רשומה מס' 36: משיבולת לשביל

בראשית הייתה השיבולת, דהיינו, זרם מים עזים, מערבולת:

 הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹהִים,  כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. (תהילים סט:ב-ג).

 מחבר המזמור אינו שרוי במים רדודים, או ליד חוף, כי אם בלב ים סוער ושוצף, במקום העמוק והעכור ביותר. אם לא תבוא לו ישועה מהירה מאלוהים הכל יכול שבו הוא מאמין, מצב המצוקה חסר התקווה, המידרדר והולך, יסתיים במוות. המשורר מרגיש כמו נזרק לים התוהו הראשוני שבו הוא טובע, נשאב עוד ועוד לעבר תחתיתו הבוצנית. הוא קורא לאלוהים להושיעו כי המים באים עד למקום שבו לא יוכל עוד לנשום והינה נפשו עומדת לצאת, הוא טובע בבוץ מעמקים ואינו יכול לעמוד, זרם מים שוטף, מערבל ומושך אותו לקרקעית.

 אנשים החווים זעזועים מתארים הידרדרות אל תהום שחור. זהו דימוי, ארכיטיפ, שהגיע לתת המודע הפרטי והקולקטיבי ממיתוס הבריאה הקדום, או להפך. המצב הדרמטי בו נמצאים אנשים שעולמם נהרס בן רגע מחזיר אותם אחורה, למים הרבים, לתוהו ובוהו הראשוני שלפני הבריאה שאין ממנו מוצא, בלי התערבות כמו פלאית.

 השיבולת היא אין שבילים. המילה שִׁבֹּלֶת באה מהשורש ש.ב.ל שממנו גם שְׁבִיל. ש.ב.ל, כמו י.ב.ל, שורש קרוב, פירושו הראשוני הוא זָרַם, ובהרחבת משמעות, הָלַךְ. שורש זה, ש.ב.ל, מורכב ממילת השלילה בַּל (לֹא, אַל, אֵין) שבשיכול אותיות מתהפכת ל-לֵב. בַּל הוא האַיִן, התוהו. מ-בַּל נוצרה בָּלֶה כשם שמ-לֹא נוצרה לֵאֶה. הבלות והלאות נמצאות על סף האפס והאַיִן. לֵב הוא, לעומת זאת, התחלת הכול, מרכז הבריאה, אבן השתייה שממנה נמשכה, לבלבה והגיעה לידי פריחה, כל כולה:

בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך (וּשְׁבִילְךָ), בְּמַיִם רַבִּים, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. (תהילים עז:כ)

 פסוק זה, שברובד הראשון שלו, לפי הקונטקסט, מתייחס לקריעת ים סוף, רומז גם, ברובד עמוק, נסתר יותר, לנס הבריאה.

בים, במים הרבים, חצב הבורא דרך ושביל. זוהי התחלת היקום. מלב השיבולת הוקם שביל. איך נעשה המקום היותר סוער, היותר עוין והיותר עכור למקום היותר רגוע, היותר נוח והיותר צלול, ואיך נסלל ממנו שביל, איש לא יידע. סוף הפסוק, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ, עקבותיך נסתרים מעין אדם, רומז למסתוריותו של פלא הבריאה. אין ביכולתו של אנוש לפענח את רזיה.

אך העובדה קיימת, בלב האמונה. בלב שיבולת התוהו ובוהו חצב הבורא שביל המוביל מלב הבריאה אל שוליה.

 

 

.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s