רשומה מס' 10: יהודה מול חִירָה, דוד ושלמה מול חִירָם, ציון מול גויים ולאומים

 

יוסף נמכר זה עתה לעבד. האחים מביימים הוכחה למותו. שוחטים שעיר עיזים, טובלים בדמו את בגדו של יוסף, מראים אותו ליעקב. לנוכח כתונת הפסים של בנו האהוב, הוכחה שאין לכאורה לפקפק בה, זועק אביו יעקב: חַיָּה רָעָה אֲכָלַתְהוּ, טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. (בראשית לז:לג). האירוניה צועקת. יעקב לא טעה. האחים ירדו לדרגתה של חיה רעה, אוכלת, טורפת.

האב מסרב להתנחם. בשלב זה עוזב יהודה את אחיו באיזור חברון, נוטה את אהלו בחבל עֲדֻלָּם ושוהה זמן מה במחיצתו של רעהו, חִירָה. זה, הזר, מתנהג, למרבית האירוניה, כאח. האחים, הם, היו אכזרים, כזרים.  

האם היה חִירָה הָעֲדֻלָּמִי ראש הרועים של יהודה? האם היה עבדו, שכירו? כמו דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, איש מעבדי שאול, אביר הרועים אשר לו (שמואל א, כא:ח-כב, שימו לב  לאזכור מְעָרַת עֲדֻלָּם, כב:א, הד לסיפורנו)? בשירותו של יהודה היו, לפי הכתוב בפרק לח בבראשית, גוזזי צאן. אך לא נמסר פירוט על היררכיה כלשהי ביחסי העבודה בין חִירָה ויהודה. כתוב, לעומת זאת, שחִירָה נמצא ליד יהודה כאשר זה האחרון פוגש את אשתו, אם שלושת בניו הראשונים:

וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. (בראשית לח:א-ב) 

חִירָה נמצא לצד יהודה גם כאשר זה האחרון פוגש את כלתו, אם שני בניו האחרונים:

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ, אֵשֶׁת יְהוּדָה, וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, הוּא וְחִירָה, רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, תִּמְנָתָה. וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ. וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף [והתעטפה בו] וַתֵּשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָּדַל שֵׁלָה וְהִוא [והיא] לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. (שם שם:יב-יד) 

 

הכנענית בת שוע ילדה את ער, אונן ושלה. בין ער, הבכור, לאונן, הבן השני, אין כל סולידריות. כאשר ער, בעלה הראשון של תמר, מת, יהודה מורה לאונן אחיו לייבם את תמר. אך אונן אינו מעוניין להקים זרע שייקרא על שם אחיו המת במקום על שמו שלו. סופו שיומת גם הוא, כאחיו, שממנו רצה להתבדל, שאת זכרו סרב להנציח:

וַיְהִי עֵר, בְּכוֹר יְהוּדָה, רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'. (שם שם:ז)

וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה [אוֹנָן] וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. (שם שם:י)

זה שסרב לסייע לאחיו, חיקה אותו, למרבית האירוניה, במעשיו ומת כמוהו. בניגוד ליחסים המעוותים בין האחים ער ואונן,  מצטיירת רעותם הבלתי מוכתמת של יהודה וחִירָה. הדגם לאחוות אמת מתממש בתמיכה שתומך חִירָה ברעהו יהודה אשר מאבד שני בנים ואישה. גם בהמשך העלילה, פועלים יהודה וחִירָה כאיש אחד. חִירָה אינו רק מלווה כי אם גם איש אמונים וזרוע מבצעת. יהודה האלמן אינו עומד בקסמיה של אישה מסתורית על אם הדרך. אין הוא יודע שזאת תמר כלתו שהסירה בגדי אלמנותה כדי להתחפש לזונה, לטמון לו מלכודת ולזכות ממנו בייבום. דיאלוג עסקי מתנהל בין השניים. סחר מכר. כמה רחוקים אנו מיחסי האהבה של שיר השירים. תיקון העולם רק בחיתוליו. אבי שושלת המשיח יצא לאוויר העולם עוד מעט. יהודה מבטיח לשלוח לאישה  גדי עיזים כאתנן וזאת דורשת ממנו עירבון – חותמו, פתיליו ומטו. לאחר שהשיגה מטרתה, תמר קמה, הולכת ושבה ללבוש את בגדי אלמנותה. סיימה את העסקה. קרוב לוודאי שיהודה אינו גאה בהתפתתותו לאישה על אם הדרך, לא כלפי עצמו ולא כלפי אחרים, ואינו מעוניין לראותה שנית. יהודה מטיל אם כן על איש סודו חִירָה למצוא את האישה על דרך תמנתה כדי לתת לה את שכרה – גדי עיזים – ולקחת ממנה את העירבון. לסיים עניין. נאמנותו של השליח אינה מוטלת בספק. אך לשווא יחפש את הקדשה שנעלמה. חִירָה חוזר כלעומת שבא, עם הגדי ובלי העירבון. תשובתו של יהודה להסבריו של חִירָה משקפת את קרבתם של השניים:

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: תִּקַּח לָהּ  [את העירבון, שיישאר בידה, שיהיה שלה] פֶּן נִהְיֶה לָבוּז. הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. (שם שם:כ)

נִהְיֶה, אני (=שָׁלַחְתִּי), אַתָּה. יהודה מתייחס אל חִירָה כמו היו שניהם איש אחד.

הכתוב אינו מפרט את מוצאו המדויק של חִירָה. קרוב לוודאי שהיה מעמי כנען. שמו, חִירָה, מוביל אותנו אל חִירָם, מלך צור, שיחסיו עם דוד היו מעל ומעבר ליחסי מסחר גרידא. חִירָה ליהודה כחִירָם לדוד. דוד נמשח למלך על ידי בית יהודה (שמואל ב, ב:ד), לאחר מכן על ידי זקני ישראל (שם, ה:א). בשלב זה אנו פוגשים את חִירָם, מלך צור:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ [נגרים ובנאים] וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר [חוצבים, סתתים ובנאים, מומחים לבניית קירות] וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד. (שם, שם:יא)

לחִירָה וחִירָם יד וחלק בבניית שושלת ובית ליהודה ודוד. יהודה מנע את רצח יוסף, פעל למען איחוד האחים והנהיגם. דוד איחד את השבטים, ליכד את יהודה וישראל לממלכה מגובשת והרחיבה למדינה רב לאומית ואף למעצמה. יחסי הידידות בין דוד וחִירָם לא נפסקים. כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים (מלכים א, ה:טו), והרי הוא מעוניין להמשיך במערכת יחסים זו עם בנו שלמה. האם אהב חירם את דוד כפי שאברהם אהב את ה'?

וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל, עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם, אֹהֲבִי. (ישעיהו מא:ח)

רמזים נוספים להתקרבותו הרבה של חִירָם לאמונת ישראל אנו מוצאים בהקבלה בין הפסוקים הבאים:

תָּמִים אַתָּה [מֶלֶךְ צוֹר], בִּדְרָכֶיךָ, מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ [עד שנמצאה בך עוולה, חטא, אי צדק]. (יחזקאל כח:טו)

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. (בראשית יז:א-ב)

וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם. (מלכים א, ה:כו)

הברית בין שלמה וחִירָם מקושרת לזו בין ה' לאברהם. דרגתו המוסרית של חירם מקושרת לזו של אברהם. צור מצטיינת בחוכמה, באומנות הבנייה והעיצוב, במסחר, בבניית אוניות ובשייט.  חִירָם מסייע לשלמה בבניית בית המקדש, שולח לו חומרים לבנייה ואומנים מומחים, ואף מדריכו בהקמת צי ויוצא עימו למסעות סחר משותפים. שלמה, שבימיו הופכת הארץ לאוצר תוצרת חקלאית, מספק, מצידו, לצור שמן זית וחיטה שחסרים לה בהיותה רצועת חוף צרה ובלתי פוריה שמעבר לה מתנשאים הרי הלבנון המיוערים. אך צור לא תשמור על הברית, תתרחק מאמונת הייחוד של אברהם, יהודה, דוד ושלמה ותשקע בעמק העכור של האלילות. העיר המוגנת, המעודנת, המהודרת, כלילת היופי לא תדע נפשה מגאווה, תסתאב ותזדהם.   מנבואות הזעם של נביאי ישראל על צור משתמע כי זו שמחה במפלת יהודה וירושלים מתוך תקווה להיבנות מחורבנה (יחזקאל כו:ב), לא זכרה ברית אחים והסגירה גלות שלמה לאדום (עמוס א:ט), השתתפה עם פלשת בבזיזת אוצרות ה' ובמכירת בני יהודה ובני ירושלים לעבדים (יואל ד:ד-ח). וכי לא מזכירה התנהגותה את זו של אחי יוסף אשר מכרוהו לעבדות לשיירת סוחרים שירדה מצרימה (בראשית לז:כה-כח)?  זכריה (ט:א-ד), ישעיהו (כג) ויחזקאל  (כו-כח) מדגישים, כל אחד בדרכו, את תאוות הבצע, החמס, ההתנשאות והיוהרה של העיר המהוללה שירדה בבת אחת מגדולתה והידרדרה מוסרית לתהום.  כגודל הפשעים, כן חומרת העונש:

בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ [אהפוך אותך לדבר מבהיל], צור וְאֵינֵךְ  וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם, נְאֻם אֲדֹנָי ה'. (יחזקאל כו:כא)

 

סֹחֲרִים בָּעַמִּים שָׁרְקוּ עָלָיִךְ בַּלָּהוֹת [ישרקו מתדהמה על הדבר המבהיל שנעשית], הָיִית וְאֵינֵךְ עַד עוֹלָם. (שׁם כז:לו)

 

כָּל יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ בַּלָּהוֹת [יעמדו המומים לנוכח מפלתך המבהילה, מלך צור], הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד עוֹלָם. (שם כח:יט)

 

כנגד שלוש פעמים וְאֵינֵךְ עוֹד לְעוֹלָם/עַד עוֹלָם, בשלושה פרקים ביחזקאל – שלוש פעמים הָעֲדֻלָּמִי, עֲדֻלָּם, קיצור של עַד עוֹלָם, בשלושה פסוקים בפרק לח בבראשית:

וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. (בראשית לח:א) 

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ, אֵשֶׁת יְהוּדָה, וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, הוּא וְחִירָה, רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, תִּמְנָתָה. (שם שם:יב) 

 

וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ. (שם שם:יב)

 

צור אינה עוד לעולם, חִירָה יהיה עד עולם. הרָעוֹת לא תהיינה עוד, עד עולם תהיה הרֵעוּת. דרך ההתנהלות של בני העוולה צרי העין, המתקנאים, השמחים לאיד, השונאים, השמים מלכודת, הבוגדים, תֹּאבַד. דגם התאומים התמים, על פי חִירָה ויהודה, ינצח.  יחסי האחווה בין יהודה וחִירָה מבשרים אכן את עידן השלום האוניברסלי שבו יהיו כל העמים כאיש אחד, יעבדו אל אחד ויתנהגו לפי אותה מערכת ערכים המפורטת בתורתו (ישעיהו ב, יא, מט, נא, נה, ס, סב, סה; ירמיהו ג, טז;  מיכה ד; זכריה ח). כשיקום חוטר מגזע ישי, יחזור תור הזהב שבו שגשגו מלכות ישראל ומלכות צור בזמן דוד ושלמה כישויות תאומות ותמות ואף בעוצמה כפולה ומכופלת. כשם שמלכות דוד ושלמה גלמה באופן המובהק ביותר את איחוד יהודה וישראל, כך סמלה צור הקוסמופוליטית, שהיתה בקשרים עם עמים רבים, את המון הגויים כולם. אלה יתקנו את חטאיה, ומים וממדבר ינתבו אוצרות רבים לעבר ירושלים. גמלים עמוסי זהב ולבונה, אוניות מלאות כסף וזהב ועצים משובחים, ינהרו לירושלים כדי לשקם את הארץ ולפאר את בית המקדש אשר יהיה מקום תפילה לכל העמים. אות הפתיחה לתקופה הברוכה יהיה שיבת ציון ואוניות התרשיש תהיינה הראשונות אשר תשבנה את גולי ישראל לארצם:

כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם, לְשֵׁם ה' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. (ישעיהו ס:ט).

הכסף והזהב עליהם מדבר הנביא הם רכושו של ה' אשר נבזז על ידי צור, צידון ופלשת:

וְגַם מָה אַתֶּם לִי, צֹר וְצִידוֹן, וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת, (…), אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם. (יואל ד:ד-ה)

השלל יושב, הגולים יוחזרו, זרים ואכזרים יהיו כאב ואם, מענים ומנאצים יהפכו למעניקים ומיניקים:

וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ, בְּנֵי מְעֲנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה', צִיּוֹן, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (…). וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד  [שַׁד, דַּד] מְלָכִים תִּינָקִי (…). (ישעיהו ס:יד, טז)

 

שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ ִם וְגִילוּ בָהּ, כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׁוֹשׁ, כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד [מִשַּׁד] תַּנְחֻמֶיהָ, לְמַעַן תַּמֹצּוּ [תשתו עד תום, עד רוויה, תפיקו את מלוא ההנאה] וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיו כְּבוֹדָהּ. כִּי כֹה אָמַר ה': הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם. עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ. (שם סו:י-יב)

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

26 תגובות על רשומה מס' 10: יהודה מול חִירָה, דוד ושלמה מול חִירָם, ציון מול גויים ולאומים

  1. liebermanorna הגיב:

    :על הקשר בין תאומים ו-תמים, ועל תום בכלל, ראו מאמרו של חגי הופר, דמויות תמימות, באתר הניווט בתנ"ך:
    http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0122_3.html

  2. liebermanorna הגיב:

    על דואג האדומי, על מערת עדולם, על יחסי צור וירושלים, ראו שיעורים בספר שמואל א, ו-שיעורים בספר מלכים א, מאת ברוריה בן-דוד (וייס), באתר הניווט בתנ"ך, וכן באתרה של הכותבת – אשת חינוך, סופרת ומלחינה:
    http://www.mycreation.co.il/

  3. יונה סוקולובסקי הגיב:

    בשקראתי את המאמר הראשון של אורנה אודות המלים העבריות והיפוכן חשתי קסם נפלא שנהניתי להילכד בו. היתה רעננות רבה בחידושים הללו.
    הקסם ממשיך להופיע אפילו במאמר זה שבכמה מקומות מרמז על קשרי מלים.
    לגבי צור-צידון וקשריהן עם מלכויות ישראל עלי להזכיר שבתחילה היו אלה בני ישראל שהרעו לצור:
    שופטים יח: כז)" והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש:
    כח) ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה:
    כט) ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה:"

    משום כך אין להתפלא על אי- התערבותה של צור במלחמות ישראל. הקשרים ה"ידידותיים" היו קשרי מסחר בלבד

    • liebermanorna הגיב:

      שלום יונה, חג שבועות שמח ותודה על תגובתך.
      כיבוש העיר הצידונית ליש על ידי שבט דן שאתה מעלה פה היא אכן פרשה מאוד עגומה המתוארת בפרקים יז-יח בספר שופטים. שבט דן מחפש לו נחלה בצפון הארץ ובוחר לכבוש את העיר השקטה ליש אשר רחוקה מאחיה הצידונים ואין באפשרותה לקבל כל עזרה. אנשי ליש חיו בשלווה ובשלום ובני דן היו בטוחים שינצחו אותם בקלות. ואכן בני דן מתנפלים על העיר, מכים את תושביה לפי חרב ומקימים בה מקדש בכסף גנוב. כיבוש העיר שזור בסיפור פסל מיכה אשר רומז על האנרכיה בתקופת השופטים, בכל המישורים, והצורך בשינוי. תקופת דוד ושלמה מביאה אכן את התיקון המיוחל ובימיהם היחסים עם צור חורגים מעל ומעבר ליחסי מסחר ואף מעל ומעבר ליחסי ידידות רגילים. לשותפות הצורים בבניין המקדש יש משמעות רוחנית עזה ביותר וחירם מלכם מתואר בנבואת יחזקאל על צור (פרק כח) כנוגע בקודש. יש לשער שגם יחסי שבט דן והצורים תוקנו בזמן בניית בית המקדש. רמז לכך נותן לנו ספר דברי הימים (ב, פרק ב) שלפיו חירם מלך צור שלח לשלמה אומן חכם שאמו מבנות דן ואביו איש צורי.
      יחסי צור וישראל יודעים לאחר מכן תהפוכות רבות והברית לא נשמרת. בנבואות ישעיהו בפרקים ס ו-סו נרמז לנו שהברית תחודש שוב וביתר שאת בעתיד, כשייכון שוב בית המקדש. צור שנבחרה לסייע לישראל בעבר בבניין בית המקדש תשמש בעתיד כנקודת חיבור בין ישראל לבין שאר העמים כאשר אלה ישתתפו גם הם בתקומת המקדש.

      • liebermanorna הגיב:

        ועוד ציוני דרך ביחסי צור-ישראל לאחר תום מלכות שלמה: אחאב מלך ישראל השביעי מתחתן עם איזבל, בת אתבעל, מלך צור-צידון. חיזוק הברית בין ישראל לצור מביא יתרונות גדולים לשתי הממלכות, הן פוליטיים לנוכח האיום הארמי והאשורי והן כלכליים. אך בהשפעתה של איזבל מתפשט בישראל הפולחן האלילי והולכת וגוברת ההתנגדות לו. על רקע זה מפיל יהוא שר צבא ישראל את שושלת בית אחאב, משמיד את בני משפחתו, ביניהם איזבל, ותופס את המלוכה בישראל. מעשים אלה מקוממים את בית המלכות בצור נגד ישראל ומביאים לניתוק היחסים ביניהם. יש עדויות שהצורים נצלו את המהומות בימיו של יהוא כדי לשבות שבוים משומרון ולמכרם לאדום. הדים לכך בדברי עמוס, א:ט.

        הקשר הצידוני לא מסתיים בפרשת איזבל. אחאב השיא את בתו עתליה ליהורם בן יהושפט מלך יהודה החמישי כדי לחזק את הקשרים בין ישראל ליהודה. אחרי מותו של יהורם, מולך בנו אחזיה אך נרצח זמן קצר לאחר מכן על ידי יהוא. עתליה תופסת את השלטון במשך שש שנים ומחזקת את פולחן האלילות. הכהן הגדול יהוידע מבצע הפיכה, הורג את עתליה וממליך במקומה את יואש, בנו הצעיר של אחזיה, על יהודה.

        הכנסת הפולחן הזר לממלכה על ידי איזבל בישראל ועתליה ביהודה ניצבת כאנטיתיזה להשתתפות הצורים בבניין בית המלוכה ובית המקדש בימי דוד ושלמה, ברוח דת ישראל. בעלות הברית הפכו ליריבות. הברית מופרת כליל ואהבת צור לישראל הופכת לאיבה. כך מוסר לנו יחזקאל על שמחתה של צור בנפול יהודה וירושלים ובהיחרב בית המקדש הראשון, יחזקאל כו:ב. צור שמחה על הרווח הכלכלי שתפיק ממפלת ירושלים ואולי אף יותר מכך. השמדת בית אחאב לא היטיבה עם היחסים בין שתי הממלכות. בתקופת שיבת ציון, חודרים רוכלים מצור לירושלים, מתיישבים בה וסוחרים בעיר גם בשבת עד שבא נחמיה ומגרשם ממנה, נחמיה יג:טז.

  4. Nurit Nitzan הגיב:

    כפי שידוע אין מילה מיותרת בתנ"ך, אבל לא תמיד אנחנו מבינים מה היא מסמלת ולמה היא מופיעה. הקשר המקורי והיצירתי שעושה אורנה בין המילים והאותיות פותח בפני תובנות מפתיעות של מסרים ערכיים, היסטוריים ואנטרופולוגים שנמצאים בין השורות והתחמקו מעיני קודם לכן.
    גם הרשומה הזו של אורנה לוקחת אותי למחוזות חדשים שחושפים אותי לצפון בלשון העברית ומביאים לראיה כוללת ועמוקה מאד. ההקבלה בין האחווה של יהודה וחירה לבין זו של דוד ושלמה עם חירם מלך צור, והקשר של הידידות . המופלאה שלהם ותחושת האחדות ביניהם, לבין חזון אחרית הימים שבו נהיה כולנו אחד, מעוררת תחושת "אהה" חזקה

  5. Nurit Nitzan הגיב:

    היי

    הוספתי תגובה לרשומה הזו

  6. hagai hoffer הגיב:

    יפה ומקורי, חירה העדלמי מול חירם ועד עולם, מעניין אם זו רמיזה מכוונת וכן מה היא באה לרמז, מה משמעותה, אפשר לדרוש את זה. ותודה על ההפניה למאמרי

    • liebermanorna הגיב:

      תודה, חגי, וחג שמח. עדולם, עד עולם, הכוונה בכך היא שיחסי הידידות והקרבה בין יהודה לחירה יתקיימו לנצח. כשייבנה בית המקדש, בסיוע כל העמים, יחזור דגם הידידות לשלוט בכיפה. כל האנשים יהיו תמים ותאומים. חבל עדולם משופע במערות ובבארות, סמל לנקרה המבורכת שנכרתה בלב התוהו. מעבר זה מתוהו לבריאה, מרע לטוב, יאפיין גם, לפי הנביאים, את אחרית הימים שבו תהיה בריאה
      .שנייה, חדשה, אף טובה מקודמתה. התום ינצח וישרור לנצח

  7. Relly Dibner הגיב:

    אורנה שלום ותודה שוב על ההארה! וכמו תמיד, את מרחיבה ומעמיקה, מחברת ומקשרת ומעניקה ראיה קצת אחרת. ואני שמחה לקרוא את שאת כותבת

  8. Itzik Sivosh הגיב:

    עם מותו של החוקר מרטין ברנל מן הראוי להזכיר את מחקרו על השפעת השפות השמיות על היוונית העתיקה וספרו הנושא את השם הפרובוקטיבי 'אתינה השחורה', שהצליח לייצר בקע משמעותי ולערער (אם לא למוטט) את יסודות "המודל הארי" לגבי מקורות תרבות ושפת יוון העתיקה

    הוא הראה כי רבע ממילות השפה היוונית מקורם בעברית-פניקית ועוד שליש במצרית-קופטית. בעבר ניסינו, ואולי אף הצלחנו, להראות מילים בעלות שורש זהה בשפות עברית-מצרית-יוונית, ובעצם, האם אפשר שלא תהיה זליגה והשפעה? כאשר סוחרים פניקים ויוונים מפליגים ברחבי אגן הים התיכון

    http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2054873

    אינני מציע ד"ר ארנה ליברמן לכתוב את ספרה מן ההתחלה, תוך איתור כל מילות המקרא המכילות "אחיות" בשפות המצרית והיוונית העתיקה, אך יש מקום לתת את הדעת על קשר זה, במיוחד כאשר ניתקלים במילים בעלות פרשנות שאיננה חד משמעית, כדוגמת 'שרפים' שעלתה באחד הדיונים הקודמים

  9. Itzik Sivosh הגיב:

    בשפה העברית כמה מאות מילים יווניות שלימות כדוגמת 'אגורה', ועוד מילים כדוגמת אבטליון (אב לקטן, בארמית) לעומת בטליון היוונית
    אם בדוגמאות לעיל ההשפעות מאוחרות (לאחר כניסת אלכסנדר הכובש לירושלים), ב'סקילה וחריבדיס' הלקוחות מהאודיסיאה עשוייה להיות ראייה להשפעות שמקורן כשש או שבע מאות שנה לפנה"ס

  10. Itzik Sivosh הגיב:

    אכן שתי מפלצות מיתולוגיות, ואני מעדיף את הכתיב 'חריבדיס' עם השורש 'חרב', המרמז על חורבן, מוות בחרב וכייוצ"ב, כאשר משמעות סקילה גם היא איננה שונה מהותית

    • liebermanorna הגיב:

      הרעיון שחורבן וסקילה, מוות בחרב ובאבנים, שקולים כנגד טביעה במערבולות והיטרפות על ידי נחש ים בעל שישה ראשים מאוד מוצא חן בעיניי. בספרי אני מראה כמה מרובות הן פניו של השטן. וגם את הקשרים בין המקרא למיתולוגיה היוונית. הידד לחריבדיס בח' ולא בכ', אם כן…

  11. Itzik Sivosh הגיב:

    צריך לראות את הכתיב ביווני, יחד עם מילים יווניות אחרות שנכנסו לעברית, כדי להחליט באם כף או חיית היא האות הראוייה. אינני מומחה לשפה היוונית, כידוע, מה גם שייתכנו שיבושים בעת 'הנדידה', אך אני מעדיף את הכתיב היוצר זיקה למילה העברית הכרוכה במשמעות מוות, שזו אכן המשמעות באודיסיאה

  12. Itzik Sivosh הגיב:

    ואולי דוגמה נוספת העולה על הדעת המילה 'שיר', אשר ביוונית הינה
    ASMA
    לכאורה ללא קשר לשפות השמיות, אך המילה הערבית להטיית ציווי 'שמע' הינה 'איסמא' הכתובה
    سمعي
    ובכן כיצד נמסרה השירה הקדמונית לציבור? אם לא בדרך 'השמעה', גם האיליאדה והאודיסיאה נכתבו רק לאחר מאות שנים של העברה בהשמעה וכך מן הסתם גם מגילות המקרא

    כך או כך, בין אם השערתי נכונה ובין לא, אין עוררין על איכות יצירתו של תאודוראקיס, וכאן תבצע מאריה פראנטורי את 'שיר השירים' 'ASMA ASMATON'

    .שאין מתאים ממנו דווקא ליום הכיפורים

  13. liebermanorna הגיב:

    ועוד על הקשר בין עברית ליוונית והפעם דרך האכדית. באכדית תימתו הוא ים ומכאן שמה של האלה האם באפוס הבבלי אנומה אליש: תיאמת. תיאמת היא האם הגדולה, אלת המים המלוחים שממנה תהום, תהומות, תוהו. ביוונית ים הוא תלתה או תלסה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s