רשומה מס' 9: מאַיִן לעַיִן – סוד העברית טמון במעשה בראשית

 

בין אַיִן לעַיִן התרחש המפץ הגדול שסדק את ים התוהו, נקבו, פצלו ופלגו:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. (בְּרֵאשִׁית א:ו-ח)

 

בֵּין (על משקל אֵין ו-עֵין) היא צורת הנסמך של בַּיִן (על משקל אַיִן ו-עַיִן), שם שאינו מופיע במקרא ומשמעותו היא מרווח – אותו בקע שנבקע בין מי הבריאה העליונים למי הבריאה התחתונים שהלכו והתרחקו אלה מאלה כדי ליצור מרחב מחייה. דלת. פתח בין שתי עֵינַיִם, בין שתי עֲיָנוֹת. תמר, כלתו של יהודה שאבדה את שני בעליה, יושבת על אם הדרך, בפֶתַח מקום הקרוי עֵינַיִם:

 

וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ. וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף [והתעטפה בו] וַתֵּשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָּדַל שֵׁלָה וְהִוא [והיא] לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. (בראשית לח:יג-יד)

 

פֶּתַח עֵינַיִם. רמז ל-בַּיִן, לאותו פתח שנפתח בין מים למים, במרכז היקום, בטבורו. לשתי עֲיָנוֹת נחלק הים הקדמוני, ומכאן, פתח עינים, פתח תקווה, דהיינו, ציר שממנו נמשך קו אל מעלה וקו אל מטה. תמר מצפה לחמיה בצומת הקרויה על שם שתי עֵינוֹת המים המפכות ממנה, שחזור ארצי של ההתפצלות הראשונית, סמל לקו המים שעלה ולקו המים שירד, החל מצומת היקום. ספר היובלים, המשכתב את התורה מתחילתה עד מעמד הר סיני, מדגיש ומבהיר את היפרדות המים:

 

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי עָשָׂה אֶת הָרָקִיעַ בֵּין הַמַּיִם, וַיִּבָּדְלוּ הַמַּיִם בַּיּוֹם הַהוּא, חֶצְיָם עָלָה מֵעַל לָרָקִיעַ וְחֶצְיָם יָרַד מִתַּחַת לָרָקִיעַ אֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ, עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. וְזֹאת הַמְּלָאכָה הָאַחַת אֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. (ספר היובלים ב:ח-ט)

 

כאן טמון סוד פירושה הכפול של המילה עַיִן, גם כלי ראייה וגם מקור מים. הפוקח עיניו לטוב, ישתה ממעיין הבריאה. שתי עיניה של תמר חוזות בשני הפלגים הראשונים, עין פוגשת עין.

 

התורה משבחת ומהללת את מי שמחפיפים את השקפת עולמם לזו שעמדה בבסיס בריאת היקום. במשקפיים אלה מביטה תמר אשר קמה ועושה מעשה. בעלה הראשון, ער, עשה את הרע בעיני ה' ולכן הומת. אחיו, אונן, שיהודה נתן לה ליבם, נקט בתחבולה כדי לא להקים זרע לאחיו. לכן הומת גם הוא. יהודה חושש לתת לתמר את בנו השלישי, שלה, פן ימות כאחיו. הוא מורה לתמר לחזור לבית אביה עד אשר יגדל שלה ואז יתנו לה ליבם. שלה גדל ויהודה אין בכוונתו לתיתו לתמר. כאן בא תורה של תמר המרומה לנקוט בתחבולה ולנווט את יהודה לרצונה. זה האחרון מייבם את תמר בחושבו אותה לזונה. מטרתה של תמר היא להרות כדי להמשיך את בית יהודה. כדי להגשים את מה שהיא רואה בו כיעודה, נוקטת תמר במה שהמספר רואה בו כתכסיס עורמה חיובי. אין כל ספק שיצירתיותה של תמר, שפתחה פתח במצב שנראה חשוך תקווה, ברוח הבריאה, מתוארת באהדה ואף בהערצה. בתושייתה וביוזמתה, מתמירה תמר את מצב האלמנה המצפה לשווא לייבום במצב של אם בנים שמחה. מקורבן סביל למושכת בחוטים. מעגונה לגאולה. מכזבים וכחשים לתקווה וישועה. מעבר מבורך. התעברות שכמוה כבריאה. מפגישה חד פעמית עם היבם תלד תמר תאומים, פרץ וזרח. היושבת בָעֵינַיִם, עַל הַדָּרֶךְ (בראשית לח:כא), בוראת את עולמה וסוללת את עתיד האנושות. מתמר, ממנה, יצא המשיח (פרץ יהיה אבי שושלת דוד), מהבורא, ממנו, יצא היקום. דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה עליה יושבת תמר, בתחפושת קְדֵשָׁה, ממשיכה את דֶּרֶךְ הגאולים שפתח הבורא במעמקי הים:

 

עוּרִי, עוּרִי, לִבְשִׁי עֹז, זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים! (…) הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים! (ישעיהו נא:ט-י)

 

תמר פועלת מכוח זרוע ה'. כל סיפורי המקרא מתכתבים זה עם זה וכולם זורמים אל הסיפור הראשון. עֵינַיִם הוא ישוב בו מפכות שתי עֲיָנוֹת. תמר ישבה בפתחו, נהגה לפי המסר המובע בסמליותו. כל מַעְיַן גַּנִּים, כל בְּאֵר מַיִם חַיִּים, המרווה צמאונם של ברואי האל, משכפל את העין הראשונית שנכרתה בלב מדבר התהום. כל מקטע אדמה בין שני מעיינות,  המשביע רעבונם,  מזכיר את הפתח שנפתח בין שני פלגי המים הראשוניים, פלג של מעלה ופלג של מטה.

 

.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות liebermanorna

להוטה אחר מיתוסים ומילים, לומדת איטלקית מעיתונים, מלמדת עברית ישראלית, כותבת על עברית תנ"כית, מאחדת הפכים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על רשומה מס' 9: מאַיִן לעַיִן – סוד העברית טמון במעשה בראשית

  1. יונה סוקולובסקי הגיב:

    נפלא, אורנה.
    בסיפור הזה אין צורך באלילי נכר ואין צורך ביוונית או לטינית.
    את קוראת את הסיפור ומקריאה אותו בו בזמן. מבינה לנפש הגבורים, רצון החים שלהם והאמצעים שהם נוקטים כדי להגשים את מאוייהם.
    יופי עשית.

  2. liebermanorna הגיב:

    תודה, יונה. האם אתה קוסם? רק העליתי את הרשומה והינה באה התגובה שלך רסיס שנייה לאחר מכן. לא יאומן..

  3. hagai hoffer הגיב:

    אני מבין, כלומר מבחין בין לבין…
    אגב, פעם כתבתי על סיפור תמר ויהודה לשיעור בספרות באוניברסיטה. אם אני זוכר נכון פירשתי פתח עיניים כרמז לראייתה של תמר לעומת עיוורונו של יהודה

  4. Itzik Sivosh הגיב:

    קוראים-כותבים מכובדים, מי מכיר מי יודע? מקור המילה 'תופל' בשפה העברית, במובן של שטן או בית השטן-השד, ואולי יש קשר למילה 'אופל' כנאמר בקללה יקחהו האופל
    מן המצוי במקרא ישנו איזכור מקום, בדברים פ' א פסוק 1:
    אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל,

    אודה לכל השערה מבוססת יותר או פחות

    • liebermanorna הגיב:

      לפי מילונו של גנזיוס, פירוש המילה תופל הוא: סיד, מלט. אסמכתא לכך ניתן למצוא ביחזקאל, פרק יג שבו נזכרת פעמים רבות המילה תפל במובן זה. הנביא מגנה את נביאי השקר אשר טחים מחיצה בטיח גרוע, מחזקים את העם בדברי שווא. אחד מכינויו של ים המלח במקרא הוא עמק שִׂדִּים, מלשון סיד: "כל אלה חברו אל עמק הַשִּׂדִּים, הוא ים המלח." (בראשית יד:ג). בפסוק י באותו פרק כתוב: "ועמק השדים, בארות בארות חמר, וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו." אם נשנה את התנועות, נעבור מ-שִׂדִּים אל שֵׁדִים. והרי הקשר לתחום השטן שים המלח – ים המוות הוא רדוקציה שלו.

      אוסיף עוד שקבוצת העיצורים פל הנמצאת ב-תופל מחברת מילה זו לשורש נפל – נפילתו של המלאך שהפך לשד-שטן. ואתה צודק בהחלט בקשרך את תופל לאופל – האפלה המקושרת לשטן ולתוהו.

      מעניין להוסיף שתפל – המקושר, כפי שראינו, לים המלח, מצויד במשמעות ההפוכה, מחוסר מלח:"הייאכל תפל מבלי מלח?" (איוב ו:ו). ובהשאלה, הבל:"נביאייך חזו לך שווא ותפל." (איכה ב:יד). גם באיכה מדובר על נביאי שקר שלא מלאו את תפקידם ולא הוכיחו את העם כדי להחזירו למוטב. בלי מלח בכלל או עם עודף מלח, בכל המקרים השטן מסוכן…

      • Itzik Sivosh הגיב:

        Teufel in German = Devil in English

      • Itzik Sivosh הגיב:

        לא רק בעברית, מילים מסוימות שבעיקר קשורות לעבודת האל ולמנהגי הנוצרים הקדמוניים, שהיו יהודים כידוע, זלגו לשפות אחרות. בימים אלה נעשות עבודות חשיפה ושיחזור של מימצאים הקשורים לקהילה היהודית של העיר קלן, שראשיתה בתקופת האמפריה הרומאית.

  5. liebermanorna הגיב:

    ועוד בנושא התופל והקשר שלו לשטן:

    "טפלו עלי שקר זדים",
    מתלונן המשורר במזמור קיט:סט. כשהעתקתי את הפסוק, טעיתי וכתבתי שדים במקום זדים… כמו כן יכולתי לטעות ולכתוב תפלו במקום טפלו. השורש טפל קרוב ל-תפל. טפל פירושו מרח, טח, כמו בסיד. אויביו של המשורר העלילו עליו עלילות שווא. וגם איוב מטיח בפני אלוהים: "חתום בצרור פשעי ותטפול על עווני". (איוב יד: יז). יש המפרשים: הוספת על פשעיי עוונות שאינני אשם בהם. בתרגום שם המקום תופל המוזכר בדברים א:א לארמית, אנו מוצאים: טפלתון עלוי מלי שקרא.

  6. liebermanorna הגיב:

    לאיציק
    אפשר לקבל עוד פרטים על עבודות השחזור והחשיפה בקלן? מאין אתה שואב את המידע

  7. liebermanorna הגיב:

    נושא הרשומה מורחב ומועמק במאמר הנקרא

    מעגונה לגאולה: סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו

    אפשר לקרוא את המאמר כאן

    http://maraah-magazine.co.il/78

    או כאן

    http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-84145-00.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s