרים את נוזל הטהרה והחיים – (מ-ים) המתחלקים בין המים שעל פני היבשה ובין המים שמעליה, המקום ששם-מים שכונה בידי יוצר כל, שמים.
    המחברת עומדת על תופעה מוכרת בה יכולה אותה מילה עצמה לשאת בחובה משמעויות סותרות לחלוטין. היא מצטטת בלשן שכוח בשם קרל אבל שעמד בתחילת המאה על תופעה זו. כך לדוגמא ניתן להצביע על המילה "קדושה" ונגזרותיה כמסמנת כח יוצר ומחבק, חיובי בעיקרו, אך אותו מושג מביא בכנפיו מיתה חטופה ובלתי מוסברת. בספר עשרות רבות של דוגמאות של שורשים דומים בשפה העברית, המכילים דבר והיפוכו: ה"שוד" האלים והכוחני לעומת ה"שד" הנשי הרך והמזין, חמת המים, סערתם, המסמלת זעם חסר גבולות לעומת חמת המים (ה"מימיה" של פעם) האוצרת בקרבה את החיים, את סיכויו לשרוד של חוצה המדבריות או החמאה המפנקת – מעדן החלב של העולם הקדום. ליברמן מחלקת את ספרה לשבעה שערים, אחד כנגד כל אחד מימי הבריאה, דרך המעגל הנצחי של גן העדן, החטא הקדמון, העונש האלוהי, התיקון וגן העדן העתידי המסומל בספר בצורת ניתוחו של סיפור האהבה בין הדוד והרעיה החומקת. בכל אחד מהשערים מוליכה היא את הקורא בסבך המילים והמשמעויות: החטא – דוגמת פריצת המסגרת של מילים כדוגמת: "סר" או "סורר" לעומת תיקונו של השבר בעזרת אותם שורשים בדיוק: "יסר","נוסר" או "אסר" – כולם אמצעי ענישה וחינוך מחדש בעולם התנ"ך.
    הרעיון של משמעויות קרובות של מילים דומות אינו חדש. הוא מופיע כבר בספרות הקבלית של תקופת הרנסנס ומשמש כמוטיב פרשני מרכזי בהגותם של פרשנים מודרניים, דוגמת הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל, רבה של היהדות האורתודוקסית בגרמניה של המחצית השנייה של המאה התשע עשרה. אלא שבניגוד להירש, הרואה במילים רק כלי עזר פרשני המסוגל להצביע על הוראתה המדויקת של מילה קשה להבנה, עושה ליברמן שני צעדים הלאה. הראשון – הוא הצבעה על כפל משמעויות סותר באותן מילים עצמן, והשני הוא ההתייחסות אל המילים כבעלות אנרגיה קוסמית המסוגלת להרוס ולהשמיד מחד או לברוא ולכונן מאידך. המילים הפכו מצלילים חסרי משמעות לחומר הגלם הקוסמי ולמעין ד.נ.א רוחני אשר ממולקולות היסוד שלו ברא האל יוצר הכול את עולמו. ספר זה, שהוא קשה להבנה ללא תשתית קבלית ולו בסיסית של הקורא, אינו ספר אמוני מובהק או ספר בלשני ובוודאי שלא ספר ברוח "העידן החדש" והעיסוק בטרנסדנטלי. הספר הוא תמהיל מעניין בין כל הרכיבים האלו גם יחד, אך ללא יומרות לשכנע את הקורא או להחזירו בתשובה. דווקא מסיבות אלו יכול הוא לשמש חומר למחשבה לקורא ללא החשש הלא מודע לחשיפה מניפולטיבית להטפה דתית במסווה של פסאודו-פילוסופיה.

  3. liebermanorna הגיב:

    ביקורתו של קובי סגל משלימה את זו של חגי הופר וחוזר חלילה. הינה חוות דעתו של חגי הופר במלואה שגם היא גרמה לי נחת מרובה:

    המילה פלג באה במשמעות של פלג-מים, נחל קטן. ואולם משמעות שנייה שלה היא מלשון התפלגות והתפצלות. האם יש קשר בין שתי המשמעויות? ואם כן מהו? לפי היהדות האורתודוכסית והרובד הנגלה שבתורה ניתן לפרש: הרי בראשית הבריאה אלוהים חילק בין המים התחתונים למים העליונים ומכאן הקישור בין מים והתפלגות. ואולם אורנה ליברמן בספרה מוסיפה נדבך נוסף: שהרי בתורה, כידוע, ישנו רובד נסתר בו נרמזת מלחמה קדומה בין ה' לאל הים (למשל: ישעיהו נא, ט: "עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דרות עולמים הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין"), רעיון שנשאב מהתרבות הכנענית של האזור. ולפי זה, ה' ביתר את אל הים ומכאן המשמעות הכפולה של המילה פלג.

    ובלשון הספר בפתיחת פרק 1:

    "נחש הבריח מגלם את הים הקדמוני המורד ששוסף, רוצץ והובס. שמות רבים אחרים ניתנים למפלצת השחצנית והסרבנית וביניהם: רַהַב (איוב ט:יג, כו:יב; ישעיהו נא:ט; תהילים פט:י), תַּנִּין (איוב ז:יב; ישעיהו נא:ט), לִוְיָתָן (ישעיהו כז:א; תהילים סד:יד), תְּהוֹם (ישעיהו נא:י; איוב לח:טז), יָם (איוב ז:יב). בקטעים אלה ניכרת השפעת מיתוס היריבות בין אל סערה לאל ים, מיתוס המשותף לעמים רבים ובהם השומרים, הבבלים, המצרים, הכנענים, החיתים, החורים, האמורים, הפרסים, ההודים והיוונים".

    לכל אורך ספרה ליברמן ממשיכה להתייחס לשני הנושאים הגדולים האלה: הספר משלב תיאור מיתי של בריאת העולם, לפי רסיסים מיתיים קדומים שנותרו בתנ"ך, ביחד עם עיסוק מורחב בלשון העברית, במיוחד בדמיון בין פעלים שונים, בעלי מכנה משותף אחד, לעיתים תוך שיכול אותיות. בשני התחומים האלה המחברת מוכיחה ידענות גדולה בצד כוח יצירתי גדול, בהם היא מעשירה את הקורא.

    ובאמת, אני חושב, יש קשר מהותי בין שני התחומים האלה, סיפור הבריאה והלשון העברית, שהרי העולם נברא במאמר, גם על-פי היהדות (ויאמר אלוהים יהי אור…) וגם על פי הנצרות (בשורת יוחנן פותחת ב: בראשית היה הדבר…). ויש קשר בין הלשון העברית ובין הבריאה גם בהמשך הדרך, שהרי לפי הקבלה היהודית אחת מתכונות היצירה היא שימוש מושכל בשפה. כך מסופר כידוע על המהר"ל מפראג שיצר גולם חי על-ידי שימוש באותיות השפה העברית – וזהו רק קצה הקרחון (התמחה בכך המקובל העתיק אברהם אבולעפיה).

    כלומר, גם העיסוק במכמני השפה העברית לא חדש ויש לו מסורת, הנמשכת עד היום. מהעוסקים בכך כיום אפשר להזכיר את הרב מתתיהו גלזרסון בספרו "המסתורין שבלשון הקודש" ואת הד"ר העוסקת בקבלה שלי גולדברג. ואולם הייחוד בספרה של ליברמן, מלבד הדוגמאות המקוריות עצמן שהיא מביאה, הוא בקישור לסיפור האלטרנטיבי דווקא של הבריאה, סיפור אלילי במהותו. מעצם היות סיפור זה נסתר נראה שהוא מתקשר טוב יותר לתורת הנסתר הלשונית.

    מבחינת הסגנון, הספר כתוב בשפה עשירה וספרותית ואף פיוטית לפרקים והוא מבצע ג'אגלינג מפעים של פסוקים ומילים.

    דוגמא לפיוטיות נמצא למשל בסוף הפרק השישי, לאחר משחק מילים בין שבי הגלות היבשה לבין השיבה ארצה והישיבה בה (לנו מוכר יותר המעבר מגולה לגאולה, שגם מוזכר בספר):

    "המילים שנהגו, מתרוננות, בבירור ובבטחה בפיו של הבורא השתיקו את זעקותיו האימתניות של התוהו, את המולת משברי גליו העזה. אך משהו משאון התופת הקמאי נשמר בכל זאת בצלילי המילים שהתנגנו בגיל. הד מוחלש זה התגבר באופן ניכר לאחר אכילת הפרי האסור. אדם וחוה שחררו בנגיסתם את כוחות הרע שנכלאו בלב המילים וההגאים בזמן הבריאה. החל מרגע זה ואילך, כל מאמרי האל מאוימים בכוונה זדונית שמטרתה להפוך אותם על פיהם ולהחרישם בצווחות פרא. כשם שצורר הצוררים שבה את אדם וחוה, כבלם וגרם לגירושם מגן העדן, כך גם הבבלים, שכמוהם כשדים, אסרו בשלשלאות את בני ישראל, גזלו מהם את חירותם ורכושם והגלום מארצם. שיבת הגאולים מגלמת בריאה שנייה. ביטויים מעודדים, מַעלי מזור ורפואה, מרחיקים במהלכה שוב ואף באופן מוחלט יותר את נהמות התוהו ויללותיו, שואה ושוועה, מי חושך ואפילה, שבהן נמוגה תבל".

    יש משהו ממכר וסוחף באופן בו הוא כתוב ואני קראתיו לכן ברצף אחד. על כן אני ממליץ עליו לכל מי שנושא זה קרוב ללבו.

  4. liebermanorna הגיב:

    קישורית לדף ספרי באתר סימניה שבו ניתן לקרוא טעימה מהספר – פתח דבר ופרק ראשון

    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=970118

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s